א-סדר נולד בנג'ף ומתגורר בה. מקור משפחתו ברמת תבנין שבלבנון. אביו מוחמד סאדק א-סדר, היה מנהיג דתי אף הוא, שנרצח לכאורה על ידי ממשלו של סדאם חוסיין, יחד עם שני אחיו של א-סדר. א-סדר הוא בן דודו של מוסא א-סדר, מייסד תנועת אמל הלבנונית ואבי התחייה השיעית בלבנון.
יחד עם עלי סיסתאני ועבד אל-עזיז אל-חכים (אנ') מהמועצה האסלאמית העליונה של עיראק (אנ'), נחשב א-סדר לאחת מהדמויות הדתיות והפוליטיות, שאינן נושאות תפקיד רשמי בממשלת עיראק, המשפיעות ביותר בעיראק. הוא הגיע לפופולריות הרבה שלו לאחר נפילת שלטונו של רודן עיראק, סדאם חוסיין. א-סדר, הידוע בהתנגדותו לפלישה האמריקאית ולשלטון העיראקי החדש שהגיע בעקבותיה, ייסד תנועה פוליטית ובתוכה מיליציה שפעלה נגד הצבא האמריקאי בעיראק וכונתה "צבא המהדי" (אנ'). בשנת 2008 הכריז רשמית על פירוקה, והנהיג את הארגון שירש אותה, "חטיבות השלום" (אנ').[1]
תוך כדי המאבק הצבאי למיגור ארגון המדינה האסלאמית מעיראק, אימץ א-סדר סדר-יום פטריוטי עיראקי ונקט בקו פומבי תקיף של התנערות מכל השפעה חיצונית על עיראק או התערבות בתהליך קבלת ההחלטות הריבוני שלה.[2] כחלק מסדר-יום חדש זה, הקים את מפלגת "סאאירון" שאמורה הייתה להוון את הכוח הפוליטי שצבר א-סדר בקרב קהלים נרחבים בעדה השיעית שהיו כפופים לסמכותו הדתית וששירתו בשורות המיליציות שבראשן עמד. לאחר הבחירות הפרלמנטריות בעיראק במאי 2018 הפכה מפלגת "סאאירון" למפלגה הגדולה בפרלמנט העיראקי.[3] באוקטובר 2021, התחזקה מפלגתו ויחד עם בעלות בריתו היו בפרלמנט יותר מ-145 נציגים, מתוך 165 הדרושים לרוב.[4] הוא סירב לכלול את יריביו הבכירים, ברית של מפלגות פרו-אירניות, בכל ממשלה שתוקם.[5]
יריביו בלמו את ניסיונותיו להקים ממשלה. ביוני 2022, בצל המבוי הסתום, הורה א-סדר לחברי הפרלמנט שלו להתפטר מבית המחוקקים.[6] ביולי 2022, תומכיו התבצרו בפרלמנט העיראקי.
ב-29 באוגוסט 2022 הודיע על פרישה מפוליטיקה ועל סגירת כל המוסדות הקשורים לתנועתו. הוא כתב: "החלטתי לא להתערב בעניינים פוליטיים. לכן אני מכריז כעת על נסיגה סופית וסגירת כל המוסדות מלבד המאוזוליאום הקדוש (של אביו מוחמד א-סדר שמת ב-1999), מוזיאון הכבוד, ורשות מורשת א-סדר".[7] א-סדר הודיע בעבר על פרישה מהחיים הפוליטיים או מהממשלה ועל פירוק מיליציות הנאמנות לו, אך שמר על שליטתו הנרחבת על המוסדות במדינה.[8] הוא המשיך להנהיג את "חטיבות השלום", שכלל אלפי לוחמים חמושים ושלט באזורים נרחבים בעיראק.[1]מהומות פרצו בבגדאד.[9][10] הפגנות פרצו גם במחוזות הדרומיים בעלי הרוב השיעי.[11] תומכיו של א-סדר נענו לקריאתו - ונסוגו.[12]