PROFILPELAJAR.COM

מלחמת הירושה של ייליך
	The המצור על אאכן על ידי צבא פלנדריה הספרדי בפיקודו של אמברוסיו ספינולה ב-1614. ציור שמן על קנווס. מיוחס לפטר סניירס.
	מלחמה: מלחמת שמונים השנים,מלחמות הדת באירופה
תאריך	10 ביוני 1609 – 24 באוקטובר 1610 ; מאי 1614 – 13 באוקטובר 1614
מקום	הדוכסויות המאוחדות של ייליך-קלווה-ברג
תוצאה	הסכם קסאנטן
הצדדים הלוחמים
1609–1610:; האימפריה הרומית הקדושה; נסיכות שטרסבורג; בישופות לייז'; הליגה הקתולית; ; 1614:; האימפריה הספרדית; רוזנות פפאלץ-נויבורג	1609–1610:; מרקיזות ברנדנבורג; רוזנות פפאלץ-נויבורג; הרפובליקה ההולנדית; ממלכת צרפת; האיחוד הפרוטסטנטי; ; 1614:; מרקיזות ברנדנבורג ; העיר הקיסרית החופשית אאכן; הרפובליקה ההולנדית
מפקדים
1609–1610:; לאופולד החמישי, ארכידוכס אוסטריה ; ; 1614:; אמברוסיו ספינולה ; וולפגנג וילהלם, רוזן פפאלץ-נויבורג	1609–1610:; וולפגנג וילהלם, רוזן פפאלץ-נויבורג ; יואכים ארנסט, מרקיז ברנדנבורג-אנסבך ; קלוד דה לה שאטר, ברון דה לה מסונפור ; מאוריץ מנסאו ; אוטו פון זולמס–בראונפלס ; ; 1614:; גאורג וילהלם, הנסיך הבוחר מברנדנבורג ; מאוריץ מנסאו

מלחמת הירושה של ייליך הייתה מלחמת ירושה בדוכסויות המאוחדות של ייליך-קלווה-ברג. היא נמשכה בין 10 ביוני 1609 ל-24 באוקטובר 1610, התחדשה במאי 1614 והסתיימה לבסוף ב-13 באוקטובר 1614. הסיבוב הראשון של הסכסוך העמיד את הארכידוכס הקתולי לאופולד החמישי מול הכוחות המשולבים של מרקיזות ברנדנבורג ופפאלץ-נויבורג הפרוטסטנטים, והסתיימה בתבוסה הצבאית של הראשון. נציגי ברנדנבורג ונויבורג נכנסו מאוחר יותר לסכסוך ישיר לאחר הפיכתם הדתית לקלוויניזם ולקתוליות בהתאמה. הסכסוך הסתבך עוד יותר בגלל מעורבותן של ספרד והולנד שהפכה אותו לחלק ממלחמת שמונים השנים, כמו גם מלחמות הדת באירופה. הסכסוך הוסדר לבסוף על ידי הסכם קסאנטן, שסעיפיו העדיפו את ספרד.

רקע

התפשטותן המהירה של הדוקטרינות הלותרניות והקלוויניסטיות לאחר הרפורמציה הפרוטסטנטית נתקלה בתקופה של התחייה הרומית-קתולית, הידועה בשם הקונטרה-רפורמציה. סכסוכים בין-דתיים כמו מלחמת קלן ומלחמת הבישופים של שטרסבורג הובילו להקמת הליגה הקתולית והאיחוד הפרוטסטנטי, מתוך כוונה לשמור על האינטרסים של האצולה הקתולית והפרוטסטנטית של האימפריה הרומית הקדושה, בהתאמה. הבריתות הנ"ל נכנסו לסכסוך הראשון שלהן בשנת 1609, כאשר משבר ירושה בדוכסויות המאוחדות של ייליך-קלווה-ברג עורר את מלחמת הירושה של ייליך. השטחים המדוברים השתרעו על שטח של 14,000 קמ"ר והן היו בעלי חשיבות גאופוליטית מקרבתם לדרך הספרדית והן כלכלה משגשגת, שהוזנה על ידי פליטים שנמלטו מהארצות שנחרבו במלחמת שמונים השנים. יוהאן וילהלם, דוכס ייליך-קלווה-ברג, שנפגע ממחלת נפש קשה, מת ב-25 במרץ 1609 ולא הותיר יורשים לרשתו.^[1] לקיסר רודולף השני היו טענות כלפי הדוכסות שנבעו מנישואי תערובת. עם זאת, הוא לא היה מסוגל להצהיר על כוונותיו בגלוי מבלי לפגוע בנייטרליות הנתפסת שלו. בסך הכל הופיעו שישה תובעים נוספים, כאשר לשליטים של מרקיזות ברנדנבורג ודוכסות פפאלץ-נויבורג היו הטענות האמינות היחידות דרך נישואיהם עם דודותיו של יוהאן וילהלם. ב-2 באפריל הוקמה יועצת עצר, הכוללת את אשתו של הדוכס, אנטואנט מלורן; חברי המועצה הכמרים; ונציב קיסרי. ב-24 במאי, רודולף השני הודיע כי מועצת אוליק תיתן פסק דין נחרץ בתוך ארבעה שבועות.

הסכסוך

ברנדנבורג ונויבורג ראו את העוצרות כניסיון ישיר לספח את הדוכסות. ב-10 ביוני 1609 הם חתמו על הסכם דורטמונד (גר'), דחיית כל שאר התובעים והקמת ממשלה זמנית יחד עם האצולה המקומית. כוחותיהם נכנסו לדוכסות בהתרסה מול מועצת העצרות והקיסר. בינואר 1610, חתם אנרי הרביעי, מלך צרפת על טיוטת הסכם צבאי עם האיחוד הפרוטסטנטי ושיגר 22,000 איש בפיקודו של מרשל דה לה שאטר לצפון-מזרח צרפת. מספר דומה של חיילים נשלח על ידי ההולנדים לעבר Schenkenschanz בהפגנת כוח לכאורה כלפי ספרד. הארכידוכס לאופולד החמישי ביקש להגביר את עמדתו במאבק הכוחות המתמשך בין הקיסר והארכידוכס מתיאס על ידי שכנוע הראשון לבטל את חוזה דורטמונד ולמנותו כנציב קיסרי. לאופולד נכנס בניצחון לייליך, אך עד מהרה מצא את עצמו נצור על ידי צבא גדול פי שלושה ממנו, כאשר הקרבות התפשטו לאאכן ולדירן . המאבק בין משפחת המלוכה הקתולית לנסיכים הפרוטסטנטים הביא חשש ממלחמת דת גדולה יותר. האיחוד הפרוטסטנטי גייס 5,000 איש, ולאופולד גייס 1,000 פרשים ו-3,000 חיילי רגלים בנסיכות-בישופות שטרסבורג. קרוביו ההבסבורגיים ושאר חברי הליגה הקתולית סירבו לתמוך בליאופולד בגלוי ואספו חיילים רק להגנתם. ב-13 במרץ 1610 פלש הרוזן הפרוטסטנטי אוטו פון זולמס-בראונפלס לשטרסבורג עם 2,000 חיילים. הקתולים פשוט נסוגו לעיירות מוקפות חומה כמו סאברן ו-Wittef עד שנגמר הכסף של הפולשים חסרי המשמעת והם נסוגו. נקבעה פגישה בפראג ב-1 במאי 1610 כדי לתווך בהסדר. ההחלטה הראשונית של רודולף להוריש את הדוכסות כולה לכריסטיאן השני, הנסיך הבוחר מסקסוניה, נדחתה על ידי מספר נסיכים מתונים, מה שהוביל לדחיית המשא ומתן עד אוגוסט.

פלישה פרוטסטנטית שנייה, שהייתה מורכבת הפעם מ-9,800 חיילים וארטילריה, הצליחה להשתלט על דכשטיין, מוטציג ומולצהיים, אך גם היא הופסקה לאחר שהאוכלוסייה המקומית סירבה לספק לה מזון. בינתיים, לאופולד נמלט מייליך והשאיר בפנים 1,500 חיילים. גורלם נחרץ כאשר ממלכת צרפת והרפובליקה ההולנדית התערבו לבסוף בתמיכה בפרוטסטנטים והתכוונו להתנגד לספרד על ידי הפעלת לחץ נוסף על הדרך הספרדית. ההולנדים יירטו משלחת סיוע בכיוון הנסיכות-בישופות של לייז' וחיזקו את הנצורים לכדי סך של 25,200 חיילים. ב-1 בספטמבר נכנע חיל המצב בתמורה למעבר חופשי לאלזס העליונה. ב-24 באוקטובר הסכימו האיחוד הפרוטסטנטי והליגה הקתולית להסיג את כוחותיהם ולפרק אותם עד סוף השנה. המלחמה דלדה קשות את קופות כל הצדדים המעורבים, והובילה להגדלת המיסים, אשר בתורה הביאה את מרד האיכרים של טירול ב-1612. וולפגנג וילהלם, רוזן פפאלץ-נויבורג ויואכים ארנסט, מרקיז ברנדנבורג-אנסבך השתלטו על הדוכסות בכוח צבאי מבלי שהצליחו להשיג הכרה רשמית.

בשנת 1611 התפשטה הפרוטסטנטיות לכפרים סטולברג וויידן, בסביבת אאכן. בתגובה, הטילה מועצת העיר אאכן קנס על אותם תושבים שהשתתפו בטקסים פרוטסטנטיים. חמישה אזרחים נעצרו בגין התעלמות מגזרת העיר גורשו וסירבו לשלם את הקנס. זה גרם למהומה נגד המועצה ב-5 ביולי. חברי המועצה הקתולים גורשו, ובניינים קתולים רבים הוחרבו. המורדים תקפו את הכנסייה ואת הקולג' של הישועים, ניפצו את המזבחות והתמונות וקיימו מיסה מדומה כשהם לבושים בבגדי כוהנים שהוחרמו. הוקמה מועצה פרוטסטנטית חדשה והיא פנתה לתמיכה מבעלי הזכויות. בשנת 1612 הורה רודולף לבעלי הזכויות להחזיר את הקתוליות בעיר אאכן תחת איום הנידוי. הפרוטסטנטים של העיר, לעומת זאת, התעלמו מהפקודה ופצעו קשה קומיסר קיסרי שנשלח ליישם את צו הקיסר.

עם מותו של רודולף, אישר הקיסר מתיאס את זכויותיה של סקסוניה לנחלה, מה שהצית מחדש את המחלוקת. יתר על כן, ההמרה של ארנסט ווולפגנג וילהלם לקלוויניזם וקתוליות בהתאמה שינתה מחדש לחלוטין את בריתות העבר שלהם. פקידי ברנדנבורג ונויבורג הפסיקו לתקשר זה עם זה בתחילת 1614. במאי 1614, 300 חיילים הולנדים גירשו את חיל המצב של נויבורג מייליך, בניסיון של המדינאי ההולנדי יוהאן ואן אולדנברנבולט למנוע מזימה ברנדנבורגית נגד הראשון. וולפגנג וילהלם פירש זאת כהכרזת מלחמה, גייס 900 חיילים וכבש את דיסלדורף. המרקיז החדש של ברנדנבורג, גאורג וילהלם, אמנם תכנן הפיכה, אך תלותו הכלכלית בהולנדים מנעה ממנו להגשים את תוכניותיו. אי הבנה נוספת התרחשה כאשר ספרד ואלברכט השביעי, ארכידוכס אוסטריה, פירשו את ההתעצמות הצבאית ההולנדית כהפרה של 12 שנות ההפוגה וגייסו 13,300 חיילי רגלים ו-1,300 פרשים תחת הגנרל הספרדי אמברוסיו ספינולה .

ב-20 בפברואר 1614 הורה הקיסר מתיאס על השבת השלטון הקתולי באאכן. מחשש להתקפה, ביקשה מועצת העיר את עזרתו של הבוחר מברנדנבורג, ששלח כמה מאות חיילים תחת הגנרל גאורג פון פוליץ לתגבר את המיליציה המקומית. ב-24 באוגוסט, ספינולה כיתר את אאכן בהנחה של הטלת צו קיסרי בן שנתיים שהוציא רודולף. לאחר מספר ימים של משא ומתן, הורשה חיל המצב לעזוב, יחד עם אנשי דת פרוטסטנטים ולא אזרחים. מועצת העיר העתיקה הוחזרה, ומשתתפי פרעות 1611 נענשו. מאאכן, ספינולה המשיך לכיוון דירן, נויס, ווסל ומילהיים, שאותם כבש בעזרת וולפגנג וילהלם. ההולנדים כבשו את רוזנות מארק ואת שאר דוכסות קלווה וגם חיזקו את ייליך.

סיום הסכסוך

ב-13 באוקטובר 1614, ספינולה ומאוריץ מנסאו יזמו משא ומתן לשלום בתיווך צרפתי ואנגלי. הסכסוך הסתיים עם החתימה על הסכם קסאנטן ב-12 בנובמבר. השטחים של ייליך-ברג וראוונשטיין ניתנו לוולפגנג וילהלם מנויבורג, ואילו קלווה-מארק וראוונסברג נמסרו לגאורג וילהלם. ספרד זכתה בסך הכל ב-62 עיירות, כולל שלושה מעברים של נהר הריין (וסל, אורסוי וריינברג), מה ששיפר משמעותית את מעמדה בצפון-מערב אירופה. ההולנדים שמרו על חיל המצב שלהם בייליך ו-Pfaffenmütze, אך כעת היו מוקפים או אפילו מבודדים, מה שהציב אותם בעמדה לא נוחה כשפג תוקפה של הפסקת 12 השנים באפריל 1621.