נחום שפיגל נולד בעיר גרה בגרמניה. גדל בבית מסורתי וחונך לאהוב את ארץ ישראל. כבר בגיל צעיר רצה לעלות ארצה, ופעל בתנועות נוער ציוניות. בשנת 1935 עלה ארצה והצטרף לפלוגת הקיבוץ המאוחד בגדרה (לימים קיבוץכפר סאלד). בפרוץ מאורעות 1936 התגייס לנוטרות ועבר קורסים צבאיים אצל הבריטים. במלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי, למרות נסיונותיו של יצחק שדה לגייסו לפלמ"ח. שירת בחי"ל וצוין לשבח פעמיים על פעילות יוצאת מגדר הרגיל. שהה חמש שנים באירופה, מהן שנה אחת עם פליטי שואה. בתום המלחמה חזר ארצה והתיישב בכפר סאלד. הוא סירב שנית להתגייס להגנה כי רצה לבנות את הגליל וליישב אותו.
לפני פרוץ מלחמת העצמאות, היה גולן מפקד הגזרה שכללה את קיבוצו ואת הקיבוצים שמיר ודן. בתחילת ינואר1948 הוא נקרא לשמש קצין מבצעים של חטיבת גבעתי. אולם בעקבות המתקפה על כפר סאלד ב-9 בינואר 1948, הוא הושאר בגליל והתגייס לכוחות חטיבת גולני שזה עתה הוקמה[2]. לאות הזדהות עם החטיבה אף שינה את שם משפחתו לגולן. גולן שימש כקצין המבצעים של החטיבה מפברואר 1948 וביולי מונה למפקדה. הוא השתתף במספר מבצעים חשובים במלחמה. במרץ 1949, במסגרת מבצע עובדה, הגיע עם כוחות חטיבתו לאום רשרש, ושלח משם, יחד עם נחום שריג מפקד חטיבת הנגב, את המברק שציין את סוף מלחמת העצמאות[3]. הוא המשיך לפקד על החטיבה עד מרץ 1950,לאחר מכן שימש כראש מחלקת המבצעים של צה"ל ואז פרש מהשירות בצה"ל למרות בקשות של אישים שונים, ביניהם דוד בן-גוריון, שיישאר בצבא, . לאחר פרישתו משירות הקבע גולן כיהן בתפקיד בכיר בכוחות המילואים של צה"ל וכן מילא תפקידים בתנועת הקיבוץ המאוחד. בסוף שנות ה-50 היה גולן מזכיר הקיבוץ המאוחד[4].
מאפריל 1969 ועד מרץ 1972 הוא כיהן כשליח עלייה ראשי בארצות הברית[5][6].
נחום גולן נפטר בישראל בשנת 1991 והובא למנוחות בכפר סאלד.
