בשל קושי למצוא מועמד שיתאים לנשיאות לבנון ב-1998 מונה אמיל לחוד לתפקיד, תוך שינוי חוקת לבנון כך שתתאפשר בחירתו של ראש המטה הכללי המכהן. כתוצאה ממינוי לחוד לנשיא, קוּדם סולימאן לתפקיד מפקד צבא לבנון ב-21 בדצמבר 1998, תפקיד השמור על פי האמנה הלאומית הלבנונית למרוני.
ב-2005, עם נסיגת צבא סוריה מלבנון, התפרס צבא לבנון בפיקוד סולימאן בחלקים נרחבים של המדינה. במהלך מלחמת לבנון השנייה לא מילא הצבא תפקיד בקרבות, אם כי סולימאן הביע תמיכה מילולית במאבקם של לוחמי החזבאללה.
בחודשים מאי-אוגוסט 2007 עמד הצבא במבחן, כאשר נלחם בהצלחה נגד אנשי ארגון הטרור האיסלמיסטי פתח אל-אסלאם במחנה הפליטים נהר אל-בארד בצפון לבנון.
סולימאן זכה לעיטורים ומדליות רבות מטעם צבא לבנון ולעיטורי כבוד גם מצבא סוריה ומצבא אוקראינה.
מינויו לנשיא
בשלהי 2007 הסתמן מישאל סולימאן כמועמד פשרה בין הקואליציה והאופוזיציה הלבנונית לתפקיד נשיא לבנון לאור סיום כהונתו של אמיל לחוד ב-23 בנובמבר.[1] עם זאת, מספר ניסיונות לגיבוש הסכמה על מועד עריכת הבחירות לפרלמנט והצבעה על חוק בחירות חדש (שיתרום להגדלת הייצוג המוסלמי בפרלמנט) כשלו במשך יותר משנה של מתיחות פוליטית מתמשכת בין האופוזיציה הפרו-סורית, שהונהגה על ידי חזבאללה ואמל לבין תומכי הממשלה האנטי-סורים - קואליציית 14 במרץ (על שם היום בו הייתה מהפכת הארזים).
במאי 2008 הגיעה המתיחות בלבנון לשיא, כאשר תומכי חזבאללה תקפו את מתנגדיהם - הקבוצות הפרו-מערביות אשר שלטו בקואליציה. הצבא, בפיקודו של סולימאן, נמנע מלהתערב בקרבות. המתיחות התעוררה עקב החלטות של הממשלה להכריז על רשת התקשורת העצמאית של חזבאללה בדרום לבנון כבלתי-חוקית ולהדיח את האחראי על הביטחון בשדה התעופה בביירות, תומך חזבאללה. בפשרה שגובשה לבסוף בין הצדדים בדוחה (ובשל כך זכתה הפשרה לשם "הסכם דוחה") ואושררה על ידי מועצת הביטחון של האו"ם נכלל מינויו של סולימאן לנשיא, אשר התקבל ברוב גדול בפרלמנט הלבנוני ב-25 במאי2008. בכך נבחר נשיא חדש ללבנון לאחר שישה חודשים בהם משרה זו לא אוישה, ובא לקצו המשבר הפוליטי בן 18 החודשים ששרר במדינה.
