מועצת השרים של איטליה (באיטלקית: CdM, Consiglio dei Ministri), היא הגוף המבצע העיקרי של ממשלת איטליה. המועצה כוללת את נשיא המועצה, כל שרי הממשלה ותת-המזכיר לנשיא המועצה. סגני שרים (viceministri) ושרים זוטרים (sottosegretari) הם אמנם חלק מהממשלה, אך אינם חברים במועצת השרים.
מקורה של מועצת השרים מתוארכת לכתיבת "חוק אלברטין", על ידי ממלכת סרדיניה בשנת 1848. החוק, שהפך לאחר מכן לחוקה של ממלכת איטליה, לא צפה לעצמו ישיבות קולגאליות של שרים בודדים, אלא קיומם של שרים כראשי משרדיהם האחראים לפעילותם. מועצת השרים התפתחה לאחר מכן כאמנה חוקתית ומשרדו של נשיא המועצה עלה מהצורך בתיאום פעילותם של השרים הבודדים.
מבנה
משרד מועצת השרים מוסדר על ידי החוקה ומורכב מ:
נשיא מועצת השרים (תפקיד אותו ממלא ראש ממשלת איטליה), שהוא יו"ר המועצה והוא ממונה על ידי נשיא איטליה לאחר התייעצויות שלאחר הבחירות עם מנהיגי הקבוצות הפרלמנטריות, נשיאי הסנאט ובית הנבחרים, ונשיאי איטליה לשעבר. איוש המשרה מאושר על ידי הצבעת אמון (הצבעה נומינלית) של שני בתי הפרלמנט לא יאוחר מעשרה ימים לאחר השבעת הממשלה לפי החוקה; אם בית אחד או יותר יתנגדו למינויו, על ראש הממשלה תוטל חובה חוקתית להתפטר כדי לאפשר לנשיא המדינה למצוא מועמד אחר שיזכה ברוב חדש למינויו, או לקרוא לבחירות חדשות.
השרים, שמונו על ידי נשיא איטליה, אך לבקשת ראש הממשלה. על פי החוקה לנשיא יש את הכוח לפקפק בבחירתו של שר, אם יש יסוד להטיל ספק בכך. עד שלא יימצא הסכם, ראש המשרד המדובר לא ימונה.
כל סמכויות מועצת השרים מונחות בידי נשיא הרפובליקה עד שהשרים נכנסים לתפקידם.
לנשיאי אזורים בעלי חוק מיוחד (סרדיניה, סיציליה, טרנטינו-אלטו אדיג'ה, ואל ד'אוסטה, פריולי-ונציה ג'וליה), הזכות להשתתף בישיבות מועצת השרים בנושאים הרלוונטיים להם (להבדיל מנושאים כלליים המשותפים לכלל האזורים). לנשיאי אזורים אלה כוח להצבעה מייעצת בלבד, בעוד שלנשיא סיציליה כוח הצבעה מלאה ודרגת שר.
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
