נאוה צוקרמן

לידה	1948 (בת 76 בערך) יד אליהו, ישראל
מדינה	ישראל
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב סמינר הקיבוצים
פרסים והוקרה	פרס קיפוד הזהב (2019)

נאוה צוקרמן (נולדה ב-1948) היא מנהלת אומנותית ובמאית ישראלית. הקימה את תיאטרון תמונע בשנת 1987.

נאוה צוקרמן נולדה ביד אליהו בתל אביב. אמה שפרה ילידת רוסיה הגיעה לישראל בגיל חודש וגדלה בירושלים. אביה הגיע לארץ בגיל 12 מבסרביה. סבה היה מדור ההשכלה ברוסיה והיה פעיל בקהילה היהודית בעירו^[1] בה הקים את התיאטרון והעיתון הראשונים.

בגיל 5 נשלחה נאוה צוקרמן ללמוד בלט לפי בקשתה. מאוחר יותר כאשר המשפחה העתיקה את מגוריה לתל אביב, והמצב הכלכלי הורע, הוזמנה על ידי המורה לריקוד להמשיך בלימודי הריקוד חינם. בחופש הגדול הייתה מגיעה לסטודיו, מנקה אותו ורוקדת להנאתה.

לאחר לימודיה התיכוניים, התגייסה לצה"ל, שם שרתה כקצינת ח"ן בפיקוד הגדנ"ע.

בגיל 22 נישאה למיקי צוקרמן (ממייסדי מכון פילת) ופתחה סטודיו לתנועה ומחול לילדים בגבעתיים.

למדה ספרות כללית ותיאטרון באוניברסיטת תל אביב ותנועה בסמינר הקיבוצים.

לאחר גירושיה ממיקי פגשה בשנות ה-70 את אילן רוזנטל והם הפכו לזוג ושותפים ליצירה. מתגוררת בתל אביב ולהם בת בשם מאי.

בהיותה סטודנטית ב"מכון לחינוך התנועה" בסמינר הקיבוצים, בהנהלתה של נעמי בהט^[2], נשלחה נאוה צוקרמן לסדנה בפריז אצל הרקדנית והכוריאוגרפית מרתה גרהם למשך שלושה חודשים^[3].

בשנת 1981 ייסדה את אנסמבל "תמו-נע", שם הנחתה סדנאות בתיאטרון, מחול ותנועה^[4]. כן הנחתה סדנאות בבי"ס לתיאטרון חזותי בירושלים, לימדה בבי"ס לאמנויות במצפה רמון, באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים ובאוניברסיטת תל אביב^[5]

לימדה והנחתה גם באוניברסיטת טנסי, בבי"ס לאומנויות בבולטימור, בתיאטראות בלובלין, לודג', קרקוב, בפוזנן מדריד ובפסטיבל סדנאות בלונדון.

במשך השנים יצרה וביימה כ-20–30 הצגות שהוצגו בישראל ומחוצה לה.

בשנת 1987 ייסדה את תיאטרון תמונע שתחילה שימש להפקת הצגות תיאטרון שוליים בלבד, ובשנת 1999 הפך למרכז תרבות רב תחומי.

בנוסף יזמה פסטיבלים שנתיים למשל: בתחום המחול פסטיבל אינטימדנס^[6], בתחום המוזיקה פסטיבל אולטראסאונד, בתחום התיאטרון פסטיבל תמונע ובתחום האמנות הרב תחומית – פסטיבל א-ז'אנר (בשיתוף עם יאיר ורדי)^[7].

בשנים 2000 עד 2005 שימשה כמנהלת האמנותית של פסטיבל "הרמת מסך" במרכז סוזן דלל^[8]

בשנת 2009 זכתה בפרס על מפעל חיים של משרד התרבות ליוצרים ולמבצעים בתחום המחול^[9].

בשנת 2019 זכתה בפרס קיפוד הזהב של תיאטרון הפרינג על מפעל חיים^[10]

• "תמו-נע" 1982, הבכורה נערכה בפסטיבל עכו.
• "תשתו קפה" - הצגת בכורה בבית לסין תל אביב, 1984.
• "5 צעקות"- ההצגה עוסקת בנושא מגדר והופקה במסגרת המרכז לתיאטרון ניסיוני, מפעל משותף לקרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב, בנק דיסקונט וקרן התרבות אמריקה ישראל. הצגת הבכורה נערכה בפסטיבל ישראל 1985.לאחר מכן הוצגה ההצגה כ-100 פעמים הן בישראל, והן מחוצה לה בפסטיבל אדינבורו 1986, בבולטימור, בפילדלפיה ובניו-יורק.
• "ארץ המילים הטובות" - הצגה לילדים. הבכורה התקיימה במרכז סוזן דלל 1989, הוצגה בישראל ואף באוניברסיטה של טנסי במסגרת פסטיבל נוקסוויל ובתיאטרון הפרויקט בבולטימור.
• "זה לא סרט" - בכורה בפסטיבל ישראל 1990. הוצגה בישראל, בפסטיבל תיאטרון בנוקסוויל בטנסי, בפילדלפיה (אם. אי. טי.) ובבולטימור (תיאטרון הפרויקט).
• "מקלט" - הצגת הבכורה נערכה באדינבורו פרינג' פסטיבל 1991 הוצגה בישראל, בבולטימור ובפסטיבל לתיאטרון אלטרנטיבי במדריד. ההצגה זכתה לפרס FRINGE FIRSTS של העיתון SCOTSMAN.
• "אצל אווה" - הופקה בהזמנת פסטיבל קולומביה ארצות הברית. בכורת ההצגה התקיימה בפסטיבל זה בחודש יוני 1992. באוגוסט 1992 היא הוצגה בפסטיבל אדינבורו (פרינג') וזכתה לציון לשבח של העיתון "אינדפנדנט". הוצגה באטלנטה (מרץ 93'), לונדון (אפריל 93') ופסטיבל גלנזו (מאי 93').
• "שמלה" - בכורה בתיאטרונטו 1994. הצגת יחיד בכיכובה של השחקנית- שרה כהן. הוצגה כ-150 פעם במקומות שונים בישראל ובפסטיבל קולומביה (ארצות הברית).
• "אל תשאירו אותי לבד" - בכורה בפסטיבל חיפה להצגות ילדים בשנת 1994. ההצגה זכתה לציון לשבח ראשון עבור התאורה. הוצגה בפסטיבל, בתיאטרון חולון ובמקומות שונים בישראל.
• "מחכים לקסנדרה" - הצגת יחיד אותה שחקה השחקנית הבריטית אנטוניה סמית. הצגת הבכורה נערכה ב"אדינבורו פרינג' פסטיבל". כמו כן הוצגה ההצגה בתיאטרון BAC (לונדון).
• "מלון טרנזיט" - הופקה בהזמנת פסטיבל מנצ'סטר (עיר הדרמה) בשנת 1995, בהשראת הפיגוע במלון סבוי בתל אביב בשנת 1975. ההצגה הוצגה במנצ'סטר, בבלפסט (פסטיבל מאי), BAC (לונדון), בפסטיבל גלאזגו, תיאטרון חולון ובמקומות שונים בישראל.
• "שעות מתות" - הצגת הבכורה נערכה בפסטיבל עכו בשנת 1996. סיפורן של שתי אסירות, האחת ישראלית והשנייה אירית, הכלואות בישראל. הוצגה בישראל, ב"אדינבורו פרינג' פסטיבל", פסטיבל דבלין, BAC (לונדון), פסטיבל סינגפור (1998). ההצגה הוצגה כ-150 פעם.
• "הפטיש" - הצגה המספרת את סיפור חייו של אומן מתכת ירושלמי ומשוחקת על ידי שני שחקנים ומוזיקאי. הבכורה נערכה בתיאטרון חולון בשנת 1997.
• "מסיבת יומולדת" - הצגת ילדים שהוצגה בארץ למעלה מ-100 פעמים. הבכורה התקיימה בתיאטרון חולון בשנת 1997.
• "משפחת אלפרדו" - הצגת רחוב שהוצגה ברחובות שכונת ג'סי כהן בשיתוף התושבים בהמשכים, פעמיים בשבוע, במשך מספר חודשים.
• "דד ליין" - הבכורה התקיימה בשנת 1998. זו הצגה בהשראת המחזה מדיאה בכיכובה של השחקנית- שרה כהן. ההצגה הוצגה בת"א, בירושלים ובתיאטרון חולון.
• "ג'ודי יקירתי" - הבכורה נערכה בתיאטרון תמונע, בשנת 2000 ולאחר מכן הוצגה כ-100 פעמים.
• "השיטה" - הבכורה בתיאטרון תמונע, בשנת 2003. ההצגה הוצגה בתיאטרון הקאמרי בתל אביב ובבודפשט במסגרת חילופי תרבות ישראל – אירופה.
• "בכל מקום באמבטיה שאין בו מים" – בכורה בתיאטרון תמונע בשנת 2010.
• "מכתב לדיראס" – בכורה בתיאטרון תמונע, בשנת 2010.
• "המלטMachine", עיבוד ובימוי, תיאטרון תמונע 2015.

• נאוה צוקרמן, דף שער בספרייה הלאומית
• אביבה לורי, רק נאוה. ומיקי. ואילן, מעריב, 17 באוגוסט 1990, המשך
• אביבה לורי, נאוה צוקרמן חוגגת 30 שנה לתיאטרון "תמונע", באתר הארץ, 16 בדצמבר 2010
• ליאת רון, ‏מייסדת תיאטרון תמונע: האג'נדה של מירי רגב נפלאה, באתר גלובס, 23 ביולי 2016
• טליה לוין, ‏מנהלת תיאטרון תמונע: "תמיד אמרתי: קחו מפתח, רק תשאירו נקי", באתר מעריב אונליין, 12 במרץ 2018