מצד מחמל נמצא על שפת המצוק הצפוני של מכתש רמון, בקצהו העליון של "מעלה מחמל", והוא חלק מ-"דרך הבשמים" העוברת בין פטרה לעבדת.
גאוגרפיה
מעלה מחמל הוא הקטע התלול, שבו מתגברת דרך הבשמים על המכשול הטבעי העיקרי בדרכה, המצוק הצפוני של מכתש-רמון. המעלה הוא שביל צר, שאורכו כ-200 מטר, העולה למצד מחמל, שבראש המצוק. מעלה זה הוא הקשה בקטעי דרך הבשמים ורוחבו הממוצע הוא מטר אחד, הוא מחייב הליכה בשורה עורפית הן של אנשים והן של בהמות משא. ייתכן שהעבודה היסודית של סיקול השביל והתאמתו לתנועת שיירות שוטפת נעשתה בידי הרומאים, ששיפרו את התוואי הנבטי הקדום[1].
חקר האתר
האתר נסקר לראשונה בשנת 1937 על ידי ג'ורג קירק, אשר היה גם הראשון שסקר את מעלה מחמל. בשנת 1960 נסקר האתר על ידי בנו רותנברג ומרדכי גיחון. בשנת 1965 נערכה במקום חפירת בדיקה על ידי ארכאולוג מחוז הנגב ברשות העתיקות, רודולף כהן, במסגרת סקר דרך הבשמים בין שער רמון לעבדת. בחודש דצמבר 1982 נערכה באתר חפירת הצלה, בניהולו של כהן.
בחודש מאי 2004 נערכה באתר חפירת שימור נוספת מטעם רשות העתיקות. בחפירה זו נוקו הקירות המערבי והצפוני החיצוניים של המצד וכן נבדק מבנה נוסף באתר שנפגע על ידי שודדי עתיקות. נחפרו גם מבנים נוספים מצפון וממערב למצד[2].
ממצאים
במקום התגלה מבנה שכלל בעבר שתי קומות, בגודל של 7 מטר על 6.5 מטר ובו שני חדרים. במבנה הובחנו שתי רצפות: הקדומה מתוארכת על סמך הקרמיקה למאה הראשונה לספירה, והמאוחרת מתוארכת על סמך קרמיקה נבטית מאוחרת ושני מטבעות של הקיסר גליאנוס למאה השלישית לספירה[1].
כ-500 מטר מצפון למצד נמצאת בריכת מים בנויה, בגודל של 8 מטר על 4.8 מטר, שקיבולתה עלתה כנראה על 150 מ"ק. היא הייתה מקורה על ידי תקרת אבן שנתמכה בקשתות, ונתמלאה באמצעות תעלת מי-נגר, היורדת אליה מצפון-מזרח[1].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1 2 3 רודולף כהן, הדרכים העתיקות מפטרה לעזה לאור התגליות החדשות, בתוך דרכי הבשמים : רצף מאמרים, עורכים: עזרא אוריון ואבנר גורן, הוצאה לחינוך סביבתי, מדרשת שדה בוקר, 2000
- ^ טלי אריקסון-גיני, מצד מחמל - גיליון 123 לשנת 2011, באתר רשות העתיקות - חדשות ארכיאולוגיות, 2 מאי 2011
