מיכה קירשנר

מיכה קירשנר
מיכה קירשנר באולפן רדיו תל אביב, אוגוסט 2015
מיכה קירשנר באולפן רדיו תל אביב, אוגוסט 2015
לידה 1947
מילאנו, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 בספטמבר 2017 (בגיל 70 בערך)
תל השומר, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה צילום
www.michakirshner.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מיכה קירשנר (194711 בספטמבר 2017) היה צלם עיתונות ישראלי, שצילם למגזינים מובילים מאז סוף שנות ה-70 של המאה ה-20.

ביוגרפיה

מיכה קירשנר נולד באיטליה ב-1947, ושנה מאוחר יותר עלה לארץ עם משפחתו. בצה"ל שירת בסיירת שקד[1].

קירשנר למד צילום ואמנות בבית הספר לאמנויות חזותיות שבניו יורק בין השנים 19711975.

בשנים 19771980 הקים את המסלול לצילום של "המדרשה לאמנות" (שבשנות האלפיים מוזגה לתוך "המכללה האקדמית בית ברל") ועמד בראשה[1].

בשנת 1979 הצטרף לירחון מוניטין כצלם וחבר מערכת. בירחון זה החל לצלם פוליטיקאים אנשי חברה ואת עמך ישראל מתוך עמדה ביקורתית[2]. צילומיו הוגדרו כשווי ערך למילה הכתובה. בשנת 1982 עורר סערה ציבורית כשפרסם במוניטין את עבודתו "דיוקן יונה וולך", בעקבות השיר "תפילין" של יונה וולך, שכללה צילום עירום של גבר עם תפילין לצדה של המשוררת, לבושה שחורים, כשעל ראשה כובע אדום, יושבת על שרפרף אדום, ועיניה עצומות. בשנת 1996, חמש עשר שנה לאחר פרסומו הראשון של התצלום, הוא היה אמור להופיע במסגרת התערוכה "פוטו יונה" במוזיאון רמת גן, אך בעקבות מחאות של נציג ש"ס בעיריית רמת גן, ובהוראת ראש העיר צבי בר, הודיע המוזיאון שהצילום יצונזר מהתערוכה[3].

בשנת 1983 הציג תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב. תערוכת יחיד נוספת הוצגה במוזיאון תל אביב בשנת 1997.

קירשנר הוביל מהפכת צילום בישראל משצילם דיוקנאות של החברה הישראלית ופלסטינים נפגעי האינתיפאדה הראשונה בשנות ה-80. בשנת 1984 קיבל את "פרס מוזיאון ישראל לצילום".

במהלך שנות ה-90 ובתחילת שנות ה-2000, צילם עבור מעריב. במוסף סופשבוע של מעריב, הופיעו צילומיו במסגרת מדוריו הקבועים "הישראלים", "עמישראלחי", "הפוליטיקאים" ועוד. קירשנר היה בין יוזמי הביאנלה הראשונה לצילום בעין חרוד במשותף עם אבי גנור, שמחה שירמן, אברהם אילת, יונה פישר וגליה בר-אור ואצר את התערוכה. עבודותיו האישיות, בשנות ה-70 וה-80 הוגדרו על ידי המבקרים כצילומים הראשונים המתכתבים עם הפוסטמודרניזם.

ב-1988 פרסם במוסף סוף שבוע של העיתון חדשות, סדרת צילומי האינתיפאדה תחת הכותרת "אנשי המרד"[4]. הצילומים צולמו ברצועת עזה ובגדה המערבית. סידרה זו לוותה בפולמוס חריף, מימין ומשמאל באשר לעמדה הביקורתית שהשתמעה מהדימויים. שני צילומים מאותה סדרה הפכו לאיקונות תרבותיות ופוליטיות: צילום הפייטה - אם פלסטינית מחבקת את תינוקה, בדימוי מתקיים ספק באשר למצבו של התינוק[5], ודמותה של הודא מסעוד בת השנה, ממחנה הפליטים ג'באליה הסמוכה לעיר עזה, שאיבדה עין מכדור גומי שנורה, לכאורה בשגגה, על ידי חייל ישראלי.

באמצע שנות התשעים הפיק, כתב, ראיין וביים 16 קטעי וידאו קצרים, בפורמט של וידאו ארט, כפתיח אוטונומי לתוכניתו של קובי מידן "פגישה לילית" (טלעד). בפורמט קצר זה בדק שוב את המושג "ישראליות" ומעמדם המוסרי של אישי הציבור. בסוף שנות התשעים פרסם את ספר הצילום "הישראלים: תצלומים 19791997" בהוצאת מעריב-כתר.

לקירשנר היה סטודיו לצילום בתל אביב והוא התמחה בעיקר בצילומי פרסום ואופנה - כאשר בשנותיו האחרונות הוא צלם בעיקר דיוקנאות של פוליטיקאים, כוכבי תקשורת, ואת משפחתו. קירשנר ראה בשימוש במצלמה הזדמנות ומחויבות לנקיטת עמדה, חברתית ופוליטית, חדה וברורה. צילומיו מבקשים פעם אחר פעם לבחון את הישראליות, לערער על ההגדרות שלה ועל ידי כך מנסחים אותה מחדש. קירשנר יצר לעצמו שפה של ניקיון צילומי והתמקדות במבט של המצולם.

בשנים 1997–2012 עמד קירשנר בראש המחלקה לצילום באקדמיה לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה[6]. הוא בעל תואר פרופסור במדעי הרוח והאמנות.

התערוכה האחרונה שאצר מיכה קירשנר הייתה תערוכת "עדות מקומית 16" שהוצגה במוזיאון ארץ ישראל, מדצמבר 2016 עד ינואר 2017[7]. בתערוכה הוצגו צילומי עיתונות של צלמים מובילים בארץ המתעדים אירועים מרכזיים שחלו בין השנים 2015–2016. קירשנר הגדיר את התערוכה כ"מאגר מסונן של ההוויה הישראלית [...] מעין הצהרה חברתית בעלת אלמנטים היסטוריים". הוא היה אמור לאצור גם את "עדות מקומית 17", בעקבות מותו היא הפכה לתערוכת מחווה לזכרו[8].

ב-11 בספטמבר 2017 נפטר קירשנר מסרטן, כשהוא בן 70. למחרת נטמן בבית העלמין מנוחת עולם בנתניה. הותיר אחריו את אשתו צופית, שני ילדיהם, ובתו, מנישואים קודמים לדלית עופר[9].

גלריה

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מיכה קירשנר בוויקישיתוף

הערות שוליים