עלילת הספר מתרחשת בשלהי שנות השמונים ועוסקת בסיפורו של בן טייסון, איש עסקים מצליח כבן ארבעים, בעל משרה בכירה בתאגיד בבעלות יפנית, בוגר מכללה יוקרתית ובן למשפחה מיוחסת. בשנת 1968 שירת טייסון כמפקד מחלקת חי"ר בדרגת סגן בדיוויזיית הפרשים הראשונה ולחם במלחמת וייטנאם[4]. הוא השתתף בקרב על העיר הואה ובקרבות כנגד מתקפת הטט, נפצע במהלך שירותו ועוטר על אומץ ליבו נוכח פני האויב. פרסומו של ספר ובו טענה כי במהלך מלחמת וייטנאם היו טייסון ואנשיו אחראים לביצוע טבח בחסרי ישע בבית חולים צרפתי, מביא לכך שהופך לאדם מוקצה מחמת מיאוס בחברה ואף מגויס מחדש לשורות הצבא האמריקני כדי לעמוד למשפט צבאי.
מאחר שטייסון וחייליו התחייבו בכבודם לנצור את הקורות אותם בסוד, סירב טייסון לחשוף את האמת שלו אודות האירוע, ונאלץ להתמודד עם תחושות קשות מצד אשתו ובנו נוכח הפרסום, ולהתמודד עם העובדה שאם ימצא אשם הוא עשוי להיות מוצא להורג או לחלופין לרצות עונש מאסר עולם. בשל העובדה כי הוא, כמפקד המחלקה, מוגדר כאחראי לטבח ונאלץ לעמוד כנאשם יחיד בחר טייסון בווינסנט קורווה, פרקליט ניו יורקי ממוצא איטלקי, אשר שירת בעברו בפרקליטות הצבאית האמריקנית, וקודם לכן כמפקד מחלקת חי"ר בדיוויזיית הרגלים ה-25, לחם במלחמת וייטנאם, בקו צ'י ובקרבות כנגד מתקפת הטט[5], כמי שיגן עליו בבית הדין. כנגד טייסון עומדת שאיפת מפקדי הצבא להרשיעו כאחראי יחידי לטבח ובכך לנקות ידיהם מן המעל[6].
