מצוות צריכות כוונה
(מקורות עיקריים)

תלמוד בבלי	תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ג, עמוד א' תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"ח, עמוד א'
משנה תורה	משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ב', הלכה ד'
שולחן ערוך	שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ס'

מצוות צריכות כוונה הוא כלל הלכתי שמשמעו שיש להתכוון בעת עשיית המצווה לשם קיום אותה המצווה. בתלמוד נחלקו אמוראים האם מצוות צריכות כוונה או לא.

השאלה האם מצוות צריכות כוונה או לא נידונה על ידי האמוראים ומאוחר יותר גם על ידי הראשונים. המחלוקת דנה במצב של דיעבד, אך לכתחילה לפי כל השיטות מוסכם שעל האדם לכוון לעשיית המצווה.

מדברי התלמוד בתלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"ח, עמוד א' נראה שנחלקו בעניין רבא ורבי זירא - לפי רבי זירא צריך כוונה ואילו לפי רבא - לא^[1]. בכלל, מרגשת נטייה אצל האמוראים, בניגוד לתנאים, לומר מצוות אין צריכות כונה.^[2]

הרי"ף בסוגיה פסק כרבי זירא ובעל המאור הקשה עליו מכמה מקומות בתלמוד וחלק עליו מכוח קושיותיו. הראב"ד (השגות על פסחים פרק י) פוסק כרי"ף. בנוסף, הרמב"ן בספר מלחמות ה' שם תירץ את קושיות בעל המאור והביא בשם רב האי גאון שסובר כרי"ף. בעל המאור בפירושו על מסכת פסחים פרק י, הביא בשם רב האי גאון שסובר כשיטתו הוא. שו"ת אפרקסתא דעניא^[3] סובר שלדעת הרמב"ם מצות לא צריכות כונה. השולחן ערוך פסק כדעות שמצוות צריכות כוונה^[4].

לדעת החיי אדם, הצורך בכוונה בעת קיום המצווה הוא רק כאשר ניתן לשייך את מעשה המצווה גם לתכלית אחרת (לדוגמה, אדם הקורא את קריאת שמע כחלק מפרשת ואתחנן, ניתן לשייך את מעשהו לתכלית של לימוד תורה). אך אדם המניח תפילין ומתעטף בציצית, אף שלא התכוון במפורש לשם קיום מצווה, כיוון שאין תכלית אחרת במעשיו מלבד לקיום מצוות ציצית ותפילין, מעשהו נחשב בברירת מחדל לקיום מצווה^[5].

בפוסקים כתבו מקורות שונים, מהן נלמד שמצוות צריכות כוונה, לאותן דעות, שסבורות כן:

• ב"דרך פיקודיך"^[6] סבור שאכן דין זה הוא מדאורייתא ויסודו בפסוק בספר דברים: "ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך".^[7]
• ה"פרי-מגדים" הסתפק האם אכן דין מצוות צריכות כוונה הוא מהתורה או שמדאורייתא יוצאים גם ללא כוונה, ורק מדרבנן לא יוצאים.
• בספר המקנה (נג) מסתפק בגדר הדין ומקורו: ולמעשה כתב שאם חיוב הדין הוא מדאורייתא, יסודו בפסוק אחר מספר דברים "ולעובדו בכל לבבכם".^[8] אך אם הדין דרבנן, הוא סבור שחכמים תיקנו שגם ידי חובה דאורייתא לא יצא.

בראשונים ובאחרונים נאמרו מקרים שונים יוצאי דופן, בהם לא יצא ידי חובה מחמת חוסר כוונה:

• על אף קיומה של המחלוקת לגבי כוונה במצוות ישנה כוונה מינימלית שבכל מקרה צריך, כמו אמונה בה'^[9] והידיעה על חיובו במצווה^{[דרוש מקור]}.

• יש שסבורים שגם לדעות שמצוות אינן צריכות כוונה, אך אם ישנה כוונה הפוכה (מתכוון לא לצאת ידי חובה במעשה), לא יצא ידי חובה^[10].

• במקרה שלא ידע את מהות הפעולה או חשב שאין לו חיוב במצוה - כגון שאכל מצה וחשב שהיא בשר, או שידע שהיא מצה אך חשב שיום חול הוא - כתב הרא"ה^[11] שלכל הדעות לא יצא ידי חובתו. רבי מנחם מענדל שניאורסון סבור שדין זה הוא דווקא כשברור לו שמדובר בבשר או שברור לו שהיום לא יום חול שזוהי ידיעה מוטעית. אך במקרה שיש חיסרון בידיעה בלא ידיעה מוטעית (כגון שאינו יודע מה הוא אוכל) יוצא ידי חובה^[12]

• במקרה שכיוון לצאת במעשהו ידי מצווה אחרת^[13] דעת הר"ן^[14] שלכל הדעות לא יצא ידי חובתו.

• יש שכתבו לחלק בין המצוות שיש בהם עשייה, שבהם יוצא ידי חובה גם ללא כוונה, לבין המצות שאין בהם מעשה כגון מי ששומע תקיעת שופר, שלדעת כולם לא יוצא ידי חובתו אם אינו מכוון^[15]. באופן דומה כתב בחיי אדם שבמצוות שצריך לפעול פעולות כדי לעשותם, אזי גם אם אינו מכוין בצורה ברורה לשם המצווה, מעשיו מוכיחים שרצה לעשות מצווה זו, וזה מספיק לדין מצוות צריכות כוונה^[16].

יש מי שכתב שבמצוות שעיקרן היא התוצאה, כגון פדיון שבויים, בה העיקר הוא שהשבוי יהיה פדוי ואין חשיבות למעשה הפדיון עצמו, גם אם לא כיוון יצא ידי חובה.^[17]

יש דעות שבמצוות שיש בהן הנאה לגוף כמצוות של אכילה לכל הדעות לא צריך כוונה^[18].

לעניין מצוות לא תעשה נחלקו הפוסקים האם צריך בהם כוונה כמצוות עשה או שלכל השיטות לא צריך כוונה^[19].

במצוות דרבנן נחלקו הפוסקים אם צריך כוונה.

בהכשר מצווה לא צריך כוונה^{[דרוש מקור]}.

להלכה נפסק בשולחן ערוך כדעה שמצוות צריכות כוונה, ולכך במקרה שאדם קיים מצווה ללא כוונה, לא יצא בה ידי חובת קיום המצווה, ויש לחזור ולעשותה שנית. כך למשל אדם הקורא את פרשת ואתחנן הכוללת בתוכה את הפרשה של שמע ישראל, אין קריאה זו נחשבת לגביו כקיום מצוות קריאת שמע, אם אכן לא התכוון לקיים בכך את מצוות קריאת שמע^[20].

להלכה נפסק שמצוות צריכות כוונה אף בדיעבד^[21].

• דברים שבלב אינם דברים
• כוונה

• מצוות צריכות כוונה; בתוך: אוצר עיונים, ש"ס מתיבתא, ברכות, כרך א, מערכה ז, עמ' פה-קז.

• הערך "מצוות צריכות כוונה", באתר ויקישיבה
• הערך מצוות צריכות כוונה באתר "אסיף".
• זלמן נחמיה גולדברג, כוונה ותנאים במצוות
• ישראל מ' תא-שמע, הכוונה בעשיית מצווה, באתר "דעת"
• אורי נויבירט, בין כוונה למעשה: עיון תאולוגי ומוסרי בתפיסת המצווה על-פי ספרות חז"ל, באתר "דעת"