מערות בהאג'ה (במראטהית: भाजे लेणी, באנגלית: Bhaja Caves) הן קבוצה של 22 מערות בודהיסטיותחצובות בסלע (אנ') מהמאה ה-2 לפני הספירה הממוקמות ליד הכביש המהיר מומבאי - פונה ליד העיר פונה בהודו. המערות נמצאות בגובה 120 מטר מעל הכפר בהאג'ה, על נתיב סחר עתיק וחשוב העובר מהים הערבי מזרחה אל רמת דקאן (החלוקה בין צפון הודו לדרום הודו). הכתובות ומקדש המערה מוגנים כמונומנט בעל חשיבות לאומית (אנ'), על ידי הסקר הארכאולוגי של הודו לפי הודעה מספר A-2407.[2] המערות שייכות לאסכולות הבודהיסטיות המוקדמות (אנ') במאהאראשטרה. במערות יש מספר סטופות, אחד המאפיינים המשמעותיים שלהן. החציבה הבולטת ביותר היא של הצ'איטיה (או צ'איטיה-גריהא - מערה 12), דוגמה טובה להתפתחות המוקדמת של צורה זו מאדריכלות עץ, עם תקרת פרסת סוס מקומרת. לוויהארה שלו (מערה 13) יש מרפסת עמודים בחזית והיא מעוטרת בתבליטים ייחודיים. מערות אלו בולטות בסימנים שלהן למודעות לארכיטקטורת עץ. הגילופים מוכיחים שטאבלה - כלי הקשה - שימשה בהודו למשך לפחות 2,300 שנים,[3] מה שמפריך את האמונה בת מאות שנים כי הטאבלה הוכנסה להודו על ידי זרים ממוצא טורקי-ערבי. הגילוף מציג אישה מנגנת בטאבלה ואישה נוספת, רוקדת.
פסלים של בודהיסטוות השומרים על הכניסה למערה בודהיסטית 19 מהמאה ה-1 לפנה"ס במערות בהאג'ה.[4]
מערות בהאג'ה חולקות עיצוב אדריכלי עם מערות קרלה. המונומנט המרשים ביותר היא המקדש הגדול צ'איטיה-גריהא — עם כניסה פתוחה עם קשתות פרסת סוס; על פי הסקר הארכאולוגי של הודו, הצ'איטיה-גריהא היא ההיבט הבולט ביותר של המערות, ואחת המוקדמות בסוג.[5] בצ'איטיה יש תבליטים ייחודיים מהמיתולוגיה ההינדית. למערות אחרות יש ספינה ומעבר, עם אפסיס המכיל סטופה חצובה בשלמותה והמעבר מסתובב סביב האפסיס, ומהווה את שביל הפראדקשינה.[6]
בצ'איטיה-גריהא יש כמה פסלים של הבודהה. כתובת במאגר המים מציגה את שמו של התורם, מהאראתי קוסיקיפוטה ויהנודאטה, מהמאה ה-2 לספירה. קורת עץ מתעדת שתי כתובות נוספות המתוארכות למאה ה-2 לפנה"ס, מה שמעיד שהמערות בנות לפחות 2,200 שנה. במערות התגלו שמונה כתובות, חלקן מפרטות את שמות התורמים.
הפסלים כוללים כיסוי ראש מפורט, זרים ותכשיטים; ייתכן שהם נצבעו במקור בצבעים עזים, אך כוסו מאוחר יותר בטיח. אופייני לבודהיזם המוקדם, בתחילה במערות היה סמלים שייצגו את הבודהה. לאחר שנת 4 לספירה, בודהה צויר גם בצורה פיזית.
ליד המערה האחרונה נמצא מפל שבעונת המונסון מזרים מים לבריכה קטנה בתחתיתו.
כלים מוזיקליים
גילוף אבן של אישה מנגנת בטאבלה במערות בהאג'ה
מערות אלו מספקות גם הוכחה חשובה לגבי ההיסטוריה של טאבלה, או פושקרה שנקראו אז; כלי הקשה הודי, שכן גילופים משנת 200 לפני הספירה מציגים אישה מנגנת בטאבלה ואחרת רוקדת.
סטופות
סטופות מחוץ למערה
חלק בולט במונומנט הוא קבוצה של 14 סטופות, חמש בתוך המערות ותשע מחוץ לחציבה לא מאורגנת. הסטופות הן שרידים של נזירים שחיו באזור, שמתו בבהאג'ה, ומציגות כתובת עם שמותיהם של שלושה נזירים, אמפיניקה, דהמג'ירי וסנג'דינה. באחת הסטופות ישנה הכתובת "סטאוויראנה בהאדאנטה", שפירושה "הכוהן המכובד".[7] פרטי הסטופה מציגים את שמם של הנזירים והתארים שלהם. הסטופות גולפו בצורה מאוד מפורטת ובשתיים מהן יש קופסת שרידים בצדן העליון.
המערות
מערה 6 – זו ויהארה מרובעת לא סדירה באורך 4 מטר, יש שני תאים בכל צד ושלושה בצד האחורי. חלון הצ'איטיה מעוטר בכל פתחי התאים.[1] אשת החורש, בודהי, העניקה את הוויהארה הזו במתנה כפי שמעיד שמה החקוק על פתח התא.[7]
מערה 9 – מעקה מעוטר בתבניות, דמויות שבורות של חיות, מרפסת חזיתית. זה דומה למערה 8 במערות נאשיק.[1]
מערה 12 – הצ'איטיה במערות בהאג'ה היא אולי אולם הצ'איטיה הקדום ביותר ששרד, שנבנה במאה השנייה לפני הספירה. הוא מורכב מאולם אפסידלי עם סטופה. העמודים משתפלים פנימה בחיקוי של עמודי עץ שהיו נחוצים מבחינה מבנית כדי לשמור על גג. התקרה היא קמרון חבית עם צלעות עץ עתיקות משובצות בהן. הקירות מלוטשים בסגנון האימפריה המאורית. למערה הייתה חזית עץ גדולה, שלא שרדה. חלון גדול בצורת פרסת סוס, חלון הצ'איטיה, הוצב מעל הפתח המקומר וכל אזור הפורטיקו נחצב כדי לחקות בניין רב-קומות עם מרפסות וחלונות וגברים ונשים מפוסלים שצופים בסצנה למטה. זה יצר מראה של אחוזה הודית עתיקה.
רוחבה של צ'איטיה היא 8.12 מטר ואורכה כ-18 מטר עם אפסיס חצי עגול מאחור, ובעל מעבר ברוחב מטר, מופרד מהספינה על ידי 27 עמודים מתומנים שגובהם כ-3.45 מטר. קוטר הסטופה הוא 3.3 מטר ברצפה. זה דומה למערות קונדנה. בעמוד יש 7 סמלים שונים של בודהה המוצגים בצורת פרחים, ניצנים, עלים, מניפה.[1]
מערה 13 – המערה הרוסה. ייתכן שזה היה מבנה עץ בימי קדם. אורכו 9 מטר ועומקו 4.4 מטר. זה בדוגמת מעקה, עם כמה תאים מאחור ומערכת דלת בריח.[1]
מערה 14 – מערה זו פונה לכיוון צד צפון ברוחב 2 מטר ועומק 7.7 מטר, עם 7 תאים. בתאים יש ספסלי אבן, חלונות מרובעים ומיטות אבן.
מערה 15 – למערה זו ניתן להגיע באמצעות גרם מדרגות מדרום למערה 14. זוהי ויהארה קטנה ברוחב 3.8 מטר ועומק של 10 מטר. יש בה שתי נישות חצי עגולות וספסל בצד ימין.[1]
מערה 16 – בחזיתה זו יש 3 קשתות צ'איטיה ותבנית מעקה.[1]
מערה 17 – זוהי ויהארה קטנה באורך 5.6 מטר ועומקה 3.8 מטר, עם 5 תאים, באחד מהתאים יש ספסל. יש בה שתי כתובות, אחת מהן פגומה.[1] כתובת פתח התא מתארת את "מתנת התא מנדאסאווה, נאיה של בוגווטי."[7] כתובת אחת נוספת מעל שתי מאגרי מים בשקע אחד מתארת "מתנה דתית של מאגר מים מאת וינהודטה, בנו של קוסיקי, לוחם גדול".[7]
מערה 19 – זהו מנזר עם מרפסת. לדלת דמויות שומרים משני הצדדים. במערה הזו יש את סוריה (אל השמש) רוכב במרכבה ואינדרה (אל המלחמה) רוכב על פיל.
גלריה
תוכנית האתר
סוריה ואינדרה המגנים על פתחה של מערה. מערות בהאג'ה.
מדרגות למערות בהאג'ה
גילופים במערות בהאג'ה
מערות בהאג'ה
גילופים במערות בהאג'ה
גילופים במערות בהאג'ה
מפל במערות בהאג'ה
מדרגות למערות בהאג'ה
פנורמה של מערות בהאג'ה
לקריאה נוספת
Dehejia, V. (1997). Indian Art. Phaidon: London. ISBN 0-7148-3496-3
Michell, George, The Penguin Guide to the Monuments of India, Volume 1: Buddhist, Jain, Hindu, 1989, Penguin Books, ISBN 0140081445
^ 1234Burgess, James; Indrājī Bhagvānlal (1881). "Bhaja Caves and their inscriptions". Inscriptions from the Cave-temples of Western India: With Descriptive Notes &c Volume 10 of Archæological Survey of Western India. Government Central Press. pp. 22–25. נבדק ב-6 ביולי 2013. {{cite book}}: (עזרה)
.jpg)
