נורית ליסובסקי

עיסוק	אדריכלית נוף

נורית ליסובסקי היא אדריכלית חוקרת, פרופסור חברה בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים של הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל.

ליסובסקי למדה אדריכלות בטכניון בחיפה והיא בעלת תואר שני ותואר דוקטור מאוניברסיטת הרווארד בארצות הברית.

ליסובסקי היא אדריכלית נוף וחברת סגל בכירה בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון, חיפה.^[1] חוקרת, מרצה, מנחה סטודנטים, כותבת מאמרים וספרים. ליסובסקי חוקרת במשך שנים רבות את הגנים הלאומיים ואת התפקידים השונים שמילאו עבור המדינה ותושביה. תפקידים אלה כללו, יצירה של זהות לאומית חדשה, זהותה של התנועה הציונית ההיסטורית, באמצעות שימור ושיחזור של אתרים היסטוריים וארכאולוגיים. מקורות השאיפות המחקריות שלה נובעות מהגותו של הגאוגרף דויד לוונטל שאמר שנופי העבר חשובים לנו דווקא משום זיקתם ההדוקה לנופי ההווה. זוהי נקודת המוצא למחקריה על תכנון נוף בגנים לאומיים, מחקר שמשלב בין מקורות היסטוריים והממצא הארכאולוגי, בין ניתוח ויזואלי של נוף לאקולוגיה של נוף ולתיאוריות של אדריכלות נוף עכשווית.^[1] במחקריה היא מבקשת לבחון האם וכיצד ייצרו גנים לאומיים זיקה בין הארץ ותושביה, והאם עיצוב נוף אכן מאפשר לייצר תחושת שייכות ומחויבות פרטית וקולקטיבית כאחד. שאלה נוספת שמעסיקה אותה, נוגעת לאידאולוגיה ולפוליטיקה של הגנים הלאומיים: מה היה מקומה של האידאולוגיה הציונית ההיסטורית בתהליך בחירת האתרים השונים ואופן פיתוחם? איך הצליחה מערכת התכנון הממסדית לגבש תפיסה תכנונית לפארק לאומי כחלק מתוכנית אב כוללת למדינה? ובהמשך, איך נבנה החיבור שבין מודרניזם אדריכלי אשר מייצר סביבה חדשה יש מאין, לביטוי אותנטי ומקומי אשר מייצר תחושת שורשיות ושייכות? ליסובסקי גם מבקשת לענות על השאלה האם הגנים הלאומיים שנוצרו בשנותיה הראשונות של המדינה, עומדים במבחן הזמן לנוכח שינויים מרחיקי לכת שחלו בתפיסה התכנונית, בתרבות הפנאי ובנוף עצמו בעשורים האחרונים. כך למשל, החלטות שנעשו עם הקמת המדינה הביאו להעצמה של נרטיבים מסוימים או לדחיקה של סיפורים אחרים. כיצד ההשלכות של החלטות אלה נראות מנקודת מבט עכשווית? והאם וכיצד מפת המורשת הלאומית, שעוצבה בשנות ה-50, נראית לנו נכונה גם היום? עבודותיה של ליסובסקי מעמיקה מבט אל ייחודם של הגנים הלאומיים המקומיים. בעוד הפארקים הלאומיים בארה״ב, למשל, התבססו בעיקר על מרחבי טבע בראשיתי, הגן הלאומי בישראל היה תוצר של תבנית נוף חדשה.^[1]

על פי מחקריה, הקמת הגנים לא הייתה כרוכה רק בטיפוח ושיפור של אתרי מורשת, אלא ביצירה אקטיבית של הנוף. במוקד המאמץ עמד בינוי הלאום התרבותי – ניסוחו, הנכחתו והטמעתו של הסיפר הלאומי במרחב, שהוא הפן המשלים של מפעל הבינוי הפיזי של המדינה. הפרשנות שהעניקו גופי התכנון לשרידי העבר והנוף הייתה מגוונת, לעיתים עתירת סתירות, והדהדה בה הזיקה הפוליטית–אידאולוגית של מוקדי הכוח שפעלו במסגרת הגוף הממסדי. יתרה מכך, הגנים הלאומיים מתאפיינים גם בדואליות שמקורה באידאולוגיה הציונית ההיסטורית. מצד אחד הם מבטאים ערגה לעברה של הארץ כארץ אבות – ערגה שנשענת על תפיסה ציונית היסטורית רווחת של שלילת הגלות וכמיהה לעבר המקראי. ומצד שני הן מגלמות שאיפה לעתידה של מדינת ישראל כמדינת לאום מודרנית. הגנים גם מביאים לידי ביטוי אתוס של ידיעת הארץ ושימור הטבע, אך בה בעת הם מגלמים אתוס של התחדשות.

במחקריה טוענת ליסובסקי שאדריכלי הנוף שעיצבו גנים לאומיים רבים בארץ הצליחו למזג בין שימור הטבע לבין הנגשתו לאדם. יש מתכננים שהצליחו בעבודותיהם המורכבות עד כדי כך שלמעשה עיצבו ובמידה רבה גם המציאו, את תבנית נוף המולדת. טענה זו מתבססת על סמך דוגמאות משלושה גנים לאומיים:^[2] בית שערים, גן השלושה-הסחנה ואחוזת קבר בן-גוריון. ליסובסקי מסבירה כי הפיתוח שמחייב התערבות, הוא נדבך מרכזי בעיצוב הגנים הלאומיים כפי שהציבור מכיר אותם. גן השלושה הוא הדוגמה המובהקת ביותר לכך. זהו מקום שנראה כנוף טבעי שנוצר ללא התערבות מגע יד אדם, וכאילו היה שם תמיד.

• היסטוריה
• תיאוריה וביקורת של אדריכלות נוף בישראל
• נופי תרבות
• עיצוב ותכנון נופיים באתרים ארכאולוגיים והיסטוריים
• נופים מקודשים וסמליים: מרכיבים טבעיים, תרבותיים וחזותיים

על נקודת המוצא למחקרה אמרה "שורשיו נטועים בנוף ילדותי: בקיבוץ נחשולים למרגלות תל דור, ובקיבוץ שדות ים סמוך עיר העתיקה של קיסריה בהם גדלתי. התיאטרון ואמת המים הרומיים, הכנסייה הביזנטית והחפיר הצלבני היו חלק בלתי נפרד מתבנית הנוף, מוחשיים ושייכים כמו הפרדסים והשדות של הקיבוץ שהקיפו אותם. מראי מקום ומראי זמן נקשרו בטיולים משפחתיים ובאירועים חברתיים. איסוף מטבעות עתיקות ואבני פסיפס צבעוניות אחרי סערות חורף, רחצה בברכת קלאופטרה (הרבה לפני שארכאולוגים זיהו את הברכה כחלק מארמון הורדוס), חתירה מהנמל בליל בר המצווה, צלילה עם אבי בחיפוש אחר כדים עתיקים בים, שיחת כיתה בהיפודרום, יישובים בשורה על עמוד הגרניט הענק השוכב על צידו, לפני שהורם במבצע מורכב על ידי רשות העתיקות. עבר התערבב בהווה, עתיק בחדש, ליצירת מה שקווין לינץ קרא לימים קולאג‘ של זמנים. מבני הכפר והמסגד הבוסני שעמדו בתוך חומות העיר הצלבנית היו אף הם שם, חלק מאותו קולאג‘ נופי. אך בתקופה בה מדובר, בעשורים הראשונים לכינונה של המדינה, ובמקום בו גדלתי, הקשר לנוף נשא דגש ארכאולוגי ואידאולוגי, והם לא היו קדומים או נושאי מטען תרבותי–רגשי מספיק להתחרות ברבדים האחרים. להבדיל מהיום, הם גם לא היוו חלק מהשיח הציבורי, המקצועי והפוליטי".^[3]

ליסובסקי פרסמה מאמרים רבים בכתבי עת מקצועיים בשפות שונות בנושאי מחקריה ועל מאפיינים טבעיים, תרבותיים וויזואליים של הנוף המקודש, נופי הנצחה וזיכרון, שימור, פרשנות ותכנון נוף בגנים לאומיים.^{[4][5][6][7][8][9][10]}

במשך שנים כתבה מאמרים בכתב העת הקתדרה לתולדות ארץ ישראל ויישובה.^[11]

ליסובסקי עורכת ומחברת שותפה במספר ספרים ומאמרים העוסקים בנושאים אלו. היא עוסקת בקשרים שבין תכנון נוף לבין התרבות, החברה והפוליטיקה בישראל:

• "תבנית נוף: הגנים של ליפא יהלום ודן צור", (יחד עם דיאנה דולב, 2012).^[12]
• "גדעון שריג: גנים בשביל אנשים", (יחד עם טל אלון-מוזס, 2017).^[13]
• "רות אניס: גנים משלה", (יחד עם טל אלון-מוזס, 2019).^[14]
• "ארץ הצבי והדקל" – מבטים על עבודתו של אדריכל הנוף צבי דקל, (2021).^[15]

כיהנה כנציגת הטכניון במועצת גנים לאומיים ושמורות טבע.^[16]

כיהנה כחברה בוועדת פרס קרוון לאדריכלות גנים ונוף לשנת 2023.^[17]

ישבה בראש ועדת המשנה לטכנולוגיה, הנדסה, מדעים, פארה רפואי, ושלוחות חו"ל בדבר מתן אישור פרסום והרשמה לאוניברסיטה העברית ולבצלאל – אקדמיה לאמנות ועיצוב בירושלים, לפתוח תוכנית לימודים משותפת לתואר ראשון חד-חוגי (A.B.L) באדריכלות נוף. הוועדה מונתה על ידי המועצה להשכלה גבוהה.

חברה בוועדה המקצועית הבינלאומית של אונסקו לנופי תרבות.

מכהנת בהנהלת עמותת אלוני ארץ ישראל שהוקמה ב-2019 כיוזמה של שמונה פעילים, במטרה להשיב את חורש האלונים הטבעי לשיאו ולקדם את מעמדו של האלון בארץ ישראל. העמותה פועלת מול הגורמים המוסמכים להכריז על האלון כעץ הלאומי, כמו גם הכרזה על יום האלון הלאומי, שיתקיים מדי שנה בסוף אוקטובר – מועד הבשלת הבלוטים של חלק ממיני האלון.^[18]

בשנת 2016, אצרה יחד עם פרופ' ערן נוימן את התערוכה נופי זיכרון. התערוכה הציגה שלוש עבודות של אדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור. התערוכה הוצגה בארכיון עזריאלי לאדריכלות.

• אריה דביר – נוף מתוצרת הארץ 01 I פתיחה – נורית ליסובסקי, סרטון בערוץ "Faculty of Architecture and Town Planning Technion", באתר יוטיוב (אורך: 04:36)