|
מעשה מסכת חגיגה
מעשה מסכת חגיגה הוא מעשה המספר על אדם שלמד כל ימיו מסכת חגיגה ולאחר פטירתו נגלתה המסכת בדמות אשה וספדה לו.
המעשה
בספר מנורת המאור שחיבר רבי ישראל אנקווה מובא "מעשה בתלמיד אחד שהיה מתייחד במקום אחד, והיה למד בו מסכת חגיגה, והיה מהדר ומהפך בה כמה פעמים עד שלמד אותה היטב והייתה שגורה בפיו, ולא היה יודע מסכתא אחרת מן התלמוד זולתה, והיה שונה בה כל ימיו. כיון שנפטר מן העולם הזה, היה לבדו באותו בית שהיה לומד בו מסכת חגיגה, ולא היה שום אדם יודע פטירתו. מיד באה אשה אחת, ועמדה עליו, והרימה קולה בבכי ובמספד, ותרבה אנחתה וצעקתה, כאשה שהיא סופדת על בעלה, עד אשר נקבצו ההמון, ואמרה להם: 'ספדו לחסיד זה, וקברוהו בכבוד גדול, וכבדו את ארונו, ותזכו לחיי העולם הבא, שזה כבדני כל ימיו ולא הייתי עזובה ולא שכוחה בימיו'. מיד נתקבצו כל הנשים וישבו עמה סביב למיטתו ועשו עליו מספד גדול, והאנשים נתעסקו בתכריכו ובכל צורכי קבורתו, וקברו אותו בכבוד גדול. ואותה אשה בוכה במר נפש וצועקת, אמרו לה: 'מה שמך'? אמרה להם: 'חגיגה שמי'. וכיון שנקבר אותו חסיד נעלמה מן העין אותה אשה. מיד ידעו שמסכת חגיגה הייתה, שנראית להם בצורת אשה, ובאה בשעת פטירתו לספוד לו ולבכותו ולקוברו בכבוד, מפני שהיה שונה בה תמיד ושוקד עליה ללמוד אותה."[1]
בנוסח כמעט זהה מובא המעשה גם בספרו של רבי יצחק אבוהב, שנקרא גם הוא מנורת המאור[2] בשם מדרש תנחומא.
המקור הידוע הקדום ביותר למעשה זה הוא בדרשות מהר"ח אור זרוע שדורש את הפסוק "בשכבך תשמור עליך" וכותב "בשכבך תשמור עליך, בקבר, כמעשה בתלמיד אחד, שלמד כל ימיו מסכת חגיגה, כשסיים אותה חזר, וכשמת בדרך, נעשית המסכתא כמו בתולה אחת וקיננה עליו 'זה היה אבי', עד שהביאוהו לקבורה, והרגישו שהייתה המסכתא."[3]
יעקב ישראל סטל מביא כמקור אפשרי למעשה זה מקור קדום אף יותר הנמצא בפירוש רבינו אפרים בן רבינו שמשון, מחסידי אשכנז, הדורש את פסוקיה הראשונים של פרשת כי תצא וכותב "וראית בשביה אשת יפת תואר, זו התורה... כשנפטר תלמיד חכם חוגרת עליו שק ובוכה ומתאבלת עליו".[4]
על אף שבמקור זה חסר עניין הלימוד התמידי במסכת מסוימת, מובע בו הרעיון שהתורה משולה לאשה המתאבלת על מות לומדה. סטל משער שגרעינו של מעשה מסכת חגיגה מבוסס על דברים אלו, ומוסיף שייתכן שמהר"ח אור זרוע הכיר את המעשה מכתביהם של חסידי אשכנז, שאביו, רבי יצחק אור זרוע, נמנה עם תלמידיהם.[5]
בפירושו לאבות, מביא רבי מאיר להמן את המעשה בעיבוד משלו, לפיו אחרי גירוש ספרד, נקלע לחופיה יהודי, ניצול מספינה טרופה, כשבידו כרך קטן של מסכת חגיגה דפוס אמשטרדם, הוא נידון לשרפה בידי האינקוויזיציה ועונשו הומתק למאסר עולם על ידי המלך, במשך שבע עשרה שנה שהה בבדידות בכלא ולמד מסכת חגיגה, בזקנותו חלה והחל לדאוג שימות בבדידות ולא יהיה מי שיטפל בו, והנה נגלתה לעיניו אשה ואמרה לו 'אני מסכת חגיגה שהרבית להגות בה, ובאתי אליך שלא תמות בודד ועזוב'.[6]
גרסאות נוספות
לַמעשה גרסאות רבות, בחלק מהן האשה מבשרת לקהל על מותו של הלומד,[7][8] באחרות היא מקוננת וסופדת לו,[9] בחלק היא לובשת בגדי אלמנות,[10] ובחלק מעוטפת בבגדים לבנים,[11] במספר גרסאות המסכת מתגלית ללומד עצמו,[6] ובגרסה אחת המעשה מסופר בכלל על מסכת עוקצין.[12]
בין המקורות השונים המביאים את המעשה ישנם גם גרסאות שונות מה למד אותו אדם, בחלק מהמקורות כתוב שלמד תלמוד מסכת חגיגה[13], בעוד במקורות אחרים[14] נראה שלמד משניות מסכת חגיגה.
מקורות המעשה
מחברים רבים הביאו מקור למעשה מספרות חז"ל, רבי משה אלשיך[15] כותב "המצוה עצמה נעשית הווית קדושה עד העשות מלאך, וכעובדא דגמרא על ההוא דאיעסק במסכת חגיגה", האלשיך לא מציין באיזו מסכת בגמרא מובאת ה'עובדא', אולם, רבי אלעזר אזכרי בפירושו לירושלמי[16] כותב "אמך. היינו תורה, כמו במסכת חגיגה שהספידה לאותו תלמיד בדמות אמו כדאיתא במסכת חגיגה".
בספר יד אליהו[17] העיר על דברי רבי אלעזר אזכרי, שהמעשה לא נמצא במסכת חגיגה, לא בבבלי ולא בירושלמי, רק היא אגדה בספר 'קב הישר',[18] על דברים אלו כתב רבי ישכר תמר[19] "ונדמה כי המילים 'כדאיתא במסכת חגיגה' הוסיף סופר בור, והחרדים שאב אגדה זו מספר אגדה".
גם שמואל אשכנזי[20] תמה על דברי רבי אלעזר אזכרי וכותב שמעשה זה לא נמצא בספרות חז"ל שבידינו.
סטל משער שבפירושו של רבי אלעזר אזכרי נשמטו מספר מילים, ובמקור נכתב "כדאיתא בספר . . . במסכת חגיגה", ובמקום שלוש הנקודות היה כתוב שמו של הספר, שככל הנראה נסדר על פי סדר המסכתות בתלמוד ובחלק על מסכת חגיגה הביא את המעשה, סטל מוסיף שאם השערתו נכונה, ניתן להצביע על הספר 'כונת האגדות' כשם הספר החסר, ספר זה נדפס לראשונה בזמנו של רבי אלעזר אזכרי וייתכן שרבי אלעזר אזכרי ראהו, ובאמת, סטל מביא הוכחה להשערתו מגרסת כתב יד אוקספורד[21] שם כתוב "אמך. היינו תורה, כמו מסכת חגיגה שהספידה לאותו תלמיד בדמות אמו כדאיתא בסו"ס חגיגה", פענוח ראשי התיבות בסו"ס הוא 'בסוף סימני' וסטל כותב שהכוונה לספר כפתור ופרח,[22] בו מובא המעשה בתחילת סימן נט, הסימן האחרון במסכת חגיגה.
בספר מנורת המאור (אבוהב), במעבר יבק,[23] בברכת שמואל[24] ובגיא חזיון,[25] הביאו את המעשה בשם מדרש תנחומא.
באגרת שנתשמרה בידינו מרבי יצחק לינטיראנו הממוענת לרבי מרדכי דאטו כותב רבי יצחק שלא מצא את המעשה בתנחומא,[26] גם רבי שמואל אשכנזי כותב "מעשה זה לא מצאנוהו בשתי התנחומות", אולם הוא מוסיף "ברם נאמן עלינו ר' יצחק אבוהב המעיד שבתנחומא שלפניו נמצאה הוספה זו", כדעתו סבר כנראה גם יעקב נחום אפשטיין[27] שמונה את קטע המעשה הזה בין קטעי תנחומא שהיו בידינו ואבדו. לעומת זאת, גינצבורג[28] וסטל משערים שהמעשה מעולם לא הובא בתנחומא וכנראה הוא הוספה חדשה או 'גיליון' שעמד לפני רבי יצחק אבוהב.
בעקבות המעשה
במהלך הדורות נפוצו מספר אגדות המבוססות על מעשה מסכת חגיגה, בשנת תש"פ התפרסם סיפור על הרב אברהם משה קלר שלמד כל ימיו בספר קיצור שולחן ערוך ובהלוויתו הופיע יהודי לא מוכר שהזדהה בשם 'גנצפריד', כשמו של מחבר הספר 'קיצור שולחן ערוך', רבי שלמה גאנצפריד,[29] אולם הסיפור הופרך.[30][31]
בתרבות
אהרן רזאל הלחין את המעשה בשירו 'חגיגה'[32].
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ישראל אנקווה, מנורת המאור חלק ג, באתר היברובוקס
- ^ יצחק אבוהב, מנורת המאור, באתר היברובוקס
- ^ מהר"ח אור זרוע, פסקי הלכה של ר' חיים אור זרוע (דרשות מהר"ח), ירושלים: יצחק שמשון לנגה, תשל"ג, עמ' 57
- ^ רבינו אפרים בן שמשון, פירוש רבינו אפרים ב"ר שמשון וגדולי אשכנז הקדמונים על התורה, כרך ב, ירושלים: יואל קלוגמן, תשנ"ג, עמ' קצד-קצה
- ^ עוזיאל פוקס, עיונים בספר 'אור זרוע' לר' יצחק בן משה מוינה, תמוז תשנ"ג, עמ' 33-40
- ^ 1 2 מאיר להמן, תרגום: חיים בילסקי, ג משנה ג, מסכת אבות עם פירוש מאיר נתיב, כרך ב, בני ברק: נצח, תשמ"ב
- ^ יוסף אלאשקר, צפנת פענח, לוד: מ' עמאר, תשס"ט, עמ' 117
- ^ יוסף יעבץ, ה משנה ט, פירוש מסכת אבות
- ^ מרדכי הכהן, שפתי כהן - שמות, באתר היברובוקס
- ^ שמואל אוזידא, לחם דמעה, באתר היברובוקס
- ^ יעקב לוצאטו, כפתר ופרח, באתר היברובוקס
- ^ פרדס שושן, דף 109 (עמוד 222), בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
- ^ כך בגרסאות מנורת המאור, ובגרסת קב הישר
- ^ כך נראה במגיד מישרים סוף פרשת תזריע (עוד על הזיקה בין ספר מגיד מישרים למעשה מסכת חגיגה, ראו ר. י. צ. ורבלובסקי, לדמותו של המגיד של ר' יוסף קארו, תרביץ שנה כז עמ' 317, באתר JSTOR), וכך גם בספר גיא חיזיון
- ^ משה אלשיך, תורת משה, באתר היברובוקס
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ט', הלכה ה'
- ^ אליהו שולזינגר, יד אליהו על ירושלמי זרעים, דף יט עמוד ב, תשל"א
- ^ צבי הירש קאיידנובר, קב הישר, באתר היברובוקס
- ^ ישכר תמר, עלי תמר, כרך א, תל אביב, תשל"ט, עמ' שלג:
- ^ שמואל אשכנזי, אלפא ביתא קדמיתא, ירושלים: שמואל אברהם תפילינסקי, תש"ס, עמ' 334
- ^ אלעזר אזכרי, פרוש תלמוד ירושלמי לר"א אזכרי (ברכות), בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
- ^ יעקב לוצאטו, כונות האגדות נקרא כפתור ופרח, באתר היברובוקס
- ^ אהרן ברכיה ממודנה, מעבר יבק, באתר היברובוקס
- ^ אהרן שמואל קאידונבר, ברכת שמואל, באתר היברובוקס
- ^ אברהם בן חנניה יגל, ספר גיא חיזיון, כרך ב, ירושלים: דוד רודרמן, מרכז זלמן שזר, תשנ"ח, עמ' 204
- ^ יעקב בוקסנבוים, אגרות מלמדים, תל אביב, תשמ"ו, עמ' 67
- ^ יעקב נחום אפשטיין, מבוא לנוסח המשנה, באתר היברובוקס
- ^ לוי גינצבורג, גנזי שעכטער, כרך א, ניו יורק, תרפ"ח, עמ' 2
- ^ ׳א צענטער׳ מעולם האמת, באתר דרשו, ט"ו סיון תש"פ
- ^ מוסף שבת קודש תש"פ 43 - עקב, י"ז באב תש"פ, באתר אוצר החכמה
- ^ הלוויה בהשתתפות ר' שלמה גנצפריד בעל קישו"ע, באתר פורום לתורה
- ^
 חגיגה, סרטון בערוץ "אהרן רזאל - Aaron Razel", באתר יוטיוב (אורך: 4:51)
|
|
