טקס הנחת אבן הפינה למספנות ישראל. מימין לשמאל: ישראל ליברטובסקי מנכ"ל מספנות ישראל, נחום שמיר מנכ"ל חברת השילומים ולוי אשכול שר האוצר. צילום: קרן אורעבודה במספנות, 1969
מספנות ישראל היא המספנה הגדולה בישראל, ונוסף על כך היא הנמל הפרטי הראשון בישראל. מתקני החברה ומשרדיה ממוקמים בחלקו המזרחי של נמל הקישון בחיפה על שטח של 335 דונם שנחכר מחברת נמלי ישראל ומשמשים בתור נמל פרטי. לרשות החברה רציף באורך של 900 מטרים עם מים בעומק של 12 מטרים.
היסטוריה
הקמת המספנות
ב-1956 הקים מנכ"ל משרד הביטחון, שמעון פרס, ועדה שתדון בדרכים להקמת מספנה לבנייה ותיקון אניות בארץ. ראש מספן הציוד בחיל הים, אלוף-משנה אברהם זכאי, שלמד הנדסת אוניות במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, מונה כיועץ טכני של הפרויקט. הוועדה הגישה ביולי 1956 סיכום והמלצות על הדרך שבה יש לנקוט להקמת המספנה. את המימון להקמת המספנות תכננו לקבל במסגרת הסכם השילומים מגרמניה המערבית. ביולי 1957 נשלח זכאי לביקור במספנות באירופה כדי לברר וללמוד נושאים הקשורים להקמת המספנות. ב-2 בדצמבר 1957 סיים זכאי את תפקידו במספן הציוד ומונה למנהל הטכני של צוות ההקמה. זכאי ערך הכנות להקמת המספנות כולל ניתוח כלכלי.[2]
חברת מספנות ישראל הוקמה באופן רשמי בשנת 1959 כחברה ממשלתית, כאשר ישראל ליברטובסקי מונה למנהל המספנה הראשון (ושימש בתפקיד עד 1981).[3] ליברטובסקי יצא לסיור לימודי באירופה עם צוות ההקמה, ביקר במספר מספנות וביקש הצעות לסיוע בהקמתה.[4] במקביל משלחת מיפן הגישה הצעה להקים את המספנות עבור מדינת ישראל.[5] לאחר שנבדקו מספר הצעות, במרץ 1959 התקבלה ההצעה של מספנת דה-סכלדה (De Schelde) ההולנדית לספק את הידע לבנייתה,[6] לאחר משא ומתן של מספר חודשים אישרה ועדת השרים לכלכלה את ההסכם שנחתם באוגוסט 1959.[7] עלות ההקמה הוערכה בכ-40 מיליון ל"י, היא תוכננה להעסיק כ-2,000 עובדים ונועדה לבנות ולתחזק כלי שיט אזרחיים.[8] בפברואר 1960 הוגשו התוכניות לאישור, והחלו בהכנת המכרזים.[9] באוגוסט 1960, הסכימה הולנד לתת הלוואה להקמת המספנה ופורסם מכרז להקמת הרציפים.[10] בנובמבר 1960, נחתם חוזה עם חברת בריטית להקמת מבני המספנה.[11] חברת סולל בונה זכתה בחוזה לחפירת המעגנה של המספנה.[12] טקס הנחת אבן הפינה למספנה נערך ב-26 בינואר 1961 בנוכחות שגריר הולנד בישראל.[13]
הקמת המספנה לוותה בסכסוך עם חברת "הימה", שהוקמה על ידי ישראל קירשטיין שהיה אדריכל ימי מוכר עוד בימי המנדט, והייתה בבעלות משותפת של סולל בונה וצים.[14] "הימה" הפעילה כבר מספנה קטנה בצידו השני של נמל הקישון ועסקה בהרחבתם באותה עת.[15] תחילה דובר ש"הימה" תפעיל ותנהל גם את מספנות ישראל, בשותפות שווה עם ממשלת ישראל,[16] אך לבסוף ממשלת ישראל החזיקה במלוא הבעלות ואף הוחלט להעביר את המבדוק הקיים בנמל חיפה לחזקת מספנות ישראל.[17] פתרון נוסף שהוצע היה למזג את שתי החברות.[18] ביוני 1962 אושר מיזוג "הימה" "מספנות ישראל",[19] והסכם המיזוג נחתם בספטמבר 1962.[20]
הפעלת המספנות
במהלך שנת 1962 נחתמו החוזים הראשונים לבניית ספינות במספנה, שתי ספינות משא עבור צים ושלוש ספינות מתוך הזמנה של תריסר עבור חברת הספנות "סלע", כקבלן משנה של מספנה הולנדית.[21][22] התוצרת הראשונה שייצא מהמספנה כללה דוברות עבור מפעלי ים המלח ונחתת עבור חיל הים.[23] טקס מסירת הנחתת (כלי השיט הראשון שהמספנה בנתה), אח"י עציון גבר פ-51, נערך ב-24 בינואר1963, בנוכחות מפקד חיל הים יוחאי בן-נון, סגן שר הביטחון שמעון פרס ושר התחבורה ישראל בר-יהודה.[24] פרויקט נוסף שביצעה ב-1963 היה פירוק אוניית נוסעים ישנה של צים.[25]טקס השקת האונייה "אסתר", האנייה הראשונה שנבנתה במספנות, נערך ב-7 באפריל1964. "אסתר" הייתה אוניית משא, במעמס של כ-3,000 טון, שנבנתה עובר צים[26] אולם לאחר שלוש שנות פעילות המספנה לא עמדה בציפיות וחברת צים סרבה למסור עבודות תחזוקה ותיקונים למספנה, עקב המחיר הגבוה והתפוקה הנמוכה. גם ההזמנה של חברת הספנות "סלע" בוטלה.[27] עם זאת, בדצמבר 1965, הושקה "חנה", אוניית משא שנייה שנבנתה עובר צים.[28] בינואר 1966 פרסם מבקר המדינה דו"ח ביקורת על המספנות, שעיקרו היה ביקורת על הניצול חלקי של כושר הייצור ועל הפסדים צבורים של עשרה מיליון ל"י.[29]
בשנים 1968–1970 הפכה המספנה רווחית לראשונה.[30] בין כלי השיט שבנתה באותן שנים היו שש גוררות עבור רשות הנמלים,[31] שתי דוברות תדלוק עבור חברת "פי גלילות",[32] מחפר צף למפעלי ים המלח[33] ומבדוק צף עבור יוון.[34]
בשנות ה-70 נבנו במספנה אוניות קטנות, כלי שיט צבאיים (ובהם ספינות טילים מדגם "סער 4") בהובלתו של חיים שחל ומבדוקים. לשיא פעילתה הגיעה החברה באמצע שנות ה-70, אז העסיקה כ-1,000 עובדים. בנוסף לתחום הימי עסקה החברה גם בעבודות מתכת שונות בנצלה את מתקניה ואת כוח האדם המיומן שלה.
המשבר בחברה
בתחילת שנות ה-80 נקלעה החברה לקשיים כלכליים לאחר שהיקף ההזמנות מישראל ומחוצה לה ירד בשיעור ניכר, החברה לא מצאה פתרון למצב זה וספגה הפסדים כבדים. רק ב-1984 הכינה החברה הצעה לתוכנית הבראה תלת שנתית ששני הצעדים המרכזיים בה היו צמצום כוח האדם וקבלת תמיכה ממשלתית לבניית אוניות. בפועל צומצם כוח האדם במידה חלקית, לא הגיעו הזמנות חדשות לבניית אוניות ולחברה היו קשיי נזילות שהלכו וגברו. למרות זאת הזרימה הממשלה כספים בסכומים ניכרים לשם מימון פעולותיה השוטפות של החברה.
אני מאמין בפועל העברי
אני מאמין בפועל העברי ועל כן מאמין אני בהצלחת המספנה
ועדת השרים הכלכליים ייפתה את כוחם של שר האוצר לוי אשכול ושר התחבורה משה כרמל לחתום על תקנות ההתאגדות של חברת מספנות ישראל. בהמשך ייחתם הסכם עם החברה ההולנדית[35] שתוקפו יפה לשתים עשרה שנים. ההולנדים ישתתפו בהנהלת המספנה, יספקו מומחים ויעזרו בהשגת הלוואה של ארבעה מיליון דולר. בשלב ראשון יושקעו במספנה כ-20 מיליון לירות והיא תוכל לבנות אניות בנפח עד 8,000 טונה. בנוסף על 2,000 העובדים שיועסקו במספנה היא תספק עבודה בעקיפין לעוד 500 עובדים.
ב-12 בינואר1986, עקב ההחמרה במצבה של החברה, החליטה האספה הכללית של בעלי המניות לפנות אל בית המשפט בבקשה לפירוק החברה ולמינוי כונס הנכסים הרשמי למפרק זמני. בית המשפט נעתר לבקשת בעלי המניות ומינה את כונס הנכסים הרשמי למפרק הזמני של החברה.
במרץ 1986 מינה בית המשפט, על פי בקשת המפרק הזמני (ביוזמת שרי האוצר והתחבורה), את אלוף (מיל') זאב אלמוג למנהל המיוחד של החברה.[36] אלמוג שימש בתפקידו זה עד למכירת החברה באפריל 1995. לפני מינוי המפרק הזמני הועסקו בחברה כ-650 עובדים, וביוני 1994 נותרו בחברה כ-240 עובדים. פעילות המספנה במסגרת של פירוק זמני נמשכה כתשע שנים, שבמהלכן פותחו ונבנו במספנה שני דגמי כלי-שיט משוכללים: סטי"לסער 4.5 נירית שנקלט בחיל הים, וספינת משמר מהירה (דגם "שלדג"), שנקלטה בחיל הים, נרכשה על ידי ציים זרים ויוצרה בדגמים אחדים במשך עשרות שנים. הצי השישי האמריקאי ביצע בתקופה זו במספנה תיקונים באניותיו בשיעור שהגיע לחמישים אחוזים מהיקף התיקונים שלו בים התיכון, והשקיע כספים ניכרים בפיתוח נתיב הכניסה הימית למספנה ובאמצעי תשתית אחרים. לקראת הפרטת המספנה הגיע אלמוג להסכם עם רשות הנמלים לייעוד שטח של המספנה לנמל, רציפים ושטחי אחסנה.
מבקר המדינה ציין בדו"ח ביקורת שבתקופת הפירוק הזמני "חל שיפור במצבה הכספי, אולם החברה לא הצליחה להיחלץ מבעיותיה הכספיות הבסיסיות, שחלקן נגררו עוד מהתקופה שלפני מינוי המפרק הזמני – מחסור בהון עצמי, קשיים בתזרים המזומנים, חוסר איזון בין מצבת כוח האדם לתעסוקה, ורווחיות נמוכה ואף הפסדים בעבודות שביצעה."[37]
בנובמבר 1993 החליטה הממשלה להפריט את החברה, ותהליך המכירה התמשך עד אפריל 1995. עם מכירת החברה פרש זאב אלמוג מניהולה.
באפריל 1995 נמכרה החברה לקבוצה של משקיעים פרטיים, בראשות סמי קצב, שלמה שמלצר ושלומי פוגל, תמורת 40.5 מיליון ש"ח. עם מכירת המספנה לקחה עליה המדינה את חלק הארי של חובות המספנה והתחייבויותיה. העלות למדינה של כיסוי התחייבויות המספנה בניכוי התמורה שהתקבלה, הסתכמה ב-628 מיליון ש"ח בקירוב. הקונים התחייבו "להביא לכך שבהפעלת החברה יישמר יעודה כמספנה", אך לא נקבע משך הזמן שבו חלה התחייבות זאת.
בשנים 2002–2004 בנתה מספנות ישראל שלושה סטי"לים עבור משמר החופים היווני תמורת 100 מיליון דולר. הספינות נקנו כדי לשדרג את יכולות משמר החופים היווני להתמודד עם איומי טרור ועם חדירות מהים, ושימשו לאבטחת האולימפיאדה שנערכה ביוון בשנת 2004.[38]
באפריל 2004 נערכה מספנות ישראל להנפקה לפי שווי חברה של 400 מיליון ש"ח, אך ההנפקה לא יצאה לפועל והיא נשארה חברה פרטית.[39]
הנפקה בבורסה
בספטמבר 2020 השלימה חברת "תעשיות מספנות ישראל בע"מ" הנפקה ראשונה לציבור. במסגרתה נרשמו מניות החברה למסחר בבורסה והחברה הפכה לחברה ציבורית. החברה גייסה 340 מיליון שקל לפי שווי שוק של 1.7 מיליארד שקל.[40] חברת "תעשיות מספנות ישראל בע"מ" הוקמה בספטמבר 2019, כחברת החזקות של "מספנות ישראל בע"מ", "נמל מספנות ישראל בע"מ" וחברת "סימנט אי.אס. בע"מ" (חברת יבוא המלט).[41]
ביוני 2021 חתמה המספנה על הסכם עם משרד הביטחון למכירה של כלי שיט מבצעיים לחיל הים, לראשונה זה 15 שנה. על פי ההסכם, המשרד ירכוש מהחברה ארבע ספינות מדגם שלדג סימן 5 בהיקף של 96 מיליון שקל.[42]
מנהלי המספנות
בהנהלת המספנות עומד מהנדס האחראי על התפקוד השוטף של המספנות
אוניות צובר - באוגוסט 2008 השיקה חברת מספנות ישראל, לראשונה מזה 30 שנים, אוניית צובר חדשה באורך של 90 מטרים ובדוחק של 4,750 טונות. האוניה היא מהגדולות ביותר שנבנו בישראל לצרכים מסחריים וללקוח בינלאומי. האונייה שהושקה הייתה הראשונה מתוך סדרה של ארבע אוניות שהמספנה בנתה.[45]
בשנים 2013–2018 מסרו מספנות ישראל שישה שלדגים סימן 5 ללקוח בים הכספי.
בשנת 2018 מסרו מספנות ישראל ארבעה שלדגים סימן 2 למשמר החופים של ארגנטינה – ספינות אלה מפטרלות בנהר פרנה על גבול ארגנטינה – פרגוואי.
סער 72 - במאי 2013 הציעה מספנות ישראל ספינת טילים חדשה - סער 72 בדחי של כ-800 טון. המספנות העריכו שהקורבטה תתאים לצורכי חיל הים הישראלי ולקוחות אחרים.[46] אך ההצעה לא נענתה בחיוב. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, החליט לרכוש בגרמניה ארבע קורבטות בדחי של כ-2,000 טון לחיל הים שזכו לכינוי סער 6.[47]
סער 62 - בשנים 2013–2018 מספנות ישראל שש ספינות סיור (Offshore Patrol Vessel) של 62 מטר, בתכנון מבוסס על סער 4.5 נירית, ללקוח בים הכספי. ב-15 בדצמבר 2017 נמסרה ספינה ראשונה מדגם סער 62 לקפריסין.[48] בסוף שנת 2019 מסרה מספנות ישראל ספינת סיור באורך 62 מטר, בעלת מבנה עילי חדשני, לחיל הים של הונדורס. הספינה הפליגה ממספנות ישראל בחיפה להונדורס – מרחק 7,300 מייל ימי.
.jpg)
