מרסדס פינטו
Mercedes Pinto |
לידה |
12 באוקטובר 1883 סן קריסטובל דה לה לגונה, ספרד |
---|
פטירה |
21 באוקטובר 1976 (בגיל 93) מקסיקו סיטי, המדינות המקסיקניות המאוחדות |
---|
שם לידה |
Mercedes Josefa Francisca del Pilar Pinto y Armas |
---|
מדינה |
מקסיקו, ספרד |
---|
מקום קבורה |
Panteón Jardín |
---|
שם עט |
Mercedes Pinto |
---|
שפות היצירה |
ספרדית |
---|
סוגה |
שירה, narration, תיאטרון, פובליציסטיקה |
---|
בן או בת זוג |
- Juan de Foronda y Cubillas (1908–?)
- Rubén Rojo y Martín de Nicolás (1924–1942)
|
---|
צאצאים |
Juan Francisco de Foronda y Pinto, Rubén Rojo, Pituka de Foronda, Ana María de Foronda, גוסטב רוחו |
---|
מספר צאצאים |
5 |
---|
|
מרסדס פינטו (בספרדית: Mercedes Pinto; סן קריסטובל דה לה לגונה, ספרד, 12 באוקטובר 1883 – מקסיקו סיטי, 21 באוקטובר 1976) הייתה סופרת, מחזאית, דוברת ועיתונאית ספרדייה.
היא הייתה ידועה בגיל צעיר מאוד כ"משוררת הקנארית", מכיוון שבגיל 14 כבר זכתה בפרסים בתחרויות אזוריות שונות.[1]
בשנת 1909 התחתנה עם קפטן הצי חואן דה פורונדה קובילאס וילדה שלושה ילדים. העלמה פינטו נאלצה למלא את תפקיד ראש משק הבית כאשר בעלה פיתח הפרעה נפשית והיא נאלצה לאשפז אותו במוסד. בתחילת שנות העשרים עברה עם משפחתה למדריד מתוך כוונה למצוא מקום בקהילה הספרותית.
הספר הראשון של הפסוקים, הפעילויות הפוליטיות שלה, הרעיונות הפמיניסטיים שלה והרצאה שנויה במחלוקת באוניברסיטה המרכזית של מדריד (גירושין כאמצעי היגייני). עד מהרה הייתה מסוכסכת עם הרודן פרימו דה ריברה, ונאלצה לבקש מקלט באורוגוואי עם משפחתה, שם היה למרצדס מוניטין רב ככותבת ופעילה חברתית. היא קיבלה תמיכה מרובה מממשלת אורוגוואי כולל תפקיד בתור הנשיאה הראשונה של הקבינט. בשנת 1933 עברה לצ'ילה, שם כתבה ופרסמה את הרומן השני שלה "אלה" (היא) והמשיכה בפעילותה מטעם חינוך וקידום נשים. בשנת 1935 הוצע לה תפקיד ממשלתי בקובה כ"מחנכת דוברים ציבוריים "(Educadora de Oradores) אותו קיבלה מייד. היא עברה לאי ונשארה שם כמעט עשור. במהלך שהותה שם פתחה בקמפיין אינטנסיבי מטעם נשים, נוער ועקורים יהודים שברחו מהברבריות הנאצית באירופה. בשנת 1943 עברה מרצדס למקסיקו, שם היא ובניה רובן וגוסטבו רוג'ו התמחו בסינמטוגרפיה מקסיקנית.[2][3]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים