PROFILPELAJAR.COM

נורית כנען-קדר
	נורית כנען-קדר (2011)
לידה	24 ביוני 1938; תל אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה	3 בנובמבר 2015 (בגיל 77); מודיעין-מכבים-רעות, ישראל
מדינה	ישראל
מעסיק	בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים
תפקיד	פרופסור מן המניין בחוג לתולדות האמנות, אוניברסיטת תל אביב

נורית כנען-קדר (24 ביוני 1938 – 3 בנובמבר 2015) הייתה פרופסור בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב, מומחית להיסטוריה של אמנות ימי הביניים ובפרט בפיסול בימי הביניים.

קורות חייה

נורית כנען-קדר נולדה ב-24 ביוני 1938 בתל אביב^[1] לפרופסור ארוין רבאו ולציונה לבית קטינסקי-שרתוק, מראשוני תל אביב. אביה, גינקולוג וסגן מנהל בית החולים מואביט בברלין, עלה לארץ ישראל בשנת 1933. רבאו היה ממייסדי בית החולים בילינסון, ומאוחר יותר של בית החולים תל-השומר. אמה, ציונה, בתם של ברוך קטינסקי וגוטה לבית שרתוק, נולדה בארץ ישראל, הייתה פעילה ציונית נלהבת ותיעדה בספריה ובהם "בתל אביב על החולות" את ראשיתה של העיר תל אביב. ביתם של ארווין וציונה רבאו שילב בין השכלה הומניסטית רחבה ואהבת אמנות לבין פעילות ומודעות ציונית עמוקה. החיבור בין יסודות אלו – אוניברסליים מחד ומקומיים ישראליים מאידך – יהפוך לציר מרכזי בפעילותה האקדמית והתרבותית של כנען-קדר.

היא שירתה בנח"ל, ובמהלך שירותה הצבאי הייתה מראשוני היאחזות עין רדיאן בערבה (לימים יטבתה). בשנת 1958, לאחר שירותה הצבאי, נסעה ללימודי תולדות האמנות וארכאולוגיה קלאסית באוניברסיטת בזל. את עבודת הדוקטורט שלה, אשר עסקה במחזור הציורים בכנסייה הרומנסקית הצרפתית סן-שף (Saint-Chef) כתבה בהנחיית יוזף גנטנר, מאבות הדיסציפלינה של תולדות האמנות. מחקרה התפרסם בשנת 1966 בסדרה Basler Studien zur Kunstgeschichte, בהוצאת Francke Verlag Bern מובילה בתחום.

פעילותה האקדמית

בשנת 1964 שבה לישראל והחלה בפעילותה האקדמית כחוקרת וכמרצה. בתחילה לימדה בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטה העברית בירושלים והייתה מבקרת האמנות של העיתון "הארץ". בשנת 1969 העתיקה את פעילותה לאוניברסיטת תל אביב שם הייתה ממקימי החוג החדש לתולדות האמנות.

בשורה של תפקידים הייתה כנען-קדר אישיות מרכזית בתהליך התבססותו ופיתוחו של החוג – הייתה ראש החוג במשך שתי קדנציות, עיצבה את תוכנית הלימוד של החוג ואת אופיו כמוקד מרכזי של פעילות מחקרית — ובמקביל ביססה עצמה כחוקרת אמנות אירופאית וצלבנית בעלת שם בינלאומי. בין השנים 1985-1982 שילבה בין העיוני למעשי, כאשר שימשה כראש המחלקה לאמנות של "בצלאל" והקימה את כתב העת לאמנות בצלאל.

בשנת 1991 נבחרה לראשונה לדיקן הפקולטה לאמנויות, תפקיד שמילאה במשך שתי תקופות כהונה (1996-1991; 2002-2000). בתפקידה כדיקן קידמה את התוכניות העיוניות-מחקריות של הפקולטה ונתנה להן משקל מחד, ובמקביל תמכה במסלולי היצירה האמנותיים כאשר היא יוצרת זיקות ביניהם, וכך יסדה את מסורת סדרות הדיקן של הפקולטה, הפתוחה גם לקהל הרחב, אשר הראשונה שבהן ששיקפה את ההתרחשות בפקולטה הייתה "חוקר מציג יוצר". כדיקנית הפקולטה הובילה את הקמת בית הספר לאדריכלות ע"ש דוד עזריאלי (1994) כמו גם את ייסוד התוכנית הבינתחומית ללימוד האמנויות לתואר ראשון (1992-3). ב-2006 זכתה בפרס הצטיינות בהוראה בפקולטה לאמנויות.

ייסדה את "מותר", כתב העת האינטרדיסציפלינרי של הפקולטה לאמנויות המוקדש לדיון אקדמי באמנויות השונות. יחד עם פרופסור אשר עובדיה יסדה את כתב העת בשפה האנגלית Assaph – Studies in Art History, ששניהם היו עורכיו. כתב העת הפך לאכסניה בינלאומית בה משתתפים חוקרים מארצות שונות.

במשך שנים ארוכות פעלה כנען-קדר במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב, ואצרה שם תערוכות חדשניות בתחום התרבות החזותית בישראל. התערוכה "ציפורי גן העדן: מרי בליאן והקרמיקה הארמנית של ירושלים" (2000) – ממנה יצא ספר בעברית ובאנגלית; התערוכה ארץ חפץ: אמנות ועיצוב במתכת בשני העשורים הראשונים למדינה (2005), אשר הוקדשה לתעשיית חפצי החן כמשקפת את תפישותיה של המדינה הצעירה; התערוכה מעשה צורף (2008), הוקדשה לתכשיטי בית הצורפים יעקבי בראשית המדינה. משפחת יעקבי עלתה לארץ ישראל ב-1935 וב-1948 פתחו בית צורפים (חנות תכשיטים). עבדו אצלם צורפים מכל קהילות ישראל במזרח.

כנען-קדר הייתה שותפה ליוזמת תערוכת ציורי התקרה אשר צוירו בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 בבתים ברחבי ישראל, רבים מהם בתי מידות ערביים, ולקטלוג שליווה מפעל זה.

משפחתה

כנען-קדר הייתה נשואה לרופא ד"ר גבריאל כנען. בניהם הם פרופ' חגִי כנען והמוזיקאי יונתן כנען. לאחר גירושיה מד"ר כנען נישאה בשנית לפרופ' בנימין זאב קדר. לאחר מותה כתב קדר על אודות מערכת היחסים בינו לבינה את הספר "עם נורית: היסטוריון חוקר את אהבת חייו", שראה אור בהוצאת כרמל ב-2019.^[2]

מחקריה

מקורותיה ומשמעותה של האמנות הצלבנית בארץ ישראל

לאורך שנות השבעים והשמונים הקדישה כנען-קדר מחקרים רבים לסוגיית מקורותיה ומשמעותה של האמנות הצלבנית בארץ ישראל. פרסמה מאמרים על אדריכלות ופיסול כנסיית הקבר בירושלים ומחקריה בנושא הקתדרלה ע"ש יוחנן המטביל בשומרון (סבסטיה), קתדרלת יעקב הקדוש הארמנית בירושלים, ומבנים צלבניים רבים נוספים. היא טענה שהאמנות הצלבנית אינה מיובאת מצרפת או מארצות אירופה כפי שסברו עד אז, אלא הומצאה בארץ ישראל והיא מהווה אסכולה מקומית של אמנות צלבנית, טענה שהתקבלה במחקר.

קבוצות השוליים בפיסול ימי הביניים

החל משנות השמונים התמקדה כנען-קדר במחקר של קבוצות שוליים בחברה ותיאורן בפיסול ימי הביניים מהמאה ה-12 עד המאה ה-16. אלו הן סדרות פיסוליות שמוצבות במקומות גבוהים במבנה הכנסייה, נושא שלא נידון עד אותה עת.

לאחר מחקר מקיף בן למעלה מעשור, אשר כלל עבודת תיעוד ראשונית נרחבת, התפרסם ב-1995 ספרה Marginal Sculpture in Medieval France: Towards the Deciphering of an Enigmatic Pictorial Language אשר הפך למחקר היסוד בחקר תיאורי קבוצות השוליים באירופה, ומהווה בסיס לכלל המחקר בנושא זה לאחר מכן. ההד הנרחב לעבודתה זו הגיע לשיאו בכנס בינלאומי שהתקיים במוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק בשנת 2006, בו הוזמנה לשאת הרצאה מרכזית.

הנשים כאמניות וכפטרוניות האמנות

משנות השמונים ואילך הקדישה כנען-קדר חלק ניכר מפעילותה המחקרית והאקדמית להבנת תפקידן המרכזי של נשים כאמניות וכפטרוניות האמנות. כנגד דעות רווחות אודות האופי המוגבל של פטרונות נשית באמנות ימי הביניים, חשפה כנען-קדר שורה של נשים פטרוניות רבות עוצמה שהכתיבו תפישות באמנות. דוגמאות לכך הן הקיסרית הצלבנית תיאודורה, המלכה הצלבנית מליסנדה ואלינור, דוכסית אקוויטניה בת המאה ה-12, לימים מלכת צרפת ואנגליה ואמם של ריצ'רד לב הארי וג'ון בלי ארץ. אלינור הייתה אישה עצמאית וביטאה עצמה כפטרונית של השירה הטרובדורית ושל האמנות הפלסטית בת זמנה.

בשורה של מחקרים עסקה כנען-קדר בפועלן של נשים יוצרות גם בעת החדשה, ובהם מחקריה אודות פרידה קאלו, סוזאן ואלאדון, ואמניות ישראליות עכשוויות.

תרומת עולי מרכז אירופה להנחלת האמנות החזותית בישראל

בראשית המאה ה-21 הקדישה כנען-קדר מספר מחקרים לתרומתם המרכזית של עולי מרכז אירופה ('היקים') להנחלת האמנות החזותית בישראל. בהקשר זה חשפה כנען-קדר מסמך נדיר – הגדת הקהילה היהודית בברלין משנת 1936 – המבטאת בדימוי ובמילה את הלכי הרוח בקהילה עם פרסום חוקי נירנברג.

יצירתן האמנותית של הקהילות הנוצריות בארץ במאות ה-19 וה-20

בשנים האחרונות לחייה פתחה כנען-קדר שדה מחקר חדש בתחום תולדות האמנות בארץ, אשר טרם נחקר, והוא יצירתן האמנותית של הקהילות הנוצריות בארץ במאות ה-19 וה-20. שני ספריה "המדונה של שיח הצבר: מסורת וחידוש בציור הנוצרי בארץ במאה ה-19 וה-20" (2009) והמהדורה האנגלית המורחבת The Madonna of the Prickly Pear Cactus: Tradition and Innovation in 19th- and 20th-century Christian Art in the Holy Land (2010) מעמידים מחקר תשתיתי של האדריכלות ומחזורי הציור הנרחבים של הכנסיות הנוצריות הלטיניות, וזאת תוך השוואה למסורות האמנותיות של הכנסיות המזרחיות. בד בבד עם מחקרים אלה הדריכה דוקטורנטים (חלקם סיימו את מחקריהם) החוקרים נושאים ספציפיים של האמנות הנוצרית בארץ ישראל בתקופה זו, ויחד יסדו קבוצת חוקרים העוסקת בלימוד, תיעוד וסקירה של האמנות הנוצרית בארץ במאות ה-19 וה-20.

ספרי יסוד בעברית

לאורך שנות ה-90 של המאה ה-20 פרסמה כנען-קדר שורה של ספרי יסוד בעברית. ראו אור לדוגמה: "אמנות ימי הביניים – מושגי יסוד" (1990); "האמנות הגותית – בין קתדרלה לעיר" (1995); "דמות האישה באמנות ימי הביניים" (1998). בשנת 2002 פרסמה את ספרה "תחייתו של הפיסול המונומנטלי באירופה", שהוא מחקר יחיד בשפה העברית המבאר בפני הקורא הישראלי בעיות יסוד בפיסול ימי הביניים. בספר היא מתארת את מהותה של האמנות הרומנסקית שרווחה מסוף המאה ה-11 ועד אמצע המאה ה-12, סגנון שהתאפיין בדמויות מעוותות מאוד ולא-קלאסיות. הייתה זו תקופה בה עדיין לא צמחו מדינות באירופה ולא היו מודלים ברורים של שלטון.

ספריה

ספרים שכתבה בעברית

האישה ודימוייה באמנות ימי הביניים, ספריית 'אוניברסיטה משודרת', הוצאת משרד הביטחון, תל אביב, 1998.
האמנות הגותית - מקתדרלה לעיר, ספריית 'אוניברסיטה משודרת', הוצאת משרד הביטחון, תל אביב, 1995.
האמנות הנוצרית בימי הביניים: מושגי יסוד, ספריית 'אוניברסיטה משודרת', הוצאת משרד הביטחון, תל אביב, 1990.
הקרמיקה הארמנית של ירושלים: שלושה דורות, 1919 - 2000, מוזיאון ארץ-ישראל ויד יצחק בן-צבי, ירושלים, 2002
תחייתו של הפיסול המונומנטלי באירופה, קו אדום - אמנות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2002.
ארץ חפץ, אמנות ועיצוב במתכת בשני העשורים הראשונים למדינה, מוזיאון ארץ-ישראל ויד יצחק בן-צבי, ירושלים, 2006
מעשה צורף, תכשיטי בית-יעקבי בימי ראשית המדינה, מוזיאון ארץ-ישראל, ויד יצחק בן-צבי, ירושלים, 2008
המדונה של שיח הצבר, מסורת וחידוש בציור הנוצרי בארץ במאות ה-19 וה-20. יד יצחק בן צבי, ירושלים, 2009.

עריכה בעברית

נורית כנען-קדר, אשר עובדיה (עורכים), אמנות ואומנות – זיקות וגבולות, תל אביב, 2003
נורית כנען-קדר (עורכת), מותר, הפקולטה לאמנויות, אוניברסיטת תל אביב, 1, 1993 – 11, 2003

ספרים שכתבה בשפות זרות

Die romanischen Wandmalereien der ehemaligen Abteikirche Saint-Chef (Dauphine), Basler Studien zur Kunstgeschichte, Neue Folge, 7, Bern 1966.
Marginal Sculpture in Medieval France: Towards the Deciphering of an Enigmatic Pictorial Language, Scolar Press, Aldershot 1995.
Birds of Paradise. Marie Balian and the Armenian Ceramics of Jerusalem, Eretz-Israel Museum, Tel Aviv 2000.
The Armenian Ceramics of Jerusalem: Three Generations, 1919-2003, Yad Izhak Ben-Zvi, Eretz-Israel Museum, Tel-Aviv 2003.
Modern Creations from an Ancient Land: Metal Craft and Design in the First Decades of Israel's Independence, Yad Izhak Ben-Zvi, Jerusalem, Eretz-Israel Museum, Tel Aviv 2006 (200 pp, 220 illus.)
The Art of Goldsmithing: Jacobi Jewelry in the Early Years of Israel's Statehood, Eretz-Israel Museum, Tel-Aviv and Yad Izhak Ben-Zvi, Jerusalem 2008 (180 pp., 150 illu.)
The Madonna of the Prickly Pear Cactus: Tradition and Innovation in 19th- and 20th-century Christian Art in the Holy Land, Yad Izhak Ben-Zvi, Jerusalem, 2010.

עריכה באנגלית

Assaph - Studies in Art History, Yolanda and David Katz Faculty of the Arts, Tel Aviv University (with A. Ovadiah, 1980 – present).
The Metamorphosis of Marginal Images: From Antiquity to Present Time, Yolanda and David Katz faculty of the arts, Tel Aviv University 2002 (with A. Ovadiah).