מחברת היא אוסף דפי נייר הכרוכים ביחד לצורך כתיבה בהם. המחברת משמשת בעיקר תלמידים בבית ספר, אך גם לצרכים משרדיים, וכותבים בה בכתב יד באמצעות מכשירי כתיבה. בעבר נעשה שימוש נרחב בתחומים רבים ומגוונים בחיי היום-יום, אך עם חדירת המחשב והמדפסת לכל תחומי החיים, מתמעט בה השימוש.
המחברת והתלמיד
מחברת משובצת של סטודנט, שכתב בה הערות, רשימות, תרשימים וכדומהתלמידה מהודו כותבת במחברת.
המחברת מזוהה בעיקר עם בית הספר והתלמידים המשתמשים בו. היא כלי עיקרי לביצוע מטלות שונות במסגרת הלימודים, הכוללות העתקה מהלוח ושיעורי בית. גם בעידן המחשב, עדיין מהווה המחברת פריט הכרחי בכל ילקוט של תלמיד בית ספר.
הכתיבה במחברת מתחילה כבר בכיתה א' ונמשכת עד כיתה י"ב, ובכל השנים הללו כותבים בה התלמידים בעט או בעיפרון - שיעורי בית, סיכומי שיעורים, תקצירים של נושאים, עבודות, בחינות, ותרגילים בכל התחומים הנלמדים בבית הספר. המחברות נקראות על שם השיעור בו הן עוסקות. כך מכיר אותן התלמיד הכותב בהן כ"מחברת לשון" או "מחברת גאוגרפיה" או "מחברת אלגברה". גם במערכות החינוך הגבוהות יותר, המכללותוהאוניברסיטאות, עדיין נעזרים בה הסטודנטים להכנת סיכומי הרצאות ורישומים שונים, אם-כי במערכות אלה עיקר המטלות נעשות באמצעות מחשבים ומדפסות.
בחיי היום יום התמעט השימוש במחברת, אך עדיין היא נחשבת כציוד משרדי או כלי שנעזרים בו לכתיבה במקום בו אין מחשב, וכן על ידי אנשים שמסיבות שונות מעדיפים לכתוב בכתב יד ולא באמצעי המקובל היום – מעבד תמלילים.
לכל המחברות מבנה דומה: הדפים הפנימיים של המחברת משמשים לכתיבה, ושני דפי נייר עבים משמשים לכריכה. דף הכריכה החיצוני הוא עמוד השער ובו ניתן לכתוב כותרת ומידע נוסף.
מבנה חלוקת הדף המקובלת בנויה מקוי הנחיה כחולים (שורות או משבצות) וקו אדום אנכי המסמן את שול הדף, ישנה סברה כי שול הדף לא נועד לכתיבה מכיוון שזה הטווח המרבי בו מכרסמים נוהג לכרסם מהדף[1], ויש הטוענים שהיא נועדה לאפשר להעיר הערות על הנכתב.
בישראל נהוג לסווג את המחברות לפי הנושא הייעודי של הכתיבה בהן, לפי גודלן וצורת כריכתן.
המחברות לפי נושאים:
מחברת עם שורות – בה 14 או 10 שורות לכתיבה בכל עמוד. השורות מופרדות ברווחים, והתלמיד אמור לכתוב "בתוך" השורות ולהותיר את הרווח ביניהן ריק. מיועדת לתלמידים צעירים.
מחברת "חכמה" - מחברת שורות, בה חלק מהשורות מודגשות או שביניהן קווקווים או עיגולים, נועדו להנחיית כתיבה נאה לתלמידים בראשית דרכם ולתלמידים עם לקויות למידה. קיימת גם מחברת חכמה לחשבון.
מחברת שורה - הדף בה מחולק לשורות רחבות, שכולן מיועדות לכתיבה (בניגוד למחברת שורות). מיועדת לתלמידים מנוסים.
גודל המחברת הסטנדרטית הוא A5 ומספר הדפים בה כולל שלושה סוגים עיקריים: 12 דפים, 40 דפים ו-72 דפים. מחברות משרדיות נמכרות גם בגודל 90 דפים או יותר. משווקות גם מחברות בגודל A4.
מחברות אופנתיות
בשנות ה-50 ובשנות ה-60, המחברות יוצרו במראה אחיד, כרוכות עם סיכות בנייר עבה בצבע חום. על הכריכה האחורית של מחברות החשבון נהגו להדפיס את לוח הכפל, בו נעזרו התלמידים בימים שלפני המחשבונים. על מחברות אחרות הודפסו פתגמים ומשפטים חינוכיים. המחברות החומות עדיין נמכרות בחנויות, ויצרנית המחברות הגדולה "דפרון" ששיווקה אותן הוסיפה להן תכנים שונים כעזרה לתלמיד, כמו: תקצירי מידע, נוסחאות מתמטיות, וציורי טבע ונוף.
כיום, יצרנים ויבואנים נוספים חדרו לשוק, ומוכרים לתלמידים מחברות מצועצעות שכריכותיהן עטורות בציורים שונים, או ממותגות בתמונות של ידוענים ודמויות מסרטים וסדרות טלוויזיה.
פנקס
בדומה למחברת, הפנקס הוא דפים מאוגדים לצורך כתיבה, פנקסים רבים מותאמים לתלישת דפים לצורך כתיבת פתקים. חלק מהפנקסים מתוכנן כך שהפיכת הדפים ותלישתם נעשית מלמעלה למטה ולא מהצד. הפנקס מיועד בעיקר לרישומים זמניים תוך כדי עבודה או עיסוק אחר. הוא מוכר במקורות, "הפנקס פתוח והיד רושמת" כשייך לחנווני. "חנווני נאמן על פנקסו".
שימושים נוספים במחברת
המחשב, מעבד תמלילים, המדפסת וכלי עזר טכנולוגיים אחרים כמו מכונת צילום - דחקו את המחברת מחיי היום-יום ורק מעטים עושים בה שימוש. אך עד סוף המאה ה-20, היה לה תפקיד חשוב בתחומים שונים: סופרים ומשוררים כתבו בה את כתב היד המקורי של יצירותיהם, פקידי משרד ומנהלים עשו בה שימוש נרחב לרשימות משרדיות, חנוונים במכולת רשמו בה את החובות של לקוחותיהם, תקצירניות רשמו בה פרוטוקולים, אנשים כתבו בה יומני חיים, מתכונים, מילים של להיטים, הגיגים שונים ועוד. מחברות העבר הן פריט נוסטלגי הנמצא בבתים רבים, ובין כל חפצי העבר יש למחברת ערך נוסטלגי הקשור בזיכרונות אישיים מבית הספר ומחוויות שקרו למי שהעלה אותן על הכתב.
