מחנה בית דגן הוא בסיס צה"לי נטוש, הנמצא בתחום המועצה אזורית שדות דן (שם קודם: עמק לוד), וממוקם בסמוך וממערב לכביש 412, כ-300 מטרים צפונית לצומת בית דגן.
היסטוריה
בשטח עליו ממוקם המחנה פעלה בשנות ה-40 של המאה ה-20 מטווייה ערבית גדולה. שמה היה "גולדן ספינדל" (מטוויית הזהב). היה זה בית חרושת משוכלל לייצור אריגים ותפירת בגדים שהוקם בהשקעה גבוהה. אחד מבעלי המטווייה, היה אחמד אבו לבן, איש אמיד תושב יפו, שהיה חבר מועצת העיר יפו וחבר הוועדה הלאומית ביפו.
עם התחלת מלחמת תש"ח פסקה פעילותה של המטווייה. במבני המטווייה השוממים התמקמו אנשי כנופיות חמושים בפיקודו של חסן סלאמה, שהגיעו למקום על-מנת להשתתף בהתקפות על מוצב בית הקרן הקיימת על יד בית דגן ששכן כ-500 מטר מערבית למבני המטוויה. במאי 1948 כשכבש כוח המגן העברי במסגרת "מבצע חמץ" את מצודת המשטרה הבריטית ליד צומת בית דגן הגיעו גם למטוויה הסמוכה למצודת המשטרה ומצאו אותה נטושה, כשחלק מהמכונות ניצבות עדיין באולמות הייצור.
זמן קצר לאחר קום המדינה הועברו מבני וציוד מטוויית "גולדן ספינדל" לרשות האפוטרופוס לנכסי נפקדים, והמתחם שיכן מוסכים של חיל התחבורה. בינואר 1949 הפכה סדנת התחבורה בבית דגן ליחידה במ"ב 684 (בית מלאכה בסיסי) בתחילה בוצעו במקום תיקוני רכב א' (טנדרים, משאיות ומכוניות נוסעים), והוקמו שם נגרייה, רפדייה ומצבעה. באפריל 1949 כבר פעלו בו ארבע סדנאות בהם עבדו כ-130 בני אדם - קצינים, נגדים, חיילים סדירים ואזרחים עובדי צה"ל.
בשנות ה-50 של המאה ה-20, נחשבה הסדנא לאחת מהגדולות בארץ ועבדו בה יותר מ-1000 עובדים, חיילים ואזרחים. בהמשך שונה שם היחידה בבית דגן ונקראה במ"ב 681. בתקופת מלחמת סיני תוקנו והושמשו בסדנא גם טנקים ומשוריינים.
בשנות ה-60 של המאה ה-20 פותחו בבסיס בית דגן אמצעי ראיית הלילה הראשונים של צה"ל. בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20 שונה שם היחידה למש"א 7100 (מרכז שיקום ואחזקה). בזמן מלחמת יום כיפור היחידה גם עסקה בשיקום מהיר של מנועי טנקים פגועים שהגיעו משדה הקרב. לקראת שנת 2000 הועברו כל פעילויות המחנה למקומות אחרים והוא נעזב סופית בשנים 2000–2001.
מבנים היסטוריים
במתחם שטח מחנה בית דגן נותרו שורה של מבנים היסטוריים וביניהם מבנה, כנראה משנות ה-20 של המאה ה-20, המעוטר בקשתות בסגנון אוריינטלי. מבנה נוסף הוא מבנה אבן בו שכנה הנהלת המטווייה שייתכן ששימש קודם כבית ספר לילדי הכפר בית דג'אן. בתקופת מלחמת העצמאות שכנה בבית האבן מפקדתם של אנשי חסן סלאמה.
שימושיים עתידיים
מאז שעזב צה"ל את המחנה המקום נותר נטוש, בשל זיהום חמור של הקרקע בשמנים ובמתכות כבדות. על פי התכנון היה אמור צה"ל לנקות את הקרקע כהכנה לקראת מסירתו של השטח למינהל מקרקעי ישראל. הדבר לא בוצע ועל פי עמותת אדם טבע ודין הזיהום בקרקע חלחל גם למי התהום באזור[1]. המועצה האזורית עמק לוד, גם תבעה בשנת 2007 את משרד הביטחון בגין היטלי ביוב שלא שולמו עבור שטח המחנה[2].
רק ביוני 2017 החל אגף ההנדסה והבינוי במשרד הביטחון, בעבודות פינוי מבני המחנה. עבודות הפינוי כללו פירוק וגריסה של כ-30 אלף מ"ר של מבנים ותשתיות, למעט מספר מבנים היסטוריים שבמקום[3]. בשנת 2018 הוחזר רשמית שטח המחנה לידי רשות מקרקעי ישראל, אם כי יידרשו שנים רבות עד שיהיה ניתן לבנות בו שוב, מכיוון שזיהום הקרקע בו גבוה ועדיין לא טופל (נכון לשנת 2021)[4].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ יצחק דנון, אדם טבע ודין נגד נציב המים ומשהב"ט: זיהמו המים והקרקע בבסיסים צבאיים, באתר גלובס, 26 במרץ 2006
- ^ המועצה האזורית עמק לוד תובעת 8 מיליון שקל ממשרד הביטחון בגין היטלי ביוב, באתר גלובס, 14 באוגוסט 2007
- ^ אלי אלון, הורסים את מחנה צה"ל בית דגן, באתר TheMarker, 13 ביוני 2017 (מאורכב בוייבאק מאשין)
- ^ אסף קמר, ציורי ענק, דורבנים, כנסייה ומסיבות טראנס: ביקור בבסיס הנטוש בצומת בית דגן, באתר ynet, 20 באוקטובר 2018
