PROFILPELAJAR.COM

מילן קוּנדֶרָה
Milan Kundera
	קונדרה, 1980
לידה	1 באפריל 1929; ברנו, צ'כוסלובקיה
פטירה	11 ביולי 2023 (בגיל 94); הרובע השביעי של פריז, צרפת
מדינה	צרפת, צ'כוסלובקיה, צ'כיה, חסר אזרחות
מקום מגורים	פריז, Purkyňova street, רן
מקום לימודים	הפקולטה לאמנות באוניברסיטת קארל בפראג, Film and TV School of the Academy of Performing Arts in Prague
שפות היצירה	צרפתית, צ'כית
יצירות בולטות	הבדיחה, The Art of the Novel, Life Is Elsewhere, Laughable Loves, הקלות הבלתי-נסבלת של הקיום, Immortality, The Book of Laughter and Forgetting, The Farewell Waltz, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
תקופת הפעילות	1953–2023 (כ־70 שנה)
בן או בת זוג	Věra Kunderová (1967–11 ביולי 2023); Olga Haasová (1956–העשור של 1960) ;
פרסים והוקרה	פרס הרדר (2000); מסדר ההצטיינות הסלובני (13 בנובמבר 2021); פרס פרנץ קפקא (2020); פרס טובת הכלל (1981); פרס אוסטריה לספרות אירופית (1987); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מישיגן (1983); פרס BNF (2012); פרס מונדלו (1978); פרס צ'כיה לספרות (2007); קלמנט גוטוולד (1964); Prix de la critique (1987); אזרחות כבוד של ברנו (2009); אביר בלגיון הכבוד (1990); Medal of Merit, 1st class (1995); הפרס העולמי ע״ש סינו דל דוקה (2009); פרס ירוסלב סיפרט (1994); פרס וילניצה (1992); פרס נלי זק"ש (1987); פרס מדיסיס זר (1973); City of Brno Award (2004); פרס ירושלים (1985); בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו ;
חתימה

מילן קוּנדֶרָה (בצ'כית: Milan Kundera;‏ 1 באפריל 1929 – 11 ביולי 2023) היה סופר יליד צ'כיה אשר חי בצרפת משנת 1975 ועד מותו. במהלך שנות השמונים החל לכתוב בצרפתית, לאחר שספריו הראשונים נכתבו בשפה הצ'כית. הוא זכה להכרה בינלאומית כאחד הסופרים החשובים בני זמננו, וספריו תורגמו לשפות רבות.

יצירתו של קונדרה עוסקת רבות בפוליטיקה של צ'כיה והשפעתה על חיי האזרחים, בין היתר ביצירותיו הידועות "הבדיחה" ו"הקלות הבלתי נסבלת של הקיום".

ביוגרפיה

מילן קונדרה נולד בברנו שבצ'כוסלובקיה. אביו, לודויק קונדרה, היה פסנתרן ומוזיקולוג צ'כי חשוב, תלמידו של לאוש יאנאצ'ק. מילן למד אף הוא לנגן בפסנתר, ואף המשיך ללימודי מוזיקולוגיה והלחנה. הרקע המוזיקלי של קונדרה בא לידי ביטוי ביצירותיו, למשל בספרו "הבדיחה" קונדרה משתמש בתווים כדי להבהיר את אחד מרעיונותיו. לאחר סיום לימודיו התיכוניים בשנת 1948, למד קונדרה ספרות ואסתטיקה באוניברסיטת קארל בפראג. בהמשך עבר לפקולטה לקולנוע באקדמיה לאומנויות הבמה בפראג, שם גם החל להרצות.

קריירה ופעילות ציבורית

בהיותו כבן 18 הצטרף למפלגה הקומוניסטית, אך כעבור שנתיים הוצא ממנה. ב-1956, לאחר הוועידה העשרים של המפלגה הסובייטית הקומוניסטית, שב והתקבל בה כחבר, אך ב-1970 שוב סולק משורותיה.

קונדרה היה אחת הדמויות הבולטות במאבק אנשי הרוח נגד המשטר הצ'כוסלובקי, יחד עם סופרים נוספים כמו ואצלב האוול. הרומן הראשון שלו, "הבדיחה", ראה אור ב-1967 (לפני האביב של פראג), וגרם לסערת רוחות בארצו. אחרי הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה ב-1968 סולק ממשרתו כפרופסור במכון ללימודי הקולנוע, וכתביו נאסרו לפרסום.

בשנת 1975, כאשר גם החיים במחתרת נעשו בלתי אפשריים, היגר לצרפת, והתגורר שם מאז ועד מותו. במהלך שנות השמונים החל לכתוב בצרפתית.

אחרי פרסום "ספר הצחוק והשכחה" בצרפת, שללה הממשלה הצ'כית הקומוניסטית את אזרחותו של קונדרה. נושאי "ספר הצחוק והשכחה" הם הפלישה הסובייטית וה"נורמליזציה" שבאה בעקבותיה. הרומן מורכב משבעה סיפורים נפרדים, שמבטאים מוטיבים של גלות, פרידה וגעגועים.

ב-1984 פרסם את "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום", המספר את סיפורם של זוג צ'כי המסתגל לחיים תחת הכיבוש הסובייטי. הספר זכה לגרסה קולנועית בשנת 1988 בבימויו של פיליפ קופמן ובכיכובם של דניאל דיי-לואיס וז'ולייט בינוש.^[1].

בשנת 2014 פורסם הרומן האחרון שלו - "חגיגת אי המשמעות".

מבחר פרסים

קונדרה זכה במבחר פרסים והוקרות בינלאומיים, מתוכם:

מאי 1985 פרס ירושלים לחירות האדם^[2]
2020 פרס פרנץ קפקא.

הגותו

בספריו נהג קונדרה לחלוק עם הקורא את מחשבותיו ואת הגותו. ברומנים שלו הוא הרבה לסטות מהדרך הראשית שבה הוא הוליך את הקורא, ולעסוק בסוגיות פילוסופיות תוך כדי בחינה מעין חיצונית של הדמויות ושל המצבים שבהם הן נתונות. את שלוש המסות שלו ("אמנות הרומן – מסה", "צוואות נבגדות" ו"המסך: מסה בשבעה חלקים") הקדיש בעיקר לטיפול ברומן. קונדרה טען שלרומן היסטוריה ומאפיינים ייחודיים המבדילים בינו ובין כל שאר הסוגות הספרותיות האחרות ושאר האמנויות. הוא טען שתפקידו של הרומן הוא לחשוף את הצורות השונות האפשריות של הקיום האנושי, ומכאן, בראש ובראשונה, נגזרת האסתטיקה שלו.

פרשת מירוסלב דבוז'ק

ב-13 באוקטובר 2008 דיווח השבועון הצ'כי Respekt על חקירה שבוצעה על ידי המכון הצ'כי למחקרי משטרים טוטליטריים, אשר טענה כי קונדרה הסגיר למשטרה טייס צ'כי צעיר, מירוסלב דבוז'ק, בשנת 1950^[3]. ההאשמה התבססה על דו"ח של תחנת המשטרה שכותרתו "מילן קונדרה, סטודנט, יליד 1 באפריל 1929", ובו מידע לגבי נוכחותו של דבוז'ק במעונות הסטודנטים. על פי דיווח המשטרה, המקור האולטימטיבי למידע על אודות עריקתו של דבוז'ק מהשירות הצבאי הייתה איווה מיליטקה. על פי החשד דבוז'ק ברח מצ'כוסלובקיה לאחר שהורו לו להצטרף לחיל הרגלים בעקבות טיהור האקדמיה לטיסה, וחזר לצ'כוסלובקיה כסוכן של סוכנות ריגול שאורגנה על ידי גולי צ'כוסלובקיה. דבוז'ק חזר בחשאי למעונות הסטודנטים של אהובתו לשעבר, איווה מיליטקה. מיליטקה התחתנה מאוחר יותר עם סטודנט עמית, איוון דלאסק, שהכיר את קונדרה. בדו"ח המשטרה נכתב כי מיליטקה סיפרה לדלאסק על נוכחותו של דבוז'ק, וכי דלאסק סיפר לקונדרה, שסיפר למשטרה. דבוז'ק נידון ל-22 שנות מאסר.^[4].

בתגובה לדיווח הכחיש קונדרה שהסגיר את דבוז'ק למשטרה, והצהיר שהוא כלל אינו מכיר אותו, ואפילו אינו זוכר מישהי בשם מיליטקה. ב-14 באוקטובר 2008 שלל ארכיון כוחות הביטחון הצ'כיים את האפשרות שהמסמך עלול להיות מזויף, אך סירב להגיע למסקנות מוגדרות אחרות. ווייטק ריפקה מהמכון לחקר המשטרים הטוטליטריים אמר כי "יש שתי ראיות נסיבתיות [דו"ח המשטרה ותיק המשנה שלו], אך אנחנו כמובן איננו יכולים להיות בטוחים במאה אחוז."^[5].

ספריו שתורגמו לעברית

(השנים בסוגריים לקוחות מהערך בוויקיפדיה באנגלית; הן אינן תואמות את רישומי זכויות היוצרים בתרגומים לעברית.)

הבדיחה (1967), הוצאת עם עובד 1972, תרגם מצ'כית דב קוסטלר (שירי עם תרגם צבי ארד)^[6]
אהבות מגוחכות (1968), הוצאת זמורה ביתן 1987, תרגמה מצ'כית רות בונדי^[7]
החיים הם במקום אחר (1969), הוצאת זמורה ביתן 1989, תרגמה מצ'כית רות בונדי^[8]^[9]
מחול אחרון ופרידה (1976), הוצאת עם עובד 1977, תרגם מצרפתית צבי ארד^[10]
ספר הצחוק והשכחה (1979), הוצאת זמורה ביתן 1981, תרגמה מצ'כית רות בונדי
הקלות הבלתי-נסבלת של הקיום (1984), הוצאת זמורה ביתן 1985, תרגמה מצ'כית רות בונדי^[11]
אמנות הרומן – מסה (1985), הוצאת זמורה ביתן 1992, תרגמה מצרפתית חגית בת-עדה
אלמוות (1990), הוצאת זמורה ביתן 1990, תרגמה מצ'כית רות בונדי
צוואות נבגדות (1993), הוצאת זמורה ביתן 1994, תרגמה מצרפתית חגית בת-עדה
ההנאה שבאטיות (1993), הוצאת זמורה ביתן 1995, תרגמה מצרפתית חגית בת-עדה
זהות (1998), הוצאת זמורה ביתן 1998, תרגמה מצרפתית חגית בת-עדה
בורות (2000), הוצאת זמורה ביתן 2001, תרגמה מצרפתית חגית בת-עדה
המסך: מסה בשבעה חלקים (2005), הוצאת זמורה ביתן 2006, תרגמה מצרפתית חגית בת-עדה^[12]
פגישה (2009), הוצאת זמורה ביתן 2010 תרגמה מצרפתית חגית בת-עדה^[13]^[14]
חגיגת אי המשמעות (2014), הוצאת כנרת זמורה ביתן 2016, תרגמה מצרפתית רמה איילון^[15]