מסיבת קורונה היא מסיבת הדבקה שמטרתה להפיץ את נגיף הקורונה.

על פי הדיווחים באמצעי התקשורת ובמדיה החברתית, מסיבות קורונה התקיימו בארצות הברית במהלך גל האומיקרון, מתוך אמונה שהאומיקרון גורם למחלה קלה בלבד, לכן הדבקה בו לא מסכנת את החיים ומצד שני יוצרת חיסון טבעי. קיים ספק לגבי אמיתותם של דיווחים אלה, והיו שראו בהם אגדות אורבניות בלבד.

בהולנד, המונח "מסיבת נגיף הקורונה" ומונחים דומים אחרים עשויים להתייחס למסיבה שמתקיימת במהלך מגפת קורונה, בניגוד לתקנות הגבלת ההתקהלות, אך ללא כל כוונה להפיץ את נגיף הקורונה.

בישראל, התקשורת הרבתה לגנות את עורכי המסיבות שהפרו את הנחיות הקורונה ולא עודדה הפצת ידיעות על מסיבות הדבקה מכוונות.

במרץ 2020, אנדי בישיר, מושל מדינת קנטקי שבארצות הברית, דיווח על צעירים שהשתתפו במסיבות קורונה ולאחר מכן נמצאו חיוביים לקורונה. "החוגגים התכנסו בכוונה, מתוך תחושה שהם בלתי מנוצחים ומתוך התרסה מכוונת כלפי התקנות", אמר. כותרת CNN ב-25 במרץ 2020 הודיעה: "קבוצה של צעירים ערכה מסיבת קורונה בקנטקי במחאה נגד הנחיות הריחוק החברתי. עכשיו אחד מהם חולה בקורונה". באותו יום פרסמה NPR את הכותרת "בקנטאקי התגלו 39 מקרים חדשים; אדם אחד השתתף במסיבת קורונה"^[1]. שתי הכותרות סילפו את דבריו של בישיר שדיבר רק על כך שצעירים שהשתתפו במסיבה חלו בקורונה.

בעיתונים סיאטל טיימס וניו יורק טיימס ובמגזין רולינג סטון הופיעו ידיעות מהן השתמע שאכן התקיימו אירועים שונים שמטרם הייתה הפצה מכוונת של נגיף הקורונה.

סוכנויות חדשות מסוימות ראו בדיווחים על מסיבות הדבקה בווירוס הקורונה, מיתוסים. הם סברו שצעירים נדבקו בקורונה ללא כוונה תחילה, תוך השתתפות באירועים חברתיים שגרתיים. מובן שאי אפשר לשלול לחלוטין את האפשרות שמסיבות כאלה התקיימו. ייתכן מאוד שאנשים חסרי אחריות נדבקו או הדביקו בכוונה. ייתכן גם שזרם השמועות המופץ במדיה החברתית עלול היה לעודד קיום אירועים מסוג זה. אבל עד היום אין ראיות מוצקות על כך שהדבר אכן קרה.

החוקר בנג'מין ראדפורד^[2] חקר את הטענות שפורסמו בתקשורת וקבע שאין חדש בסיפורים האלה, ושעולם הפולקלור ראה סיפורים על אנשים שהאמינו כי חיסון נגד אבעבועות שחורות עלול להפוך אנשים לפרות. סיפורים מסוג זה מועברים במדיה החברתית בצורות שונות לדוגמה "מיתוס הממתקים המורעלים, אתגר הלוויתן הכחול, הבהלה השטניסטית, תופעת הליצנים המפחידים ורבים אחרים". בשנים שלפני הופעת החיסונים נגד מחלות ילדות כמו אבעבועות רוח וחצבת הורים רבים ראו תועלת בהדבקה מכוונת של ילדים במחלות אלה מתוך ידיעה שהמחלה קשה יותר ומסוכנת יותר בגיל המבוגר, וקבוצות הורים המתנגדים לחיסונים עדיין מאמינים שכך ראוי לנהוג.

רדפורד סבור שהסיפורים שדווחו בתקשורת כללו את "כל המרכיבים האופייניים שכוונתם לעורר בהלה בציבור". מורים, גורמי משטרה, בתי ספר ומושלים הפיצו סיפורים מסוג זה מתוך כוונה להזהיר את הציבור מפני הסכנות הטמונות בעריכת המסיבות בעוד שעיתונאים חיפשו סנסציות.

בישראל דווח בהרחבה על צעירים בגרמניה, בספרד ובצרפת שסירבו להישאר בבתיהם תוך התעלמות מהמלצות הרופאים^[3]. כמוכן דווח בהרחבה על מאמצי משטרת ישראל לסכל את עריכת המסיבות המחתרתיות האסורות והמסוכנות^[4][5]וכל אירוע חריג שנערך בבתים פרטיים, באולמות שמחה ואף באוויר הפתוח ספג ביקורת חריפה מאוד בכלי התקשורת וכן במדיה החברתית^[6].

מדיה וקבצים בנושא מסיבת קורונה בוויקישיתוף