נבואת פרנקלין, הנקראת לפעמים זיוף פרנקלין, היא נאום אנטישמי המיוחס באופן כוזב לבנג'מין פרנקלין, המזהיר מפני הסכנות לכאורה של הכנסת יהודים לארצות הברית המתהווה. הנאום תומלל לכאורה על ידי צ'ארלס קוטסוורת' פינקני במהלך ועידת החוקה של 1787, אך לא היה ידוע לפני הופעתו ב-1934 בדפי המגזין הפרו- נאציLiberation של הלגיון הכסוף של אמריקה בהוצאת ויליאם דאדלי פלי. לא קיימות ראיות לאותנטיות של המסמך, וחלק מהטענות של פלי הופרכו באופן אקטיבי.[1]
הנאום
התפאורה לנאום היא דיון בשולחן האוכל שנרשם לכאורה על ידי פינקני במהלך כינוס הקונגרס הקונטיננטלי. בעיקר, זהו פולמוס כנגד התרת הגירה יהודית לארצות הברית החדשה שהוקמה. הטקסט הוא כדלקמן:[2]
ישנה סכנה גדולה עבור ארצות הברית של אמריקה. הסכנה הגדולה הזו היא היהודי. רבותי, בכל ארץ שהתיישבו היהודים, הם דיכאו את הרמה המוסרית והורידו את מידת היושר המסחרי. הם נותרו בנפרד ולא נטמעו; מדוכאים, הם מנסים לחנוק את האומה כלכלית, כמו במקרה של פורטוגל וספרד.
במשך יותר משבע עשרה מאות שנה הם קוננו על גורלם העגום - כלומר, שהם גורשו מהמולדת שלהם; אבל, רבותי, אם העולם התרבותי היום יחזיר להם את פלסטין ואת רכושם, הם ימצאו מיד סיבה דחופה לא לחזור לשם. למה? בגלל שהם ערפדים וערפדים לא יכולים להתקיים על חשבון ערפדים אחרים - הם לא יכולים לחיות בינם לבין עצמם. הם חייבים לחיות בין נוצרים ואחרים שאינם שייכים לגזע שלהם.
אם הם לא יגורשו מארצות הברית על ידי החוקה תוך פחות ממאה שנים, הם יזרמו למדינה הזו במספרים כאלה שהם ישלטו וישמידו אותנו וישנו את צורת הממשל שלנו שלמענה אנו האמריקאים שפכו את דמנו והקרבנו קורבן. החיים, הרכוש והחופש האישי שלנו. אם לא יורידו את היהודים תוך מאתיים שנה, הילדים שלנו יעבדו בשדה כדי להאכיל יהודים בזמן שהם נשארים בבתי-הספירה[=בנקים] שלהם, משפשפים את ידיהם בשמחה.
אני מזהיר אתכם, רבותי, אם לא תדירו את היהודים לנצח, ילדיכם וילדי ילדיכם יקללו אתכם בקברם. הרעיונות שלהם אינם של אמריקאים, אפילו כשהם חיו בינינו עשרה דורות. הנמר לא יכול להפוך את חברבורותיו. היהודים הם סכנה לארץ הזאת, ואם יורשה להם להיכנס, הם יסכנו את מוסדותינו. יש להוציא אותם מהחוקה.
אותנטיות
לפי פלי, פינקני כתב שהוא ניהל יומן של הוועידה. כתב העת הזה מעולם לא נמצא, ולא קיימות ראיות לטענתו של פלי שהוא הודפס באופן פרטי. מכון פרנקלין דחה את טענותיה של פלי כי בבעלותו עותק כתב יד של הנאום.[3]
"הנבואה" של פרנקלין היא מעשה אנטישמי קלאסי שטוען טענת כזב כי המדינאי האמריקאי בנג'מין פרנקלין אמר הצהרות אנטי-יהודיות במהלך הכנס החוקתי של 1787. האמונה בטענה הזו הולכת ומתרחבת בתקשורת המוסלמית והערבית, שם היא שימשה לביקורת על ישראל ויהודים...[4]
פרנקלין היה ידיד ליהודי אמריקה של המאה ה-18,[2] ותרם לבניית בית הכנסת הקבוע הראשון של פילדלפיה.[5]הליגה נגד השמצה ציינה כי ההתייחסות לעולם התרבותי המחזיר את פלסטין ליהודים היא אנכרוניזם, שכן התנועה הציונית המודרנית לא קמה עד כמעט מאה שנה לאחר מותו של פרנקלין.[2]
ציטוטים אנטישמיים דומים יוחסו לג'ורג' וושינגטון והופרכו.[6] בשנת 1790, בסימן מובהק של סובלנות דתית, שלח וושינגטון מכתב לקהילה היהודית ברוד איילנד, ובו נכתב "מי ייתן שבני זרע אברהם, השוכנים בארץ זו, ימשיכו לזכות וליהנות מרצונם הטוב של התושבים האחרים, בעת שכל אחד ישב תחת גפנו ותחת תאנתו, ואין מחריד."[7]
