ביוני 1991 הכריזה קרואטיה על עצמאותה והתנתקה מיוגוסלביה. כפועל יוצא מכך, פרצה מלחמת העצמאות של קרואטיה, ובמהלכה התחוללו באזור נובה גראדישקה קרבות בין צבא יוגוסלביה לבין כוחות הצבא הקרואטי. העיירה הופגזה על ידי הכוחות היוגוסלביים. לאחר קרבות שנמשכו מספר חודשים עלה בידי הכוחות הקרואטיים להדוף מהאזור את הכוחות היוגוסלביים.
הקהילה היהודית
סוחרים יהודים התיישבו בנובה גראדישקה בשלהי המאה ה-18. במקום ככל הנראה הוקם בית עלמין יהודי ובמהלך המאה ה-19 נבנה בית כנסת קהילתי. בשלהי מלחמת העולם הראשונה סבלו בני הקהילה מהתקפות של אנשי הקאדר הירוק ובית הכנסת חרב. ב-1921 מנתה הקהילה 266 נפשות שהיוו 7.28 אחוזים מכלל תושבי העיירה. ב-1925 נבנה בית הכנסת מחדש.[3] ב-1931 נמנו בנובה גראדישקה 207 יהודים. בקרב הקהילה הייתה פעילות ציונית ענפה והוקמו סניפים של התנועה, של ויצו ותא של השומר הצעיר אשר הפעיל חוות הכשרה לנוער בכפר הסמוך ליופינה (אנ'). מספר משפחות יהודיות שהתגוררו בכפרי הסביבה כגון נוֹבְסְקָה (אנ') נסמכו הלכתית על קהילת נובה גראדישקה.[2]
בפרוץ מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה 198 נפשות. במהלך המלחמה, לאחר כיבוש יוגוסלביה על ידי גרמניה הנאצית והעברת האזור לחזקת האוסטאשה, הוחל ברדיפות יהודים. החל מהמחצית השנייה של 1941, גורשו בני הקהילה למחנה הריכוזסטארה גרדישקה ששכן בכפר הסמוך. חלק מבני הקהילה נרצחו בסטארה גרדישקה, וחלקם גורשו למחנה ההשמדהיאסנובאץ ונרצחו שם. לאחר המלחמה לא חודשה הקהילה. ב-1941 פגעו שלטונות האוסטאשה בבית הכנסת, ונגרם לו נזק רב. ב-1949 נמכר הנכס. לפי דיווחי הרשות המקומית, בית העלמין היהודי עדיין קיים באתר, ומצויות בו 50–70 מצבות. עוד מצוין שב-1994 עבר האתר שיקום. עם זאת קיימת מחלוקת בין היסטוריונים בנושא זה. חלקם טוענים שבני קהילת נובה גראדישקה קברו את מתיהם בבית העלמין העתיק בכפר צֶרְנִיק(אנ') הסמוך, בו קיים בית עלמין מראשית המאה ה-18. בעידן היוגוסלבי השתייכה קהילת צרניק לקהילת נובה גראדישקה. קהילה נוסדה שם באמצע המאה ה-18. בסמוך למועד זה הוקם בית העלמין היהודי. ב-1780 הוקם בית הכנסת. ב-1917 נשרף שם בית הכנסת וחרב. לאחר מלחמת העולם הראשונה הלך ופחת מספר התושבים היהודים. הקהילה חרבה בשואה. בית העלמין עדיין קיים בכפר.[4][5][6][7]
