חלקו העליון של הנחל נקרא בערבית ואדי אל-חֻדַ'יְרָה, אשר משמעותו "הירוק", והוא שנתן לעיר חדרה את שמה. חלקו התחתון נקרא נהר אל-מַפְגַ'ר, אשר משמעותו האיטי, או הזורם לאיטו. בשנת 1946 המשורר נתן יונתן התפעל מיופיו וייחודו של שפך הנחל וכתב עליו את השיר המוכר "חופים", שנפתח במילים:
חופים הם לפעמים געגועים לנחל,
ראיתי פעם חוף שנחל עזבו...
הנחל אינו נשפך תמיד ישירות לים, ובעונת הקיץ מסתיים בחול, כ-5 מ' לערך מהים, ומכאן פתיחת השיר.
הנחל סבל מהצפות וממים עומדים בקיץ בגלל חסימת הזרימה לים ועל כן היווה את אחד המקורות למלריה בסביבות חדרה[1]. בשנת 1955 הוחל בביצוע עבודות ניקוז בנחל חדרה כדי למנוע את ההצפות[2]. באזור הגשר המוביל לתחנת הרכבת הוטה הנחל לאפיק חדש[3][4]. העבודות התפרסו על פני מספר שנים ובשנת 1959 דווח על השלמת 70% מהעבודות[5]. בתחילת 1961 הוקמה באופן רשמי רשות ניקוז נחל חדרה[6].
מימי הנחל שימשו את החקלאים שעיבדו חלקות לאורכו, כמו חוות חפציבה. הנחל עצמו שימש לטיולים על גדותיו ולשיט. אולם בשנות ה-50 של המאה ה-20, עם התפתחות התעשייה בחדרה, החלה הזרמה של כימיקלים לנחל והחקלאים נאלצו להפסיק לשאוב מים מהנחל[7][8]. במיוחד פגעו בנחל השפכים של מפעל נייר חדרה. בראשית 1967 הוצגה תוכנית להפסקת הזרמת שפכי התעשייה לנחל וטיהורו[9], אולם עברו שנים רבות עד שהתוכנית יצאה אל הפועל.
כיום פועלת בשפכו של הנחל תחנת שיקום וטיהור מי הנחל. הקטע המערבי של נחל חדרה (בין כביש החוף לבין שפך הנחל לים) שוקם על ידי קק"ל וחברת החשמל. הוקמה מנהלת פיתוח לפארק ברשות קק"ל, ובה שותפים גם חברת החשמל, עיריית חדרה, המשרד להגנת הסביבה והרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים.
עבודות השיקום כללו הנחת צינור המזרים את המים החמים מתחת לתחנת הכוח אל הנחל. מים אלה נשאבים מן הים ונפלטים חזרה אל הנחל נקיים ובטמפרטורה של כ- 24 מעלות בחורף וכ- 37 מעלות בקיץ. על הגדה הצפונית נוצרה סוללה בגובה של 17 מטרים מאפר פחם של תחנת הכוח. סוללה זו כוסתה בעפר ויריעות קוקוס, וניטעו בה עצים ושיחים, המייצבים אותה ומונעים את סחיפתה. הגדה הדרומית של הנחל יוצבה באבנים ובטון והפכה לטיילת.[13]גשר מיתרים, המשמש להולכי רגל ורוכבי אופניים, נחנך בפארק ב-2014 ומקשר בין גדות הנחל. הגשר באורך 87 מטר תוכנן על ידי האדריכל רון מרגולין. התאורה עוצבה על ידי המהנדס איתמר מגן.[14]
התיישבות
בעת העתיקה שכנה עיר חשובה על גדתו הדרומית של הנחל. שרידים של ההתיישבות נמצאים בתל זרור.
אזור נחל חדרה היה מיושב בדלילות במאה ה-16 והישובים על גדותיו באותה תקופה כללו את כפר ימה ושלוש מהנזלות[15]. במאה ה-18 הורחבו יישובי הנזלות והוגדל מספרם (נזלת א-שרקייה, נזלת אל ע'רביה, נזלת אל וואסטה, נזלת אבו נאד, נזלת עיסא וחרבת שג'רה), והוקמו באקה אל-גרבייה, באקה א-שרקייה וג'ת[16]. אולם במישור החוף נותר האזור סביב נחל חדרה ללא יישובים, בגלל המלריה. בשנת 1891 הוקמה חדרה ובשנת 1906 הוקמה חוות חפציבה על הקטע המערבי של הנחל. ב-1940 התיישב על גדות הנחל שבט בדואי בשם אל-מפג'ר[17]. ב-1963 דרשה פיק"א שרכשה את הקרקע מרשות הפיתוח לפנות את השבט שמנה אז 130 נפש.
הקורמורן הגדול
בימי החורף נוהגים לקנן בערוץ נחל חדרה קורמורנים המגיעים מערבות אוקראינה. חנייתם ליד נחל חדרה התאפשרה לאחר שהנחל שוקם בעזרת הזרמת מי הקירור של תחנות-הכוח של חברת החשמל. מים אלה מוזרמים דרך הנחל בחזרה לים ושומרים על ניקיונו. את המושבה ניתן לראות בחוות חפציבה ובמעוף הציפורים באזור מחלף קיסריה.
לישראל מגיעים מדי חורף יותר מ-20,000 קורמורנים, חלקם לאזור שמורת החולה וצפון ים כנרת, אבל מושבת החורף הגדולה ביותר של הקורמורנים בישראל - 9,000 במספר - ממוקמת באזור זה.
^דוד גרוסמן, יציבות היישוב בשומרון במאה התשע עשרה משמעות גאוגרפית, בתוך: אבשלום שמואלי, דוד גרוסמן, רחבעם זאבי (עורכים), יהודה ושמורון פרקים בגאוגרפיה יישובית, בית הוצאה כנען - ירושלים, תשל"ז, עמ' 393
^דוד גרוסמן, התפתחות "יישובי בת" בשולי השומרון - תהליכים וגורמים, בתוך: אבשלום שמואלי, דוד גרוסמן, רחבעם זאבי (עורכים), יהודה ושמורון פרקים בגאוגרפיה יישובית, בית הוצאה כנען - ירושלים, תשל"ז, עמ' 401
