מרקו דימיטרייב בלבנוב (בבולגרית: Марко Димитриев Балабанов; 1837, קליסורה(אנ'), האימפריה העות'מאנית – 16 ביוני 1921, סופיה, ממלכת בולגריה) היה רופא, משפטן, דיפלומט, ופוליטיקאי בולגרי, אשר כיהן כשר החוץ והדתות הראשון של נסיכות בולגריה, ובהמשך כיהן בכהונה נוספת.[1]
קורות חייו
מרקו בלבנוב נולד בעיירה קליסורה באזור קרלובו. הוא רכש השכלה אקדמית בפילוסופיה באוניברסיטת היידלברג, רפואה ומשפטים באוניברסיטת פריז. ב-1870 עבד כעורך דין ועיתונאי בקונסטנטינופול וסייע למאבקה לעצמאות הלכתית של הכנסייה האורתודוקסית הבולגרית. בהמשך, כיהן כמזכיר הסינוד הבולגרי. לאחר מרד אפריל הבולגרי סייר ברחבי אירופה ביחד עם דראגן צאנקוב בכדי להציג את העמדה הבולגרית ולקדם את רעיון העצמאות מהאימפריה העות'מאנית. לאחר המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) כיהן כסגן מושל סבישטוב ורוסה של הממשלה הזמנית מטעם האימפריה הרוסית. ב-1879 כיהן כשר החוץ והדתות הראשון של נסיכות בולגריה בממשלתו של טודור בורמוב. בשנים 1883–1884 כיהן שוב כשר החוץ והדתות בממשלתו של דראגן צאנקוב.
בין השנים 1889–1898, נמנה בלבנוב עם ראשוני המרצים באוניברסיטת סופיה. בין השנים 1896–1897 כיהן כדיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת סופיה. בהמשך בין השנים 1902–1903 כיהן כשגריר בולגריה לממלכת רומניה, וב-1905 כשגריר בולגריה לממלכת יוון. בלבנוב הלך לעולמו בסופיה ב-1921.[2][3]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
