מייביס ליליאן בייטי (לשעבר מייביס לוור; באנגלית: Mavis Lilian Batey; 5 במאי 1921 – 12 בנובמבר 2013) הייתה מפענחת צפנים בריטית שמילאה תפקיד מכריע במהלך מלחמת העולם השנייה בבלצ'לי פארק. הישגה הבולט ביותר היה פיצוח הצופן הימי האיטלקי של האניגמה במרץ 1941, מה שהוביל לניצחון מכריע של הצי המלכותי בקרב מטפן. לאחר המלחמה, בייטי הפכה להיסטוריונית גנים ידועה ופעילה בשימור. היא כתבה מספר ספרים על היסטוריית גנים ופעלה ללא לאות לשימור פארקים וגנים היסטוריים. מאמציה בתחום זה זיכו אותה במדליית וייץ' המכובדת בשנת 1985 ובתואר MBE (חברה במסדר האימפריה הבריטית) בשנת 1987.
ילדות
מייביס לוור נולדה בחמישי במאי 1921 בבריטניה בדולוויץ' וגדלה בנורברי וקרוידון. לוור למדה בקרוידון בבית הספר קאתולי לבנות קולומה. לאחר שסיימה את לימודיה בקולומה, החלה ללמוד ספרות גרמנית ביונברסיטי קולג' שבאוקספורד, אנגליה.
פעילות בתקופת המלחמה
כשפרצה מלחמת העולם השנייה, הפסיקה לוור את לימודיה על מנת לעזור למאמץ המלחמתי. לוור ניסתה להתגייס כאחות אך נאמר לה שבזכות היכולות הלשוניות שלה ושליטתה בשפה הגרמנית, כדאי לה להפוך לבלשנית. בתור בלשנית, לוור החלה לעבוד בלונדון וחיפשה הודעות מוצפנות בעיתון הטיימס.
"הבנות של דילי"
לוור הרשימה את אנשי בית הספר לקידוד והצפנה, כאשר פענחה את רצף האותיות "S-T-G-O-C-H" בתור העיר סנטיאגו שבצ'ילה ולא בתור "St Goch" שבגרמניה. וכך במאי 1940, בהיותה בת 19, היא גויסה לבלצ'לי, המפקדה של בית הספר לקידוד והצפנה, שבו צותתו להודעות ופענחו צפנים במלחמת העולם השנייה. בבלצ'לי מייביס הצטרפה לקבוצת "הבנות של דילי". "הבנות של דילי", היו קבוצה של מפענחות צפנים, שעבדו תחת אלפרד דילווין "דילי" נוקס, שהיה מפצח צפנים מחונן ואחד ממפצחי הצפנים המוכרים ביותר שעבדו במקום. נוקס פיתח שיטה לפיצוח צפנים שהוצפנו על ידי מכונות אניגמה.
מכונת ההצפנה הגרמנית, האניגמה, נראתה כמו מכונת כתיבה גדולה והייתה מורכבת מחלקים מכניים ומחלקים אלקטרוניים. על מנת לקודד מסר, המקודד היה צריך ללחוץ על האות שהוא רצה לכתוב והמכונה הראתה לו בעזרת נורה קטנה באיזה אות הוא צריך להחליף אותה. מכונת האניגמה הצפינה בעזרת שלושה גלגלי שיניים (רוטורים) שנבחרו מתוך חמישה גלגלי שיניים אפשריים - היו 60 אפשרויות שונות ( 5 * 4 * 3 אפשרויות) לסידורי הגלגלים וכל שינוי היה משנה לחלוטין את הצופן. על כל גלגל היו 26 אותיות והן היו מתחלפות כל פעם שמוקלדת אות. ניתן להבין כיצד מוחלפות האותיות בעזרת הגלגלים רק כאשר נקודת ההתחלה של כל גלגל ידועה, כלומר באיזו אות אותחל כל אחד מהגלגלים. תהליך ההצפנה שתואר אפיין את מכונות האניגמה המקוריות, אולם בתחילת המלחמה, הכוחות הצבאיים של גרמניה שיפרו את מכונות האניגמה והפכו אותן לעוד יותר מסובכות לפיצוח. במכונות של הצבא הגרמני הוסיפו למכונה לוח תקעים. לוח התקעים היה לוח בעל 26 חורים. כל חור סימל אות אחרת וכאשר היו מחברים 2 חורים, שתי האותיות שסומנו הוחלפו ביניהן. על מנת לפענח מסר שהוצפן על ידי מכונת האניגמה בשפה רגילה, על מקבל המסר הוטל לסדר את המכונה שלו באופן זהה לצורת סידור המכונה של מצפין המסר.
שיטת פענוח סדר הרוטורים של נוקס, הייתה מבוססת על שפה, ולא על מתמטיקה והיא נקראה Rodding מכיוון שהייתה מבוססת על שימוש במוטות (rod), והיא עבדה רק על המכונות המוקדמות, או מכונות ללא לוח התקעים. נוקס החליט להעסיק רק נשים, ומכאן השם "הבנות של דילי". נוקס היה מאוד פתוח רעיונית לעובדה שנשים מסוגלות לעשות עבודות שדורשות חשיבה והוא הסביר שהוא מעסיק אנשים לפי היכולות שלהם ולא לפי המגדר שלהן. הבנות של דילי חולקו לשלוש קבוצות על פי צבע (מכיוון שלמכונות שהן פיצחו היו שלוש רוטרים) וכל מפענחת הייתה מסובבת ערימת מוטות עד שהיא הצליחה למצוא סידור הגיוני של רוטרים שבזכותו היה ניתן לפענח את ההודעות. אחת מהבנות של דילי, ג'ין פיט לואיס, מספרת שחלק מפיצוח הצפנים בצורה הזאת היה תלוי במזל אבל לדעתה הקבוצה הייתה די טובה ורוב הימים, הבנות ונוקס, הצליחו להבין את המסרים שהם הצליחו להשיג.
פענוח האניגמה של הצי האיטלקי וקרב על כף מטפן
תחת קבוצת "הבנות של דילי", מייביס לוור עבדה על פיצוח ההודעות שהוצפנו באניגמה של הצי האיטלקי. יום אחד מייביס ניסתה לפענח הודעה ושמה לב שההודעה המוצפנת כלל לא הכילה את האות 'L'. אחת החולשות המוכרות לבריטים באותה תקופה הייתה, שאות לא יכולה להיות מוצפנת בתור עצמה. מכאן, לוור הסיקה שמי ששלח את ההודעה המוצפנת שלח הודעת ניסיון, שלא הכילה מסר אמיתי, והוא בעצם שלח הודעה שכולה האות 'L'. פענוח הודעה זו אפשר לשחזר את החיווטים של מכונת האניגמה ששלחה את ההודעה. מאותה מכונה, שעדין הייתה מחווטת באותה צורה, נשלחה הודעה בה נכתב "היום הוא היום פחות שלוש". משמעות ההודעה לא הייתה ברורה, אך שלושה ימים לאחר מכן נשלחה הודעה אורכה ומפורטת שהכילה את התוכניות של הצי האיטלקי.[1]
שחזור החיווטים של המכונה, אפשר לפענח את התוכניות של הצי, שכללה תכנון לתקוף שיירה של ספינות של הצי הבריטי המלכותי שהעבירו ציוד מקהיר ליוון. ההודעה כללה כמויות מדויקות של ספינות וצוללות איטלקיות, וזמנים מדויקים של התקיפה. חשיפת תכנון התקיפה מבעוד מועד אפשר לאדמירל קניגהם שהיה בראש המסע של ספינות הצי הבריטי, להתכונן לתקיפה, ולהקדים אותה. וכך, במאי 1941, האדמירל קניגהם, תקף באישון לילה את הצי האיטלקי, בעזרת כוחות נוספים שבאו לעזרתו, לפני שהאיטלקים הספיקו להפתיע אותו. כשלצידו אלמנט ההפתעה, קניגהם ואנשיו הטביעו ספינות רבות וכ-3000 אנשים שהיו עליהן.
לימים, הקרב נקרא קרב כף מטפן (The battle of Cape Matapan). שנים לאחר מכן, קניגהם ביקר בבלצ'לי והודה למעורבים בפרשה באופן אישי. בהמשך, בשיר שכתב דילי נוקס על הקרב, הזכיר מפורשות את מייביס, כבעלת תפקיד מכריע בניצחון בקרב זה.[2].
פענוח אניגמת אבווהר
בהמשך המלחמה, לוור הפסיקה לעבוד על האניגמה האיטלקית והחלה לעסוק באניגמת אבווהר, יחד עם נוקס ומפענחת נוספת מקבוצת "הבנות של דילי", מרגרט רוק. אניגמת אבווהר, או "אניגמת G", הייתה גרסה מיוחדת של האניגמה שהייתה שייכת למנגנון המודיעין של הצבא הגרמני (אבווהר). המכונה לא הכילה לוח תקעים (ולכן שיטת הrodding הייתה רלוונטית) אך הכילה כל מיני שינויים שגרמו לה להיות מסובכת במיוחד לפענוח.
באותה תקופה, האבווהר, היו שולחים מרגלים לאנגליה במטרה לאסוף מודיעין אויב. במקביל, האנגלים היו תופסים את הסוכנים הגרמניים, ומשכנעים אותם להפוך ל"סוכנים כפולים" ולספק מודיעין שקרי לממוניהם הגרמניים. הפיכת הסוכנים לסוכנים כפולים נעשתה בידי הMI5, שהפעילו ועדה ייעודית לכך שנקראה "ועדת XX". אחד הקשיים המרכזיים בעבודתה של ועדת XX, היה השגת מודיעין אינטימי בנוגע להצלחת תכסיס הסוכנים הכפולים.[2]
לשם השגת משוב על הצלחת התכסיס, הבריטים היו צריכים לפענח את הודעות האבווהר, שאותם הסוכנים הכפולים האכילו במידע שקרי והיו מוצפנות במכונות אניגמה ייעודיות. הבריטים לא הצליחו לפענח את תצורת הרוטרים של אניגמה זו בשיטות מגוונות, עד שב-1941, בייטי הצליחה לשבור הודעה מוצפנת שנשלחה בין בלגרד לברלין. שבירת ההודעה אפשרה לשחזר את אחד מגלגלי השיניים של המכונה. דילי נוקס הצליח לשחזר את שאר גלגלי המכונה בעקבות כך. לאחר מספר ימים, בייטי הצליחה לשחזר את גלגלי השיניים של מכונה נוספת של האבווהר, שנקראה מכונת GGG, מה שאפשר להמשיך לקרוא הודעות שהוצפנו בעזרתה[1]. פענוח הודעות אלו סיפק לבריטים מידע רב על הצלחת הסוכנים הכפולים בשכנוע אנשי האבווהר במידע שקרי.[2]
המבצע להעסקת סוכנים כפולים, או מבצע XX, סיפק לגרמנים מידע שקרי לגבי כמויות החיילים הבריטים אשר הוצבו בקרבת פה דה קאלה, במטרה להסתער על האזור. המידע השגוי של אחד מהסוכנים הכפולים הגיע עד לאדולף היטלר, שהחליט להציב יותר חיילים באזור זה, כמגננה בפני הכמות המכובדת של חיילים אשר האמין שיימצאו באזור. בפועל, הבריטים ועוזריהם התקיפו בחופי נורמנדי, תקיפה שהתפתחה לאחד מהקרבות המשמעותיים ביותר במלחמת העולם השנייה, קרב די-דיי (D-day).
בעקבות הצלחת שבירת אניגמת האבווהר, והצלחת הקרב בנורמנדי, דילי נוקס ייחס את ההצלחה למאביס לוור ומרגרט רוק, בעודו מצטט את ארכימדס - "תנו לי אבן (באנגלית rock) ומנוף (באנגלית - lever) ואזיז את העולם".[3]
עבודתה כהיסטוריונית גנים
לאחר המלחמה, בייטי, שבינתיים התחתנה והקימה משפחה, עברה למספר שנים לקנדה. ב-1955, כאשר חזרו מקנדה, משפחת בייטי הצעירה התיישבה בסארי, אנגליה. בסארי, מאביס בייטי החלה להתעניין בהיסטוריית נופים, בהשארת היסטוריון אחר שהתעסק בהיסטוריית הנוף האנגלי. התעניינותה בעולם זה התגברה כאשר היא ומשפחתה עברו לגור באוקספורד, אנגליה, שם הם חיו בשטח פארק נונהם. בפארק נונהם, היו גינות רחבות ידיים בתצורות שעניינו וסיקרנו את בייטי והיא חקרה אותן ופרסמה אודותן בספר בשם "אוקסונינסה" בשנת 1968[4].
בשנים שלאחר מכן, בייטי פרסמה עוד מספר ספרים שעסקו בגנים ונופים של דרום אנגליה. בנוסף, היא פרסמה עבודות שעסקו בגנים ונופים שהופיעו בספרי ג'יין אוסטין, לואיס קרול ואלקסנדר פופ[3].
בעקבות התעסקותה בגנים היסטוריים, בייטי הבינה שאין חוקים ואכיפה בנוגע להריסת גנים היסטוריים וב-1971, היא נהייתה מזכירת החברה להיסטוריית גנים. במסגרת תפקידה, בייטי החלה בקמפיין לשימור נופים היסטוריים שהובילו לחקיקת חוקים שהכלילו גנים היסטוריים ברשימת מבנים היסטוריים לשימור שאסור לפגוע בהם. בעקבות חקיקת החוק, בייטי הקימה את הסקר הראשון לפארקים וגנים בעלי משמעות היסטורית באנגליה[3].
ב-1985, בייטי סיימה את תפקידה בתור מזכירת החברה להיסטוריית גנים ונהייתה נשיאת הארגון עד שנת 2000. לאורך תפקידיה השונים בארגון, בייטי המשיכה להלחם על שימור גנים היסטוריים, ופרסמה עוד מספר ספרים בנושא. בשנת 1985, קיבלה את המדליה המלכותית להורטיקלטורה (מדליית ויץ') על תרומתה למדע ולעיסוק בהורטיקלטורה. שנתיים לאחר מכן, ב-1987, נהייתה חברה במסדר האימפריה הבריטית.[4]
חייה האישיים
מייביס לוור, התחתנה עם המתמטיקאי קית' בייטי בנובמבר 1942. השניים הכירו כאשר לוור זיהתה את ההודעה שהכילה רק את האות "L" בהוצפנה באניגמה האיטלקית, והלכה לביתן 6, אחד המבנים בבלצ'לי בו עבדו מתמטיקאים, על מנת להמשיך לפענח את חיווט המכונה. בביתן 6, היא עבדה כל הלילה על פענוח החיווטים עם המתמטיקאי בייטי, השניים התאהבו, ולימים התחתנו[1]. לאחר המלחמה, נולדו לזוג שלושה ילדים, שתי בנות ובן.
בנוסף לספריה בנושא גנים היסטוריים, לאחר שסיפורי מלחמת העולם השנייה בבלצ'לי הותרו לפרסום, בייטי פרסמה מאמרים בנושא עיסוקייה בבלצ'לי, התראיינה רבות בנושא ואף כתבה ביוגרפיה של דילי נוקס, המתמטיקאי העיקרי איתו עבדה בזמנה בבלצ'לי.
ב-2010, בעלה, קית' בייטי נפטר בגיל 91. שלוש שנים לאחר מכן, בגיל 92, מייביס בייטי נפטרה בסאסקס, שם חיה את שנותיה האחרונות[4].
ספרים
מייביס בייטי כתבה מספר ספרים בחייה, ביניהם הספרים הבאים -
- Jane Austen and the English Landscape(1996)
- Alexander Pope: Poetry and Landscape (1999)
- Dilly: The Man Who Broke Enigmas (2001)[5]
הערות שוליים
