PROFILPELAJAR.COM

מחזור לייפציג
מידע כללי
שפת המקור	עברית
סוגה	ספרות דתית
הוצאה
מקום הוצאה	או-רן

מחזור לייפציג (או מחזור ליפסיא) הוא כתב יד מאויר של תפילות ופיוטים לחגים ולשבתות מיוחדות בנוסח אשכנז שנוצר בדרום מערב גרמניה בסביבות שנת 1310. המחזור שמור בספריית אוניברסיטת לייפציג, ומכאן שמו. סבורים שהוא חובר עבור הקהילה היהודית בוורמס.^[^{דרוש מקור]}

כתיבת המחזור

על פי הניתוח הפלאוגרפי, על פי סגנון הלבוש של הדמויות ומתוך השוואה לאיורים שנוצרו בתקופה המקבילה בגרמניה אפשר להניח בוודאות שהמחזור נכתב וצויר בסביבות שנת 1310 באזור אגם קונסטנץ או אזור הריין העליון.

בהיעדר קולופון, לא ידוע מי היה הסופר, מי היה המזמין ומי היה הלקוח ובאיזו סדנה המחזור נוצר.

היסטוריה

על פי הערות בעלות ותוספות שנרשמו בעמודים האחרונים של המחזור אפשר לשחזר את התחנות בהן עבר המחזור מוורמס ועד לספריית האוניברסיטה. בשנת 1553 נרכש המחזור על ידי דוד בר סמואל דקינגן, מקהילת וורמס. הוא הוסיף לשני הכרכים הערות רבות. בסוף המאה ה-16, המחזור הגיע לאזור מזרח גליציה, שם נרשמו בו תוספות שמטרתן להתאים אותו לנוסח האשכנזי הנהוג באזור. בעמוד 56 בכרך השני מצוינים שמותיהם של רבנים מהערים לסקו ושצ'בז'שין. מסמכים שהודבקו על הכריכה מצביעים על כך שבמחצית השנייה של המאה ה-17 המחזור נמצא בסביבות סקסוניה ותורינגיה בגרמניה. בשנת 1746 נרכש המחזור על ידי מנהל ספריית אוניברסיטת לייפציק כריסטיאן גוטליב יוכר (Christian Gottlieb Jöcher).^[1]

מבנה המחזור

מחזור לייפציג הוא כתב יד בעל שני כרכים. הכרך הראשון כולל 179 דפי קלף; הכרך השני כולל 225 דפים. כל דף כתוב או מצויר משני צדדיו, המסומנים (r(ecto - צד קדמי ו־v(erso) - צד אחורי. מידות הכרך הראשון הן 491 מ"מ אורך, 363 מ"מ רוחב ו-66 מ"מ עובי. מידות הכרך השני הן 485 מ"מ אורך, 358 מ"מ רוחב. ו־83 מ"מ עובי, ללא הכריכה.

למחזור אין דף שער ואין קולופון ונראה שחלק מהדפים האחרונים חסרים.

בכרך הראשון יש תפילות ופיוטים עבור שבתות מיוחדות, עבור חג הפסח ועבור חג השבועות. בכרך השני יש תפילות ופיוטים עבור חגי תשרי.^[2] סדר זה משקף את המסורת הרואה בחודש ניסן את החודש הראשון בשנה: "וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֔ן בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר׃ בהַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחׇדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה (שמות יב, ב)

הכתב

הפיוטים והתפילות כתובים בכתב אשכנזי מרובע, כאשר בכל עמוד 27 שורות ושוליים, לעיתים מאוירים. הסופר משתמש באותיות בגדלים ובצבעים שונים לצורך הדגשה ועיטור.

לדוגמה, בתוך פיוטי ההרחבה בקרובה ויאהב אומן לפורים, נכתבו המילים "ויתלו את המן" בראש העמוד ובהדגשה באותיות אדומות, והאות הראשונה בכל שורה שנייה, הכתובה גם היא בדיו אדומה, יוצרת את שמו של הפייטן אלעזר בירבי קליר.^[3]

אקרוסטיקון "רבי קליר" נמצא גם בעמוד 84v בפיוט על הטל.^[4]

איורים ועיטורים

האיורים במחזור לייפציג הם משני סוגים: איתור המילה הראשונה בתפילה או בפיוט ותיאור סצנות בעלות תוכן תנ"כי, המוצג לרוב בשוליים התחתונים של העמוד.

האיורים והעיטורים במחזור לייפציג הושפעו מהמסורת המקומית. יש הבדלים גדולים בין הסצנות המתוארות בשוליים התחתונים של העמודים לבין עיטור המילה הראשונה של הפיוט או התפילה. נעשה שימוש נרחב בהצבעים אדום, כחול, ירוק, שחור, זהב וכסף, צבעים בהם השתמשו בציורי המיניאטורות והסמלים ההרלדיים בגרמניה של המאה ה-14.

עיטור המילה הראשונה בפיוט או בתפילה

עיטור המילה הראשונה בתפילה או בפיוט היה שכיח בדרום גרמניה בסביבות שנת 1300. מרבית המילים הראשונות בפיוטי מחזור לייפציג מעוטרות בשער בסגנון גוטי המהווה מסגרת לטקסט. השערים בעלי עמודים וקשתות מעוטרים בעלי זהב.

בפיוט "איתן הכיר אמונתך", קדושתא לתפילת המנחה של יום הכיפורים, המילה הראשונה "איתן" ניצבת בין הקשתות על רקע כחול כהה ומעוטרת גם היא בעלי זהב.

המילה הראשונה של היוצר "אתי מלבנון כלה" נמצאת בחלק התחתון של קשת השער. בחלק העליון מוצג זוג נאהבים היושב על ספסל. הגבר חובש את "כובע היהודים" והאישה עונדת את "הטלאי העגול", סימני היכר של יהודי גרמניה בימי הביניים. הפיוט, שנכתב על ידי בנימין בן זרח סביב שנת 1050 באיטליה או בגרמניה ומשלב בתוכו פסוקים משיר השירים, נאמר בקהילות אשכנז בשבת הגדול.

שער דומה מעטר את המילים "כל נדרי" בעמוד 74v. המילה "כל" מעוטרת בעלי זהב ולידה מדלג צבי והמילה "נדרי" כתובה בדיו שחור. שני עמודי השער עומדים על שני דרקונים.^[4]

סצנות בעלות תוכן תנ"כי

אברהם בכבשן של נמרוד

האיתור נמצא בשוליים התחתונים של העמוד, בהמשך לפיוט "איתן הכיר אמונתך". האיתור מתאר את מעשה השלכתו של אברהם אבינו על ידי נמרוד, מלך אור כשדים, לכבשן אש, לאחר שאברהם שבר את פסלי האלילים של תרח אביו.

בקצה השמאלי של האיתור, נמרוד, היישוב על כס המלכות, לראשו כתר ובידו מטה, מצווה להשליך את אברהם לכבשן האש לפי עצתו של הרן. לפניו עומד תרח, אבי אברהם, על ראשו כתר מלכות, לכתפיו גלימה אדומה ולרגליו דמותו השרופה של הרן, שלא ניצל מהאש. אברהם ואחיו הרן עומדים מאחורי אביהם לבושים בגדים אופייניים ליהודים בגרמניה של המאה ה-14 כשלראשם "כובע היהודים". בקצה הימני מוצג אברהם מוקף בלהבות ומעליו ידו של אלוהים הבאה להצילו.^[5]

המעשה מסופר במדרש אברהם והצלמים, בראשית רבה, פרשת ל"ח, פסוק י"ג: ”"הֲרֵי אֲנִי מַשְׁלִיכֲךָ בְּתוֹכוֹ, וְיָבוֹא אֱלוֹהַּ שֶׁאַתָּה מִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וְיַצִּילְךָ הֵימֶנּוּ... כֵּיוָן שֶׁיָּרַד אַבְרָהָם לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְנִצֹּל, ..., נְטָלוּהוּ וְהִשְּׁלִיכוּהוּ לָאוּר וְיָצָא וּמֵת עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו..."”.^[6]

מגילת אסתר

תמצית עלילות מגילת אסתר מוצגת על שני עמודים סמוכים (51v ו-52r) ונקראת משמאל לימין, בניגוד לכיוון קריאת הפיוט. האיור מורכב משלוש סצנות. בסצנה הראשונה, הנמצאת בקצה השמאלי של עמוד 52r, עומדת אסתר לפני המלך אחשוורוש, "וַתִּשָּׂא-חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל-הַבְּתוּלוֹת; וַיָּשֶׂם כֶּתֶר-מַלְכוּת בְּרֹאשָׁהּ, וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי " (מגילת אסתר ב, י"ז).^[7] בסצנה השנייה, המן מכין את הסוס, בעוד שמרדכי יושב עם תלמידיו. מרדכי חובש כובע היהודים ולבוש בבגדי התקופה. המשך הסיפור בעמוד 51r: על פי פקודת המלך, מוביל המן את מרדכי ברחבי העיר שושן כשהוא רכוב על סוסו של המלך, "בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת … וַעֲטֶרֶת זָהָב", בעוד שכובע היהודי תלוי על גבו. בדרכם הם עוברים ליד ביתו של המן שם בתו של המן מתכננת לשפוך מים מעופשים על ראשו של מרדכי אך טועה בזיהוי ושופכת את המים על ראשו של המן. בשוליים הימניים של העמוד מצויר העץ עליו נתלו המן ועשרת בניו. לרגלי העץ שרועה בתו.^[8]

פרשת שקלים

המילה הראשונה, "אל", בפיוט "אל מתנשא",^[9] פיוט קדום מסוג "יוצר" לשבת פרשת שקלים לפי מנהג יהודי אשכנז, מעוטרת בלוח גדול^[10] בו מוצגות על רקע כחול במסגרות מוזהבות עגולות ארבע הדמויות מחזון יחזקאל: "וּדְמ֣וּת פְּנֵיהֶם֮ פְּנֵ֣י אָדָם֒ וּפְנֵ֨י אַרְיֵ֤ה אֶל־הַיָּמִין֙ לְאַרְבַּעְתָּ֔ם וּפְנֵי־שׁ֥וֹר מֵהַשְּׂמֹ֖אול לְאַרְבַּעְתָּ֑ן וּפְנֵי־נֶ֖שֶׁר לְאַרְבַּעְתָּֽן (יחזקאל א, ט),^[11] המסמלות יחד את כיסא אלוהים, ומאזניים הנשמרים על ידי שני דרקונים. המאזניים, הנשר, האריה והשור מעוטרים בעלי זהב. האדם, במסגרת אדומה וכחולה, מיוצג באופן צנוע כדמות לבושה בגלימה חומה פשוטה האוחזת בידיה ספר.

מעל הלוח, כלב מרחרח את האדמה בעוקבו אחרי ארנבת, רמז לרדיפת היהודים.

איור ייחודי זה, שלא נכלל בשום מסורת איקונוגרפית ידועה ובשל כך היה נושא למחקרים רבים, מתייחס לכל ההיבטים המוזכרים בתפילה בפרשה.^[12]