PROFILPELAJAR.COM

מיקי קאופמן
	פורטרט של מיקי קאופמן
	פורטרט של מיקי קאופמן
לידה	11 בינואר 1950
פטירה	3 במרץ 2021 (בגיל 71)
מדינה	ישראל
עיסוק	פרסומאי, כותב ומספר סיפורים

פורטרט של מיקי קאופמן המופיע בכריכת הספר 'מדרגות לשעת חירום' שאויר על ידי אלון זייד

מיקי קאופמן (11 בינואר 1950 – 3 במרץ 2021) היה יועץ שיווק ותקשורת, כותב ומספר סיפורים ישראלי.

ביוגרפיה

מיקי קאופמן נולד בתל אביב והתגורר בה כל חייו. הוא נולד לדוקטור רודולף קאופמן, כלכלן יליד ברלין, ולאוֹלִי (פורדס) קאופמן, ילידת וינה. אמו יסדה בווינה בשנת 1935 את משרד הפרסום "או.פי" (O.P), הנושא את ראשי התיבות של שמה. היא עלתה לארץ ישראל בשנת 1938, ולאחר נישואיה לקאופמן החליפה את שם המשרד ל"או.קי" (O.K).

מיקי קאופמן למד בבית הספר היסודי תל נורדאו ולאחר מכן בתיכון עירוני א' (כיום תיכון א' לאמנויות תל אביב). בשנת 1971, לאחר שחרורו מהצבא, הצטרף לעסק המשפחתי שנוהל על ידי אמו ואחותו דורית כהן, ובמרוצת הזמן הפך לשותף. במקביל לעבודתו, למד כלכלה ופסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, אך בפרוץ מלחמת יום הכיפורים גויס כחייל מילואים והפסיק את לימודיו.

משנת 1974, שימש מנכ"ל משרד הפרסום "O.K" וכמנהלו הקריאטיבי במשך 25 השנים הבאות. במהלך שנות עבודתו, יצר וניהל מסעות פרסום שהטביעו חותם בתקשורת הישראלית. ביניהם בולטים מסעות הפרסום לקבוצת עיתוני הארץ, למפלגות ד"ש והעבודה. כן יצר את דמותו המיתולוגית של אלברט פירות, שהיה לגיבור תרבות ולאורח קבוע בסלון הישראלי. בין השנים 1985–1988 היה בעל טור קבוע בעיתון העיר שנשא את שמו, שבו הופיעו סיפורים תל אביביים אמיתיים ובדויים שכתב. בהמשך דרכו הספרותית, סיפר במשך 11 שנים את סיפוריו בתוכניתו השבועית של אבי אתגר, 'אתגר לשבת' ששודרה ברשת ב' בימי שבת בצהריים. רבים מסיפורים אלה עובדו ואוגדו בספרו 'מדרגות לשעת חירום', שיצא לאור בשנת 2014. יהודה אטלס ציין בביקורת שכתב בעיתון "הארץ" כי "טכניקת הכתיבה של קאופמן משלבת פיוט עם אירוניה דקה, קרירות מנוכרת עם רגישות... נדמה לך שאתה יודע לאן הולך הסיפור, ובא המסַפר וכותב משהו הפוך, ולפעמים הפוך על הפוך על הפוך. זו לא רק טכניקה, אלא גם השקפת עולם".

איש פרסום

מבחר מסעות פרסום

במשך 25 שנה ניהל מיקי קאופמן במסגרת פרסום או.קי מסעות פרסום למותגים מובילים בארץ, בהם מועצת הפירות, רשת שוקן, עיתון הארץ, גלובס, עיתון חדשות, נקה 7 ועוד. כמו כן פרסם חברות שהיו בלתי מוכרות בארץ בראשית דרכן, כגון סופר-פארם ובורגראנץ'.

בשנת 1977 ניהל את מסע פרסום הבחירות של ד"ש בראשות יגאל ידין, שזכתה להישג אלקטורלי של 15 מושבים בכנסת. בשנת 1991 ניהל את מסע פרסום הבחירות של מפלגת שינוי בראשות אמנון רובינשטיין,^[1] לאחר שפרש מהחברה, המשיך לעסוק בפרסום כיועץ לחברות פרסום וללקוחות פרטיים.

פרסום או.קי זכה פעמיים בפרס הפרסום הישראלי, בשנת 1984 עבור קמפיין השנה "אלברט פירות", ובשנת 1987 עבור הקמפיין "הארץ מדבר בשפה שלי".^[2] כמו כן זכה בפרס 'אותות' על הקמפיין "האלטרנטיבה של המדינה" שיצר עבור רשת שוקן כתגובת נגד לסיסמה של ידיעות אחרונות "העיתון של המדינה". בין הסיסמאות הבולטות שהגה קאופמן הייתה הסיסמה "יש לנו חדשות בשבילך", שליוותה את עיתון "חדשות" החל מיום השקתו, ושודרה באותה עת ברדיו על ידי חיים יבין.

אלברט פירות

קאופמן יצר את הדמות "אלברט פירות", שגולמה על ידי חיים בנאי, וכתב את התסריטים ל-60 תשדירי השירות של הסדרה, ששודרו בטלוויזיה בשנים 1983–1985. כן הגה את הסיסמה "עזוב שטויות, אכול יותר פירות" שהושמה בפיו של "אלברט פירות" כדי להרבות באכילת פירות. "רבע מאה, המון זמן, חלפה מאז שהחלה סדרת התשדירים, ועדיין כולם, גם מי שהיה אז זאטוט, גם מי שבכלל לא נולד, יודעים בדיוק מיהו אלברט פירות, מה היו מכמני הלשון שלו, איך נראה השפם שנמתח לו מעל שפתיו, באיזו שמחת חיים מכר לנו את מרכולתו, אגסים וגויאבות ותפוחים".^[3] ענת ביין לובוביץ', כתבת פרסום, שיווק ומדיה בעיתון "גלובס", כתבה כי אלברט פירות הפך ל"גיבור תרבות" ו"לפסגת היצירה הפרסומית", וכי העיתונאית הדה בושס שביקרה אותו קשות בתחילת דרכו, הפכה מאוחר יותר ל"חובבת שלו". כמו כן כתבה כי חיים חפר כתב מקאמה עליו בטורו השבועי בידיעות אחרונות. עוד כתבה כי שנתיים לאחר תום שידור התשדירים, מצא מכון גאלופ כי דמותו של אלברט פירות נמצאה עדיין בתודעתם של 80% מהציבור.^[4]^[5] בשנת 1983 השתתפו מוני מושונוב ומשה איבגי בסדרה של מערכונים קצרים, שנכתבו כפארודיה על תשדירי השירות המוכרים משנות השמונים, בהם אלברט פירות שזכה "לטיפול מלא בהומור, תזכורת נוסטלגית מהימים בהם הפרסומות היו תמימות ומוני ואיבגי היו צעירים".^[6]

נר יצחק

לקראת יום השנה הראשון לרצח יצחק רבין, יזם מיקי קאופמן מחווה לכבודו ולזכרו של ראש הממשלה. הוא הפיק נר זיכרון מיוחד, הנושא את דיוקנו של יצחק רבין וביקש מהציבור "הדליקו נר ליצחק רבין". הנרות נמכרו בעלות הייצור בכל רשתות המזון לרבות רשת "מקדונלד'ס", וגובו במסע פרסום מקיף בעיתונות, בטלוויזיה, ברדיו ובשילוט חוצות. כל הנרות שיוצרו – בסך הכול 350,000 – נמכרו עד האחרון שבהם. מיקי קאופמן ציין כי בנוסף לעצרות ההמונים ובשונה מן הצפייה הסבילה בטלוויזיה, ביקש לאפשר לכל החפץ בכך את האפשרות "להתאבל באופן פעיל. לקיים טקס אינטימי בקרב המשפחה, ולהסביר אף לילדים מדוע מדליקים נר ליצחק רבין." כל הגופים שתמכו בקמפיין עשו זאת בהתנדבות מלאה. לקראת יום השנה החמישי לרצח יצחק רבין, החליט שר החינוך יוסי שריד לממן הפקת 500,000 נרות ולהפיצם בבתי הספר. במקביל אימץ בית הנשיא את "טקס הדלקת נר ליצחק", כאירוע הפותח את יום הזיכרון.^[7] מסורת זו נשמרת עד היום. לקראת יום השנה השישי החליטה שרת החינוך, לימור לבנת, לדחות את הבקשה להמשיך ולחלק נרות זיכרון לבתי הספר.

מבקר פרסומות

במשך שני עשורים עסק מיקי קאופמן בכתיבת מאמרי ביקורת על מודעות ותשדירי פרסום.

חיים אישיים

היה נשוי לאילי קאופמן, ולהם בת, רוני, צלמת במקצועה. משנת 1988 חי בזוגיות עם תמר הררי ולהם שני בנים. ב-3 במרץ 2021 נפטר לאחר שהיה חולה זמן רב במחלת פרקינסון.