ציפורי המקאו הם גדולים יחסית, בעלי זנב ארוך ונוצות צבעוניות. לרוב יש להם את הצבעים אדום, כחול, ירוק וצהוב. הגודל של ציפורי המקאו משתנה בין המינים השונים, כאשר המין הקטן ביותר הוא מקאו אדום-כתפיים אשר אורכו הוא בסביבות 30 סנטימטרים, והמין הגדול ביותר הוא ארת ענק יקינתונית אשר אורכו הוא בסביבות 100 סנטימטרים.
בטבע ציפורי המקאו נמצאים בעיקר ביערות הגשם של אמריקה המרכזית ואמריקה הדרומית. עם זאת, כריתת היערות מהווה איום מהותי לבתי הגידול הטבעיים שלהם, ובשל כך הכמות של מינים מסוימים של ציפורי המקאו דעכה לאורך השנים. האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע מסווג מינים רבים של מקאו כנמצאים בסכנת הכחדה.
התזונה של ציפורי המקאו כוללת בעיקר אגוזים, זרעים, פירות ופירות יער.
בשל המראה המרשים שלהם והאישיות הייחודית שלהם ציפורי המקאו הפכו עם השנים לחיות מחמד פופולריות. עם זאת, הסחר בציפורי מקאו הוביל לדעיכה מהותית בכמות ציפורי המקאו שקיימים בטבע.
רוב ציפורי המקאו נמצאים בהווה בסכנת הכחדה בטבע וחלק מתת-המינים כבר נכחדו. ההערכה המקובלת כיום היא שמקאו ספיקס כבר נכחד בטבע. גם ה-Anodorhynchus glaucus כנראה כבר נכחד. הגורמיים העיקריים כיום שמאיימים על הקיום של ציפורי המקאו הם הקצב המהיר של כריתת היערות והלכידה הבלתי חוקית של ציפורי המקאו לצורך תעשיית הסחר בציפורים.[3]
הסחר הבין-לאומי של כל מיני ציפורי המקאו מוסדר במסגרת אמנת וושינגטון. מינים מסוימים של ציבורי המקאו, כגון ארה ארגמנית נכללים בנספח 1 של אמנת וושינגטון ונאסר להשתמש בהם למטרות מסחריות. מינים אחרים של ציפורי מקאו, כמו מקאו אדום-כתפיים נכללים בנספח 2 של אמנת וושינגטון ומותר לסחור בהם באופן חוקי בתנאי שקיימים בקרות מסוימות, כמו קביעת מכסת ייצוא והנפקת היתרי יצוא.
