בסלנג עברי, מספר ירוק הוא רישיון להפעלת מונית בישראל. כללי הרישיון מוסדרים בפקודת התעבורה ובתקנות התעבורה.
בימי המנדט הבריטי הונהג בארץ שימוש במספרי רישוי של מכוניות בעלי רקע בצבעים שונים: אדום, לבן, כחול. הרקע הירוק של מספר הרישוי העיד על המכונית שהיא זכאית לשמש כמונית[1] ולכן הפך לשם נרדף לרישיון להפעלת מוניות, ביטוי זה נשאר כמטבע לשון גם לאחר שנוהג הרקע הירוק בוטל.
מיד לאחר הקמת מדינת ישראל הוקצו מספרים ירוקים ברובם לחיילים משוחררים[2] ולנכי צה"ל.[3] במקביל להקצאת מספרים ירוקים על ידי הממשלה התפתח שוק שחור של מסחר במספרים ירוקים[4] והועלו הצעות להאבק במסחר זה.[5] לטענת ארגון בעלי המוניות רוב מוכרי המספרים הירוקים היו אלו שקבלו אותם ממשרד הביטחון ומכרו אותם כמעט מיד בשוק השחור.[6] פנחס בן שאול, המפקח על התעבורה בשנת 1987 תיאר את שיטת חלוקת המספרים הירוקים בשנות ה-50 וה-60:[7]
- "בשנות ה-50 חולקו המספרים הירוקים בשיטת הפתקאות. מי שהיה מביא פתק מחבר בעל השפעה, היה מקבל מספר ירוק. בשנות ה-60 זה עבר לשיטה המקומית: לכל ראש רשות מקומית הייתה רשימה של החברים שלו, והם היו הראשונים שנהנו מהזכות. התנאי היה שהנהג יעבוד באזור שלו. כך נוצר מצב, שבראש העין יש היום 300 נהגי מוניות, בשעה שלמעשה נחוצים שניים."
בסוף שנת 1970 הוחלט לשנות את השיטה ומספרים ירוקים ניתנו לבעלי ותק של 8–10 שנים בנהיגה במוניות כנהגים שכירים.[8] כמו כן, 30% מהמספרים הירוקים הוקצו לנכי צה"ל ועולים חדשים. לראשונה גם הוחלט לגבות אגרה של בין 15–20 אלף לירות ממקבלי מספר ירוק, הגם שבשוק השחור נמכרו רישיונות בכ-60 אלף לירות.[9] בשנת 1986 שונה החוק והוחלט שמספרים ירוקים יימכרו לזוכים בהגרלה. שר התחבורה החליט מדי שנה על מספר המספרים הירוקים החדשים שהונפקו, חלקם הוקצו לנכי צה"ל ומשפחות שכולות והשאר ניתנו לזוכים בהגרלה תמורת אגרה שהייתה נמוכה עשרות מונים ממחיר השוק. שיטה זאת משכה אלפי אנשים להשתתף בהגרלה. בחוק נתנו הוראות מעבר שאפשרו לנהגים ותיקים לקנות מספר ירוק מחוץ להגרלה. בשנת 1995 תוקן החוק ונקבעה אגרה של 135,000 ש"ח עבור מספר ירוק. בינואר 1998 תוקן החוק ובוטלו כל המכסות למספרים ירוקים. במקום זאת נקבעה אגרה עבור מספר ירוק בגובה של 205,000 ש"ח (או 110,000 ש"ח לנהגים ותיקים) וכל מי שהיה מעוניין היה יכול לקבל מספר ירוק ללא הגבלה. בשנת 2009, בגלל ירידה בביקוש למוניות היה מחיר מספר ירוק בשוק החופשי נמוך מהאגרה הממשלתית.[10] נכון לשנת 2014, עומד מחיר מספר ירוק על 245,703 ש"ח.[11]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ למכירה טקסי, דבר, 21 ביולי 1942
- ^ באין מכוניות - אין גם חלוקת מספרים ירוקים לטכסי, מעריב, 30 בספטמבר 1949
- ^ הדרך בחזרה לנכה המלחמה להיותו ככל האדם, על המשמר, 13 באפריל 1950
נכים הפריעו במשרד הבטחון, חרות, 26 ביולי 1950
- ^ המספר הירוק הועלה בכנסת, על המשמר, 21 ביוני 1950
- ^ רשות לביטול המספר הירוק, חרות, 13 ביולי 1950
- ^ מ. מייזלס, חשבונו של בעל המוניות, מעריב, 26 בפברואר 1951
- ^ אביבה מץ, נהגי מוניות: לא משתלם לנו לנהוג, מעריב, 11 בספטמבר 1987
- ^ דוד מושיוב, מחסור במוניות באזור ת"א, דבר, 12 בינואר 1973
- ^ יגבו דמי זכיון בשיעור 15,000 - 20,000 ל"י ממקבלי רשיון מונית, דבר, 31 בדצמבר 1970
- ^ בני ברק, נהגי המוניות: הביקוש למונית ירד לחצי, באתר ynet, 23 במרץ 2009
- ^ אני מעוניין להיות בעל מונית ("מספר ירוק"). מה עליי לעשות?, פורטל השירותים והמידע הממשלתי (הקישור אינו פעיל, 27.02.2022)
