בספטמבר 1999, הודיע גאולוג מארצות הברית כי חשף שדה גז בים בין אשדוד ועזה"[1]. בנובמבר 1999, מנהיג הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, חתם על הסכם מול חברת בריטיש גז (BG), אשר העניק לחברה אפשרות לבצע חיפוש אחר שדות גז ימיים באזור המים הטריטוריאליים של רצועת עזה. בתמורה, הוסכם כי החברה תחזיק בזכות ניצול בלעדית של שדות אלו לפרק זמן של 25 שנה[2]. זאת לאחר שביוני 1999 חתמה על הסכם דומה עם ישראל. באותה עת הייתה החברה גם בעלת שדות גז ונפט נרחבים במצרים[3][4]. במרץ 2000, אישר ראש ממשלת ישראל אהוד ברק את ביצוע הפרויקט[5].
שדה הגז הימי מרין התגלה בספטמבר 2000. השדה ממוקם כ-36 ק"מ (22 מייל) מהחוף, קידוח "מרין 1" נקדח לעומק 1,895 מטר, כשעומק המים באתר הקידוח כ-550 מטר. לפי הערכות ראשוניות אז, השדה מכיל כ-25 מיליארד מ"ק מטר מעוקב (BCM), בשווי מוערך של כ-8 מיליארד דולר[6][7]. באוקטובר 2000, עם פריצת האינתיפאדה השנייה, בוטל קידוח "מרין 2"[8]. למרות זאת החלה בריטיש גז במשא ומתן לאספקת גז לחברת החשמל ועם קבוצת האחים עופר לאספקת גז למפעלי כימיקלים לישראל ולתחנת הכוח רמת חובב, שהייתה אז בהקמה[9]. בתחילת 2002, חתמה על הסכם עם האחים עופר, לפיהם ירכשו ממנה 0.8-0.7 מיליארד מ"ק לשנה, וחצי מיליארד מטר מעוקב בשנה לחברת החשמל. בסך הכל חתמה עם ישראל, בשלב הראשון, על חוזים לאספקת 1.4-1.3 מיליארד מ"ק גז טבעי בשנה, כמות שהייתה בה כדאיות להקמת מערך הפקה[10]. בשנת 2004 חתמה על הסכם נוסף עם האחים עופר לאספקת גז לתחנת הכוח במישור רותם[11]. ביצוע ההסכם התעכב, בעקבות מחלוקות פוליטיות שונות, תחילה ראש ממשלת ישראלאריאל שרון הטיל וטו על רכישה של גז פלסטיני, ואילו שר האנרגיה יוסף פריצקי תמך בהסכם, כדי לייצור תחרות בשוק האנרגיה בישראל[12]. לבסוף, בספטמבר 2005, אישר אריאל שרון את רכישת הגז מעזה[13].
במאי 2005, אישר משרד הביטחון לבריטיש גז לבצע את קידוח "עזה מרין 3" בשדה הגז נועה, שבמבנה גאולוגי משותף לישראל ולפלשתינאים, הנמצא משני צדי הגבול הימי[14]. במקביל קיימה משא ומתן עם שותפות ים תטיס, שהחזיקה במאגרים מצידו הישראלי של הגבול, על הפקה משותפת של גז מהמאגר[15]. הפרויקט לא יצאה לפועל ובריטיש גז הודיעה שהיא מפסיקה את קידוחיה בישראל ועזה (כולל הפרויקט שהביא לתגלית של שדה הגז התמר)[16]. בפברואר 2006 הודיעה שהיא חוזרת לפעול בשוק הגז הטבעי בישראלי[17].
בשנת 2006, אהוד אולמרט החליף את שרון כראש ממשלת ישראל. והמשא ומתן בין בריטיש גז וישראל הותנע פעם נוספת בשנת 2007[18], והצדדים אף הספיקו לנסח טיוטה משותפת[19], אשר נועדה להיכנס לתוקף בשנת 2009[20]. על פי הסיכום המוקדם, ישראל הסכימה לרכוש חצי מיליארד מטר מעוקב של גז טבעי תמורת 4 מיליארד דולר. בעקבות דרישת ישראל, הכסף היה עתיד להיכנס לחשבון שאינו נגיש ישירות לגורמי הרשות הפלסטינית, ומצוי בפיקוח צד שלישי. בבחירות 2006 לרשות הפלסטינית, תנועת החמאס, אשר הוכרזה כארגון טרור מצד ישראל ומדינות נוספות ברחבי העולם, זכתה לראשונה לרוב בפרלמנט הפלסטיני. שינוי פוליטי זה, אשר המשיך בהשתלטות חמאס על רצועת עזה שנה לאחר מכן, הוביל לנסיגת ישראל מהנכונות לחתום על העסקה, בטענה כי הרווח הכספי שיצמח לחמאס מהעסקה ישמש לפעילויות טרור כנגד ישראל[21].
במרץ 2011, ביקש ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לחדש את המשא ומתן עם הרשות הפלסטינית לרכישת גז טבעי ופנייה רשמית בנושא הועברה ללשכתו של נשיא הרשות הפלסטינית, אבו מאזן. הפנייה נעשתה כמה ימים לאחר הפיצוץ בסיני, שהביא להפסקת הזרמת הגז המצרי לישראל[22]. בין השנים 2012–2013, ישראל והרשות הפלסטינית פתחו במשא ומתן בניסיון נוסף להגיע להסכמה בנושא[23][24][25]. עקב התנגדות חמאס לכל הסכם בנושא שלא יתנהל דרכו, המשא ומתן נעצר בשנית.
בתחילת שנת 2014, בעקבות ביקורו של נשיא הרשות הפלסטינית אבו מאזן במוסקבה, החל משא ומתן לבחינת אפשרות למעורבות של חברת גזפרום בפיתוח שדה הגז, במסגרתה החברה תשקיע בפיתוח השדה כמיליארד דולר[26].
באפריל 2016, הרשות הפלסטינית חתמה על מסמך עקרונות לניהול משא ומתן על אספקת גז לתחנת הכוח המתוכננת בג'נין ממאגר מרין[27].
באפריל 2018, חברת BG (שהפכה לחברת בת של תאגיד האנרגיה "רויאל דאטש של") ויתרה על הזכיות בשדה והם עברו חזרה לקרן ההשקעות הפלסטינית (PIF) בתנאים שלא פורטו[28]. ביוני 2018 הודיעה הרשות הפלסטינית שתתחיל בפיתוח המאגר[29], והחלה במשא ומתן עם חברת אנרג'יאן על הסכם פיתוח[30].
