PROFILPELAJAR.COM

מסטרה בימבה
Manuel dos Reis Machado
	תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.; נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	23 בנובמבר 1899; סלבדור, ברזיל
פטירה	5 בפברואר 1974 (בגיל 74); גויאניה, ברזיל
מידע כללי
מדינה	ברזיל
	אתר רשמי
ספורט
ענף ספורט	קפואירה
תקופת הפעילות	1918–1974 (כ־56 שנים)
הישגים
דרגה	מסטרה
תלמידים	מסטרה קמיזה
פרסים והוקרה	מסדר ההצטיינות בתרבות של ברזיל (2005)

מסטרה בימבה (מוכר בתור Mestre Bimba. שמו המלא בפורטוגזית: מנואל דוס רייס משאדו – Manuel dos Reis Machado; ‏23 בנובמבר 1899 – 15 בפברואר 1974) היה מאסטר קפואירה ברזילאי, מחשובי המאסטרים בקפואירה.

ביוגרפיה

מנואל דוס רייס משאדו נולד בסלבדור בבאהיה, ברזיל, והיה הצעיר מבין 25 ילדים.^[1] את הכינוי "בימבה" קיבל בעקבות התערבות של אימו והמיילדת האם התינוק שזה עתה נולד הוא בן או בת. "בימבה" בסלנג הברזילאי הוא איבר המין הגברי.^[1]

תחילת דרכו של משאדו באמנויות הלחימה הייתה אצל אביו. האב לימד את בנו באטוקי, שהיא אמנות לחימה פשוטה יחסית המורכבת מבעיטות ברגליים (דמוי באנדות – טיטוא רגליים), וניסיון להוציא את היריב משיווי משקל.

בשנת 1892, נשיא ברזיל דאודורו דה פונסקה, חוקק חוק פדרלי שבו הוצאה הקפואירה אל מחוץ לחוק. בפועל החוק אסר על אימון קפואירה או שימוש בה, והטיל עונשים חמורים, שישה חודשי מאסר, על אלו שנתפסו עוסקים באומנות האסורה. הקפואירה המשיכה להתקיים בשכבות החלשות. משחקי קפואירה ואימונים נערכו אחרי העבודה, בחגים ובכל השעות הפנויות, אך לא באולמות מסודרים ובשעות קבועות, אלא ברחוב. המתאמנים החליפו את מקומות ושעות האימון לעיתים תכופות כדי לא ליפול לידי המשטרה. אך בכל זאת, לא פעם אירעו מהומות עקב הגעת משטרה למקום האימון.

מנואל שיחק בהודות הרחוב (מעגלי לחימה), אך ללא אימון הדבר לא היה קל. מנואל החל ללמוד קפואירה בגיל שתים עשרה בבאהיה אצל נווט ממוצא אפריקאי בשם בנטיניו (Bentinho) אשר למד קפואירה בסנזלות (סנזלות זה מגורי העבדים) עם העבדים. באותה תקופה לא היו קבוצות קפואירה, ואם מישהו רצה ללמוד קפואירה, היה עליו למצוא לעצמו מורה שירצה ללמדו, ולהפוך למעין מתלמד של מורהו.

בצעירותו עבד בעבודות שונות – נגר, כורה פחם וסוור – עד שהקדיש את חייו לקפואירה.

משנתו של מסטרה בימבה

תורת האימון של מסטרה בימבה, הקרויה קפואירה רגיונל, כוללת בתוכה ארבעה חלקים. כושר פיזי, טכניקה, טקטיקה ורוח. מסטרה בימבה החל להכניס את הראשון, השני והרביעי.

כושר פיזי – מסטרה בימבה רצה להביא את הקפואריסטים לשיאים חדשים. על ידי אימונים אינטנסיביים הרבה יותר, אשר כללו תרגילי כוח וגמישות שונים תרם לפיתוח הגוף והכושר של הקפואריסט ובעצם הגדיל את הפוטנציאל של הקפואריסט.
טכניקה – על ידי אימונים סיסטמיים הרבה יותר ומקצועיים הרבה יותר, פיתח מסטרה בימבה אצל תלמידיו טכניקה טובה הרבה יותר – כלומר מימוש הפוטנציאל שיצר אצלם. הייצוג בפועל של האימונים הסיסטמטיים הוא שמונה הסיקוונציות המפורסמות של בימבה. בימבה גם פיתח שיטת אימון על ידי הטלות במטרה ללמד את הקפואריסט ליפול בצורה נכונה.

בנוסף שאף מסטרה בימבה לחדש את הקפואירה עצמה אשר לימים תקרא קפואירה רג'יונאל (Capoeira Regional – קפוארה אזורית). מסטרה בימבה הכניס לסגנון החדש תנועות שונות מבאטוקי, הקראטה, ג'ו ג'וטסו ואיגרוף מה שהפך את אמנות הלחימה להרבה יותר תקיפה, יעילה ואתלטית. מסטרה בימבה האמין בשינוי, פיתוח ושיפור הקפואירה.

רוח – הסיפור מספר שמסטרה בימבה ראה שתלמידיו עצלים. הוא ראה שתלמידיו לא כל כך משקיעים באימוני הכוח שיצר עבורם, אלא מעדיפים לשחק כל היום בהודות שונות ברחוב. מסטרה בימבה לימד את אחד מהם סלטה. ראו כל חבריו איך הוא עושה סלטה, התלהבו מכך, והתחילו להתאמן גם. שאר התלמידים לא ויתרו, וכל אחד מהם עשה אותו יום לפחות מאה סלטות. למחרת התעוררו כולם עם שרירי בטן תפוסים. אך למרות הכול לא ויתרו והמשיכו להתאמן. מסטרה בימבה בחן את תלמידיו והיה מרוצה. כל אחד מהם שהצליח לבצע את התרגיל, פיתח תוך כדי האימון שרירי בטן בהתאם לכך.

מעבר לשיפור הקפואירה מבחינת אימונים וטכניקה, ניסה בימבה גם לשנות את מעמד הקפואירה – ניסה למסדה, כלומר לקבל הכרה על ידי השלטונות אשר בשל שימוש לרעה בקפואירה, אסרו על האימון והשימוש בה. הקפואירה משכה את תשומת לב השלטון, והמושל החליט שהוא רוצה לראות במו עיניו מהי אותה קפואירה. זימן המושל את הקפואריסט המסוכן ביותר אשר היה מוכר באותה תקופה – הוא מסטרה בימבה, לו היה עוד כינוי, בימבה שלוש המכות (Bimba Três Pancadas) כיוון שלא היה לוחם אשר הצליח לספוג ממנו יותר משלוש מכות. בהופעה הרשים מסטרה בימבה עם קפואריסטים נוספים את המושל, Juracy Magalhães. מסטרה בימבה הצליח סוף סוף לשכנע את הרשויות לאשר בחוק את אמנות הלחימה בעלת הערך התרבותי "קפואירה".

בשנת 1932 נפתח בית הספר האזורי של באהיה ברזיל לקפואירה (Luta Bahina Regional) בהדרכת מסטרה בימבה – הוא בית הספר הרשמי הראשון לקפואירה. אך מיסוד הקפואירה לא הסתיים כאן. גם לאחר שהוסר האיסור לעסוק בקפואירה, והקפואירה הוכרה בחוק, המעמד העליון עדיין לא קיבל את אמנות הלחימה הזו בסבר פנים יפות. מסטרה בימבה רצה קשרים טובים עם בני המעמד הגבוה, וכל מקורבי השלטון, בידיעה שהדרך להשאיר את הקפואירה חיה, נושמת, ללא צורך להתגונן כל הזמן היא קרבה למוקדי הכוח. זאת השיג על ידי הצבת תנאים חדשים לקפואריסטים הלומדים בבית ספרו. הוא הכריח אותם לקבל נימוסים, ללבוש בגדים לבנים ונקיים, ולהראות מכובדים יותר. הוא אף הרחיק לכת ודרש רמת מוסריות מסוימת על מנת להיות תלמיד שלו. מסטרה בימבה הוסיף את החגורות (חבלים, Cordao) לקפואירה, על מנת שתראה מסודרת יותר. החגורות מזכירות דרגות צבא, ובכלל מסמלות היררכיה, מה שהתאים למשטר הריכוזי של אותה תקופה (שלטון ז'טוליו ורגאס בין השנים 1930–1954). אט אט החלו זורמים בני המעמד הגבוה לשיעורים של מסטרה בימבה. הוא לא הסתפק בזאת, ואף החל לאמן את הכוחות המיוחדים של המשטרה, על מנת להתקרב עוד למוקדי הכוח. כך הבטיח לעצמו את מקום הקפואירה בצד הנכון של החוק.

השנים האחרונות ומורשתו של מסטרה בימבה

למרות הצלחתו הכבירה, ועל אף שתלמידים שלו הופיעו באזורים נרחבים של ברזיל, בימבה לא קיבל את הסיוע המתאים משלטונות באהיה. הוא זעם על חוסר העזרה מצד מוסדות השלטון, ובהזמנת תלמיד עבר לגויאניה (Goiana) שליד ברזיליה (עיר הבירה).

בפברואר 1974 נפטר מסטרה בימבה, אך דרכו בקפואירה ממשיכה בלעדיו במרבית בתי הספר לקפואירה בעולם.