PROFILPELAJAR.COM

מכל ציפה (המכונה גם אמבט ציפה, חדר ציפה או בריכת ציפה), הוא מתקן המאפשר לשוהה בתוכו להתנסות בחסך חושי. המכל אטום לאור ולקול, והמשתמש צף בו על גבו במים בטמפרטורת הגוף. מחקרים מדעיים מאשרים כי השימוש במכל מסייע לחוות מצבי תודעה לא שגרתיים, לקיים תהליכים מנטליים, להירגע ולקדם החלמה מפגיעות גוף וממצבי תעוקה^[^{דרוש מקור]}.

המכל פותח ב-1954 על ידי ד"ר ג'ון ק. לילי, נוירו-פסיכיאטר אמריקני, במסגרת עבודתו במכון הלאומי לבריאות הנפש (NIMH) שבארצות הברית. בשנות ה-70 של המאה ה-20 עמדו מכלי בידוד במרכז מחקר שנערך באוניברסיטת קולומביה הבריטית שבקנדה, שם שוכלל השימוש במכלי ציפה לכדי טכניקה תרפויטית בשם REST (ראשי תיבות: תרפיה של סימולציית סביבה מוגבלת).

מבנה המכל ואופן השימוש בו

מכלי ציפה בנויים כמעין אמבט גדול, סגור בקופסה מבודדת. על מנת להגביר את הציפה מומסת במי המכל כמות גדולה של מלח מסוג מגנזיום גופרתי, הכבד ממלח רגיל.

בהליך הנפוץ והמקובל, המשתמש מתקלח, ואז נכנס למכל כשהוא עירום, במטרה להימנע ממגע של בגד על גופו. מי המכל נשמרים נקיים הודות לסינון קבוע ולריכוז הגבוה של מלח; עם זאת, המשתמשים מתבקשים לשוב ולהתקלח לאחר היציאה מהמכל, כדי להסיר את המלח מגופם.

כאשר המשתמש צף במכל, הרפיית השרירים מביאה לכך שגפיו צפים מן הגוף והלאה, כך שאינו נוגע בעצמו בשום צורה. כיוון שהמים והאוויר במכל מחוממים לטמפרטורת הגוף, תחושתיות העור צונחת, עד לרמה שבה המוח מתקשה לקבוע היכן נמצאים גבולות הגוף, ואלו הולכים ומיטשטשים.

המשתמש במכל צף על גבו, כך שלמרות שפניו נמצאים מחוץ למים, אוזניו עדיין שקועות בהם. באופן זה מתעמעם חוש השמיעה עוד מעבר לאטימת הצליל של המכל.

שימוש סטנדרטי במכל ציפה נמשך כשעה. במהלך 40 הדקות הראשונות, חווים חלק מהמשתמשים תחושות גירוי באזורים משתנים בגוף, תופעה שדווחה גם במדיטציה. ב-20 הדקות הבאות נרשם, פעמים רבות, מעבר של פעילות מוחית מגלי אלפא לגלי תטא - תופעה המתרחשת, בדרך כלל, סמוך להירדמות וליקיצה. במכל הציפה, שלב התטא עשוי להימשך מספר דקות מבלי שהנסיין יאבד את מיקוד התודעה. משתמשים רבים מנצלים את המצב הזה ככלי להגברת היצירתיות ויכולת הלמידה.

מטרות הציפה

הציפה במכל יכולה להיות אקטיבית או פאסיבית, בהתאם למטרת המשתמש. בציפה פאסיבית, שמטרתה היא בדרך כלל הירגעות, הנסיין צף על גבו ויכול לבחון את תגובותיו הגופניות, הנפשיות והקוגניטיביות. מחקרים שהתפרסמו בארצות הברית ובשוודיה מצביעים על קשר בין שימוש במכל ציפה ובין ירידה ברמות כאב ולחץ נפשי^[^{דרוש מקור]}. במצב הרגוע יורד לחץ הדם וזרימתו הופכת מקסימלית. בציפה אקטיבית המשתמש מנצל את חוויית החסך החושי כדי לערוך מדיטציה, היפנוזה עצמית, תהליכי למידה וכדומה, מתוך הנחה שכאשר הגוף נמצא במנוחה מוחלטת, המוח הופך קשוב יותר.

במקרים פחות סטנדרטיים, משלבים המשתמשים את חוויית החסך החושי יחד עם שימוש בסמים פסיכואקטיביים (בדרך כלל LSD, פטריות פסילוציבין או קנאביס), לחוויית ציפה הנמשכת זמן רב יותר ממשך טיפול רגיל, ומגיעה לעיתים ליותר מעשר שעות. עם המתנסים בחוויות מסוג זה נמנה גם ד"ר לילי, מפתחם של מכלי הציפה.

השפעות

מחקר שנערך במעבדה לחקר ביצועים אנושיים באוניברסיטת קארלשטאדט בשוודיה מצא כי טיפול סטנדרטי במכל ציפה יכול לספק הקלה ניכרת מהפרעות הקשורות בדחק כרוני, ובהן דיכאון, חרדה, פיברומיאלגיה וסימפטומים אחרים. מתוך 140 נבדקים דיווחו 22% על פתרון מלא של הבעיה לאחר 12 טיפולים; 56% נוספים דיווחו על שיפור ניכר במצבם. נוסף על כך, המחקר אישש הערכות מוקדמות יותר לפיהן שימוש סדיר של תריסר פעמים במתקן ציפה שיפר את דפוסי השינה של הנבדקים והותיר אותם אופטימיים ורגועים יותר. אפקט זה נשמר גם ארבעה חודשים לאחר שסדרת הטיפולים תמה.

עדויות

המדען והסופר ריצ'רד פיינמן תיאר ניסויים לבחינת חסך חושי שבהם השתתף:

מכל חסך חושי דומה לאמבטיה גדולה, אבל עם מכסה שנסגר מלמעלה. בפנים יש חושך גמור, ומכיוון שהמכסה עבה, אין שום קול, יש משאבה קטנה שמזרימה אוויר פנימה. המים במכל הכילו מלחי אפסום, כדי שיהיו צפופים יותר ממים רגילים, אז אתה צף די בקלות. הטמפרטורה היא טמפרטורת הגוף. לא צריך להיות שום אור, שום קול, שום תחושת טמפרטורה, שום דבר! נכנסתי לשם תריסר פעמים וכל פעם נשארתי במכל שעתיים וחצי בערך.

— "אתה בטח מתלוצץ, מיסטר פיינמן", תרגום: עמנואל לוטם, עמ' 315, בהשמטות קלות

פיינמן תיאר כיצד השהות במכל עוררה בו שלל הזיות. הוא הצליח להרגיש כיצד הוא "מזיז" את ה"אני" שלו מהמוח אל איברי הגוף ואחר כך אפילו הצליח "לצאת מהגוף" ולראות את איבריו מבחוץ: "ראיתי את העורף שלי כשכפות הידיים שלי נשענות עליו".