מוניקה ויטי
Monica Vitti

לידה	3 בנובמבר 1931 רומא, ממלכת איטליה
פטירה	2 בפברואר 2022 (בגיל 90) רומא, הרפובליקה האיטלקית
מקום קבורה	קמפו ורנו
שם במה	Monica Vitti
שם לידה	Maria Luisa Ceciarelli
מדינה	ממלכת איטליה, איטליה
תקופת הפעילות	1954–1994 (כ־40 שנה)
מקום לימודים	האקדמיה הלאומית לאמנויות הבמה על שם סילביו ד'אמיקו
בן או בת זוג	Roberto Russo (1995–2022) קארלוס די פלומה (1964–העשור של 1970) מיכלאנג'לו אנטוניוני
מספר צאצאים	0
פרסים והוקרה	פרס לוח הזהב (1963) פרס רצועת הכסף לשחקנית הטובה ביותר (1969) פרס דוד די דונטלו לשחקנית הטובה ביותר (1979) פרס רצועת הכסף לשחקנית הטובה ביותר (1976) פרס אריה הזהב (1995) פרס דוד די דונטלו לשחקנית הטובה ביותר (1974) פרס דוד די דונטלו לשחקנית הטובה ביותר (1976) פרס דוד די דונטלו לשחקנית הטובה ביותר (1971) פרס רצועת הכסף לשחקנית משנה (1962) מפקד מסדר האמנויות והספרות (26 בינואר 1995) Silver Bear for Outstanding Artistic Contribution (1984) פרס דוד די דונטלו לשחקנית הטובה ביותר (1969) קצין בכיר במסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית אבירה בלגיון הצרפתי
פרופיל ב-IMDb

מוניקה ויטי (באיטלקית: Monica Vitti; 3 בנובמבר 1931 – 2 בפברואר 2022) הייתה שחקנית איטלקייה. נודעה במיוחד בתפקידיה הדרמטיים בסרטים של מיכלאנג'לו אנטוניוני בשנות ה-60 של המאה ה-20 המוקדמות (ה"טטרלוגיה של הניכור": אוונטורה, הלילה, ליקוי החמה והמדבר האדום).^[1] לאחר מכן שינתה כיוון, והייתה במשך 40 שנה הכוכבת מספר אחת של קומדיות הקולנוע האיטלקיות: (Commedia all'italiana)‏ ("La ragazza con la pistola", "Amore mio aiutami" "Dramma della gelosia", "Polvere di stelle") רבות מהן בבימויו של מריו מוניצ'לי.

הופיעה לצד שחקנים, כמו מרצ'לו מסטרויאני, ריצ'רד האריס, טרנס סטמפ, מייקל קיין, דירק בוגארד, אלברטו סורדי, אוגו טוניאצי, ויטוריו גסמן, נינו מנפרדי.

מוניקה ויטי זכתה חמש פעמים בפרס דוד די דונטלו כשחקנית הטובה ביותר, שבעה פרסי גלובוס הזהב כשחקנית הטובה ביותר, פרס גלובוס הזהב על מפעל חיים, ובפרס אריה הזהב על מפעל החיים בפסטיבל ונציה לקולנוע. ויטי בלטה גם ככותבת תסריטים לשלושה סרטים, ובבימוי הסרט "סקנדל סודי" (1990).

על ידי התמודדותה האמיצה מול הדעות הקדומות ותעשיית הקולנוע, הייתה ויטי גם דמות לחיקוי וסמל במאבק למען מעמד האישה בחברה.

מוניקה ויטי נולדה ברומא בשם מריה לואיזה "מריזה" צ'צ'ארלי (באיטלקית: Maria Luisa "Marisa" Ceciarelli) לאב רומאי ולאם מבולוניה. בת יחידה מבין ארבעת ילדי הוריה. בילדותה חיתה מריזה במשך שמונה שנים במסינה. באותה תקופה כונתה על ידי בני המשפחה ""setti vistìni", כלומר "שבעה בגדים", בגלל רגישותה הרבה לקור שגרמה לה ללבוש שכבות ביגוד רבות זו מעל זו. "שבע שמלות תחתוניות" Sette Sottane הפכה לימים כותרת ספרה האוטוביוגרפי הראשון, שבעקבותיו הופיע Il letto e una rosa "מיטה וורד אחד". ויטי תארה את ילדותה כעצובה למדי, הרגישה כבולה על ידי הדרישות המסורתיות הפטריארכליות כלפי בחורות במשפחתה, אך בגיל 14 החליטה בניגוד לציפיות, לבחור בקריירה של שחקנית.^[2] להבדיל מרוב בני המשפחה, שבחרו להגר לארצות הברית, נשארה באיטליה ונקשרה קשר הדוק לתרבות ארצה. פחד טיסה גרם לה מאוחר יותר לדחות הצעות מפתות לעבוד באולפנים מעבר לאוקיינוס.

את משיכתה לתיאטרון גילתה כשבימי מלחמת העולם השנייה שעשעה את אחיה הקטנים על ידי משחק עם בובות. אחרי שנרשמה תחילה למכללת פיטמן, הופיעה לראשונה בגיל 14 וחצי על הבמה במחזה La nemica "האויבת" מאת דריו ניקודמי במסגרת ערב צדקה, שם גילמה בת 60 ששכלה בן במלחמה. השתתפה בהמשך בסיור של להקת שחקנים איטלקים בגרמניה והופיעה ברומא בהפקה של המחזה של מקיאוולי "מנדרגולה".

נכנסה לעולם הבמה למרות הסתייגויות רבות כלפיה. נתוניה הפיזיים - העיניים הרחוקות זו מזו, צורת שפתיה ואפה הנשרי משהו, הנמשים - נחשבו לפגמים ול"אנטיפוטוגניות". היו אנשי מקצוע שהעירו בתחילת הקריירה שלה על קולה הצרוד וה"דרמטי מדי", אף על גובהה ה"מופרז", על דקות גזרתה ועל הצבע ה"בלונדיני מדי" של שיערה. טענו שפניה משקפות מפורשות מדי את רגשותיה.^[3][4] לימים טענה בצחוק שסללה את הדרך לנשים הפחות יפות בזירת הקולנוע.^[5]

בסופו של דבר החליטה בשנת 1946 להירשם לאקדמיה הלאומית לאמנויות הבמה ברומא (האקדמיה ע"ש סילביו ד'אמיקו), את לימודיה סיימה בשנת 1953. עם מוריה באקדמיה נמנו מייסד המוסד, סילביו ד'אמיקו, אורציו קוסטה וסרג'ו טופאנו שהדריך את עבודת הגמר שלה. בהמלצתו שובצה הבוגרת הצעירה בהצגה עם "איפיגניה באאוליס" מאת אוריפידס ובשנה הבאה שיחקה לצידו ב"קמצן" מאת מולייר בבימויו של פרזן. היא גילמה באותה תקופה גם את אופליה בדרמה "המלט" מאת ריקרדו באקלי. בעצת טופאנו אימצה מריזה צ'צ'ארלי בשנת 1954 שם אמנותי - ויטי - לפי שם משפחת אמה - ויטיליה, ומוניקה לפי גבורת ספר שקראה, ושצליל שמה מצא חן בעיניה.

עם תום לימודיה התחילה קריירה של שחקנית תיאטרון וטלוויזיה. נמנתה עם הראשונים ששיחקו באיטליה במחזות של ברכט ויונסקו. בקולנוע שיחקה לראשונה בשנת 1954 בתפקיד זעיר בקומדיה הקולנועית "!Ridere! Ridere! Ridere", (בימוי: אדוארדו אנטון, תסריט: אטורה סקולה) מבלי ששמה הוזכר ברשימת הקרדיטים. ב-1958 הופיעה בסרט Le Dritte או "נעורים רומאיים". . בשנת 1957, בדיוק כשעמדה להתחתן עם מחזר אדריכל, התוודעה ויטי לבמאי מיכלאנג'לו אנטוניוני שגרם לפריצת דרכה האמנותית. במרץ 1957 היא הצטרפה ללהקה של אנטוניוני, "תיאטרו נובו" במילאנו. אנטוניוני שיבץ אותה בשנים 1960–1964 בסרטיו - הדרמה האקזיסטנציאלית L'avventura (אוונטורה (1960), La Notte (הלילה), L'eclisse (ליקוי חמה), Deserto rosso (המדבר האדום) שבו הצטיינה כדמות נשית מיוסרת, בעלת יופי קר ואלגנטיות. ויטי הפכה לבת זוגו ולמוזה של אנטוניוני למשך כמה שנים. עם זאת היא שיחקה גם בסרטים של במאים איטלקים אחרים כמו אטורה סקולה - ב-Drame de la jalousie (דרמת הקנאה). . אחרי פרידתה מאנטוניוני הייתה בת הזוג של הצלם קרלו די פלמה (שביים אותה בשלושה סרטים באמצע שנות ה-70). . בשנת 1968 זכתה ויטי בפרס התפקיד הנשי הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים הבינלאומי סן סבסטיאן על גילום התפקיד אסונטה בסרטו של מריו מוניצ'לי "הנערה עם האקדח". . ב-1970 שיחקה בסרט "קנאה נוסח איטליה" ("משולש הפיצה") לצדו של מרצ'לו מסטרויאני. . החל משנות ה-1970 הופיעה פחות ופחות, למרות כמה עבודות משותפות חשובות - למשל עם לואיס בונואל ב"רוח החופש".

למוניקה ויטי היו שלוש מערכות זוגיות עיקריות בחייה: הראשונה בשנים 1957–1967 עם מיכלאנג'לו אנטוניוני, אחר כך עם צלם הקולנוע קרלו די פלמה (שגם ביים אותה בשלושה סרטים באמצע שנות ה-70) ולאחר מכן עם הבמאי והצלם רוברטו רוסו, שהיה צעיר ממנה ב-26 שנה, איתו התחתנה בחשאי בקמפידוליו ב-28 בספטמבר 2000 אחרי 27 שנות זוגיות. באותה שנה נראתה בלווייה של ויטוריו גסמן. ויטי הופיעה בציבור בפעם האחרונה בשנת 2002 בבכורת המחזמר של ריקרדו קוצ'אנטה "נוטר דאם דה פארי". מאז נאלצה השחקנית להתרחק מהזירה הציבורית בגלל מחלת אלצהיימר או סוג אחר של קיהיון שבו חלתה.^[6] בשנת 2011 כשהתקשורת הוקירה אותה לרגל מלאת גיל ה-80 לא יכלה להשתתף בחגיגה.

ויטי נפטרה ב-2 בפברואר 2022.

• 1956 פרס "אגוז הזהב" (Noce d'oro) על התפקיד בלה במחזה "בלה" מאת צ'זארה מיאנו
• 1961 פרס האקדמיה לקולנוע של בריטניה על משחקה בסרט "אוונטורה".
• - שלוש פעמים - הפרס "רצועת הכסף" (Nastro d'argento) של איגוד עיתונאי הקולנוע האיטלקים
  • 1962 - לשחקנית המשנה הטובה ביותר - בסרט "הלילה"
  • 1969 - לשחקנית הטובה ביותר - בסרט "הנערה עם האקדח"
  • 1976 - לשחקנית הטובה ביותר - בסרט "הברווז ברוטב תפוזים"
• 1968- פרס קונכיית הכסף לשחקנית הטובה ביותר בפסטיבל סן סבסטיאן - בשביל התפקיד אסונטה פאטאנה בסרט "הנערה עם האקדח" בבימויו של מריו מוניצ'לי

.

• פרסי האקדמיה האיטלקית לקולנוע:
  • 1963 פרס "לוח הזהב" (Targa d'oro) של חבר השופטים של תחרות "שוש שי דונטלו"- על משחקה בסרט "Quattro verità"

פרס "דוד די דונטלו" על השחקנית הטובה ביותר:זכתה 5 פעמים

• • 1969 בסרט "הנערה עם האקדח"
  • 1974 בסרט "ניני טיראבושו, האשה שהמציאה את ה"מוסה""
  • 1974 בסרט "אבק כוכבים"
  • 1976 בסרט "הברווז ברוטב תפוזים"
  • 1979 בסרט "אהבותי"
• פרס גלובוס הזהב האיטלקי Globo d'oro של איגוד העיתונאים הזרים באיטליה:

מוניקה ויטי זכתה בפרס 12 פעמים:

• 1961 - כשחקנית המבטיחה הטובה ביותר - בסרט "אוונטורה"

כשחקנית הטובה ביותר:

• 1968 -בסרט "התחתנתי איתך מתוך כיף"
• 1969 -בסרט "הנערה עם האקדח"
• 1970- בסרט "דרמת הקנאה" ("קנאה בנוסח איטליה") - "משולש הפיצה".
• 1971 - בסרט "עדת העל"
• 1973 - בסרט "לה טוסקה"
• 1981 - בסרט "חדר במלון"
• 1984 - הסרט "פלירט"

1985 על מפעל חיים

1990 על הסרט הראשון הטוב ביותר וכשחקנית הטובה ביותר - בסרט "סקנדל סודי"

• - 6 פעמים - הפרס "גראל הזהב" Grolla d'oro המוענק בסן ונסאן (ואל ד'אוסטה)על התפקיד הנשי הטוב ביותר:
  • 1961 בסרט "אוונטורה"
  • 1965 בסרט "מדבר אדום"
  • 1968 בסרט "התחתנתי איתך מתוך כיף"
  • 1969 בסרט "הנערה עם האקדח"
  • 1970 בסרט "דרמת הקנאה"
  • 1970 בסרט "עזרי לי, אהובתי"
• 1985 - הפרס "דב הכסף" בפסטיבל ברלין לקולנוע, עבור הישג אינדיבידואלי ייחודי - תפקידה בסרט "הפלירט" בבימוי רוברטו רוסו (1983)
• 1987 - פרס Ciak d'oro של כתב העת לקולנוע Ciak - על מפעל חיים
• 1993 - פרס ההוקרה של הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע נשים בקרטיי.
• 1995 - הפרס ארייה הזהב על מפעל החיים ובפסטיבל הסרטים של ונציה
• הדואר האיטלקי הנפיק בול בדמותה המוקדש לסרט "אוונטורה" שבו הצטיינה
• 2011 - לרגל מלאת 80 שנה לחייה אורגנה בפסטיבל לקולנוע ברומא, באודיטוריום פארק תערוכת צילומים לכבוד השחקנית

שנה	סרט	תפקיד	בימוי
1990	Scandalo segreto (סקנדל סודי)	מרגריטה	מוניקה ויטי
1986	Francesca è mia (פרנצ'סקה היא שלי)	פרנצ'סקה	רוברטו רוסו עם תסריט מאת מוניקה ויטי עצמה
1983	Flirt (פלירט)	לאורה	רוברטו רוסו, עם תסריט מאת מוניקה ויטי עצמה
1982	(אני יודעת שאתה יודע שאני יודעת) Io so che tu sai che io so	ליביה בונטי	אלברטו סורדי
	Scusa se è poco (סליחה אם זה מעט)	רנאטה אדורני / גרציה סיריאני	מרקו ויקאריו
1981	(הסוד של אוברוואלד) Il Mistero di Oberwald לפי המחזה L'aigle à deux têtes מאת ז'אן קוקטו	המלכה	מיכלאנג'לו אנטוניוני
	Camera d'albergo (חדר במלון)	פלמיניה	מריו מוניצ'לי
	Il tango della gelosia (הטנגו של הקנאה)	לוצ'יה	סטנו
1980	Non ti conosco più amore (אינני מבין אותך יותר) לפי קומדיה מאת אלדו דה בנדטי	לואיזה מלפיירי	סרג'ו קורבוצ'י
1979	הפרק ד' "Mamma" ("אמא") והפרק ח' ("מי צוחק אחרון")"Chi ride ultimo" (מיטות פראיות) Letti "selvaggi	מריה / הזונה	לואיג'י זאמפה
	An Almost Perfect Affair (רומן כמעט מושלם)	מריה ברונה	מייקל ריצ'י
1978	אהבותיי Amori miei	אנה ליזה ביאנקי	סטנו
	La Raison d'État (אינטרס המדינה)	אנג'לה ראבלי	אנדרה קאיאט
	Per vivere meglio, divertitevi con noi (כדי לחיות טוב יותר, תבלו איתנו)	ולנטינה קונטריני	פלביו מוגריני
1977	(L'altra metà del cielo (החצי שני של השמיים או "הצילו, הוא אוהב אותי")	סוזנה מקאלוזו	פרנקו רוסי
	Mimì Bluette... fiore del mio giardino (מימי בלואט, פרח גני) לפי רומן מאת גווידו דא ורונה	מימי בלואט	קרלו די פלמה
1976	!Basta che non si sappia in giro בפרק א - Macchina d'amore (מכונת אהבה), בפרק ג - L'equivoco (אי הבנה)	ארמנדה/ליה	נאני לוי, לואיג'י מאני, לואיג'י קומנצ'יני,
1975	(תענוגות חצות) A mezzanotte va la ronda del piacere	טינה קנדלה	מרצ'לו פונדאטו
	Qui comincia l'avventura (כאן מתחילה ההרפתקה)	מיילה	קרלו די פלמה
	L'Anatra all arancia (ברווז ברוטב תפוזים) לפי Secretary Bird מאת ויליאם דגלס-הום, בעיבודו של ז'ילבר סובז'ון	ליזה סטפאני	לוצ'אנו סאלצ'ה,
1974	(רוח הרפאים של החופש) Le fantôme de la liberté לפי סיפור של גוסטב בושה	מאדאם פוקו	לואיס בוניואל
	Les ordres sont des orders - Gli ordini sono ordini (הפקודות הן פקודות)	ג'ורג'יה	פרנקו ג'ירלדי
1973	אבק כוכבים Polvere di stelle	דיאה דאני	אלברטו סורדי
	La Tosca (טוסקה) (קומדיה מוזיקלית)	פלורה טוסקה	לואיג'י מאניי
	Teresa la ladra (טרזה הגנבת) לפי רומן מאת דאצ'ה מראיני	טרזה	קרלו די פלמה
1971	ככה אנחנו הנשים Noi donne siamo così ‏ 12 פרקים: Una giornata lavorativa (יום עבודה); Romantica (רומנטיקה) ; Mamma (אמה) ;Schiava di amore (שפחת האהבה) ; Il mondo cammina (העולם מתקדם);Vietnam (וייטנאם); Et Dominus venit (ובא ה');la motocicletta (האופנוע) ; Cuore di padrone (לב של מעביד);L'angelo dei cieli (מלאך השמיים); L'allumeuse (הפתיינית) ;Chiamate Roma 21-21 (תתקשרו לרומא 21-21)	נגנת כלי ההקשה, זואה, טרזה, אנונציאטה, אלברטה, אליאנה, קתרינה, אריקה, פלמירה, אגתה, לאורה, פולביה	דינו ריזי
	La supertestimone (עדת-העל)	איזולינה פאנטו	פרנקו ג'ירלדי
1970	La pacifista	ברברה	מיקלוש יאנצ'ו
	Le coppie (הזוגות) - הפרק Il frigorifero (המקרר) והפרק Il leone (האריה)	אדלה/ג'וליה (בפרקים א ו-ג בהתאמה)	ויטוריו דה סיקה, אלברטו סורדי, מריו מוניצ'לי
	Ninì Tirabusciò: la donna che inventò la mossa ניני טיראבישו, האישה שהמציאה את ה"מוסה"	מריה סארטי, הידועה כניני טיראבושו	מרצ'לו פונדאטו
	Dramma della Gelosia- tutti i particolari in cronaca (דרמת הקנאה - רל הפרטים בחדשות)	אדליידה צ'אפרוקי	אטורה סקולה
1969	(עזור לי, אהובה) Amore mio aiutami)	רפאלה מקיאבלי	אלברטו סורדי
	‏ La femme écarlate (האישה באדום)	לוסי לומברדי	ז'אן ואלר
1968	La siciliana או La ragazza con la pistola (הנערה עם האקדח)	אסונטה פאטאנה	מריו מוניצ'לי
1967	‏Ti ho sposato per allegria (בשביל הכיף התחתנתי איתך) לפי קומדיה מאת נטליה גינצבורג	ג'וליאנה	לוצ'אנו סאלצ'ה
	Modesty Blaise (מודסטי בלייז) - לפי רצועת קומיקס מאת פיטר או'דונל	‏ Modesty Blaise	ג'וזף לוסי
	!Fai in fretta ad uccidermi... ho freddo (הרוג אותי מהר,... קר לי!)	ג'ובאנה	פרנצ'סקו מזלי
1966	Las cuatro brujas, Le fate או Las reinas (הפיות), הפרק Fata Sabina - (הפיה סבינה)	סבינה	מאורו בולוניני, מריו מוניצ'לי, אנטוניו פייטראנג'לי לוצ'אנו סאלצ'ה
1965	Le bambole(הבובות), הפרק La Minestra ("המרק")	ג'ובאנה	מאורו בולוניני, לואיג'י קומנצ'יני, פרנקו רוסי, דינו ריזי.
1964	‏ Il deserto rosso(המדבר האדום)	ג'וליאנה	מיכלאנג'לו אנטוניוני
	(Alta Infidelità (High Infidelity 4 ‏ 4 פרקים, הפרק ג la Sospirosa הבכיינית	גלוריה	מריו מוניצ'לי, אליו פטרי, פרנקו רוסי, לוצ'אנו סאלצ'ה
	Il disco volante (הצלחת המעופפת)	דולורס, אשתו של ראש הכפר	טינטו בראס
1963	‏ Un château en Suède (טירה בשוודיה) לפי ספר מאת פרנסואז סאגאן	אלאונורה	רוז'ה ודים
	Dragées au poivre Confetti al pepe- סוכריות עם פלפל	היא - האלמנה	ז'אק באראטייה
1962	‏ L'Eclisse (ליקוי החמה)	ויטוריה	מיכלאנג'לו אנטוניוני
	Le quattro verità (ארבע האמיתות) - הפרק La lepre e la tartaruga (הארנב והצב)	מדאלנה	לואיס גרסיה ברלאנגה, אלסנדרו בלזטי, רנה קלר.
1961	La Notte (הלילה)	ולנטינה גרארדיני	מיכלאנג'לו אנטוניוני
1960	L'Avventura (אוונטורה)	קלאודיה	מיכלאנג'לו אנטוניוני
1958	Le dritte	אופליה גרנלי	מריו אמנדולה
1954	Ridere! Ridere! Ridere!	טרזה ביט (לא מוזכרת ברשימת הקרדיטים)	אדוארדו אנטון

• 1953 - איפיגניה באוליס מאת אוריפידס -כחברת המקהלה, להקת Compagnia degli Spetattori italiani בבימוי אקורסיו די לאו, בתיאטרו אנטיקו, פלאצולו ארקאידה,
• 1953 - מנדרגולה מאת מקיאבלי -בפרולוג - בבימוי מרצ'לו פליירו, בכורה בתיאטרו דלה ארטי, רומא
• 1954 - הקמצן מאת מולייר בגרסת מאסימו בונטמפלי - בתפקיד מריאנה, בבימוי אלסנדרו פרזן, תיאטרו דלה ארטי, רומא
• 1954 - "אי התוכים" - עם בונבנטורה, שבוי אצל אנטרופופאגים (Isola dei papagagli) מאת סטו (סרג'ו טופאנו), בתיאטרו דלה ארטי
• 1954 - "הקימו עיר" (Fondarono una città) מאת צ'זארה מיאנו, בבימוי קרלו די סטפאנו (תלבושות:ג'ילברטו טופאני), בתפקיד השפחה אוסטיליה,
• 1954 - אמא קוראז' מאת ברטולט ברכט בבימוי לוצאנו לוצ'יניאני, בתפקיד איווט פוטייה

תיאטרו דלה ארטי, רומא

• 1954 - "מיסטריום המולד, הפסיון והתחייה של ישו" (Mistero della Natività, Passione et Resurezzione del N.S) על מוזיקה מאת קלאודיו מונטוורדי, ג'ובאני גבריאלי, ויקטוריה, פלסטרינה, ג'ובני קרוצ'י - בתפקיד מריה מגדלנה עם המקהלה הפוליפונית הרומאית
• 1954 - "בלי רשת" (Senza rete) - מאת אלברטו בונוצ'י, בבימוי המחבר, בכורה בתיאטרון מנצוני במילאנו
• 1956 - "בלה" - מאת צ'זארה מיאנו, בבימוי אנצו פריירי, בתפקיד בלה, בתיאטרו דלו קונווניו, מילאנו,
• 1956 - "המלט" (Amleto) מאת ריקרדו באקלי, בתפקיד אופליה, בבימוי אנצו פריירי, בתיאטרון האולימפי בוויצ'נצה
• 1956 - "שישה סיפורים מצחיקים" - מאת פדו ("אמא ז"ל בלי מזל"),קורטלין, ז'אן טרדייה ("מילים חופשיות" ו"רק הם יודעים זאת"), אנדרה רוסן ("הזר בתיאטרון") ויונסקו (בתפקיד גברת מרטן) (הזמרת הקרחת),בבימוי לוצ'אנו מונדולפו,
• 1957 - "אני מצלמה" מאת ג'ון ואן דרוטן, בתפקיד סאלי באולז, בבימוי מיכלאנג'לו אנטוניוני

בכורה בתיאטרו אליזאו, רומא

• 1957 - "שערוריות סודיות" (Scandali segreti) מאת מיכלאנג'לו אנטוניוני ואליו ברטוליני,
• 1958 - "הבט אחורה בזעם" מאת ג'ון אוסבורן, בבימוי ג'ון ואן דרוטן
• 1959 - Capricci di Mariana "הגחמות של מריאנה" מאת אלפרד דה מיסה בבימוי לוצ'אנו מונדולפו
• 1964 -"אחרי הנפילה" (After the fall) מאת ארתור מילר, בבימוי פרנקו זפירלי, רומא
• 1986 "הזוג המוזר" מאת ניל סיימון, בבימוי פרנקה ואלרי
• 1988 "כותרת ראשית" (Prima pagina) מאת בן הכט וצ'ארלס מקארתור, בבימוי ג'אן קרלו זבראג'ה

• 1957 - הצייר הקפדן (Le Peintre exigeant) מאת טריסטן ברנאר, בעיבוד של לוצ'אנו מונדולפו, בבימוי אנטונלו פאלקי, בתפקיד של לוצ'יה, RAI
• 1957 נתחבק בטירוף (Embrassons-nous Folleville - Abbracciamoci follemente) מאת אז'ן לביש בעיבוד לוצ'אנו מונדולפו, בימוי: אנטונלו פאלקי, בתפקיד ברטה, בתו של מניקאן - RAI
• 1957 - "אדמה בתולה" (Oh, wilderness) (Fermenti) מאת יוג'ין או'ניל, עיבוד מאת לאורה דל בונו, בימוי:קרלו לודוביקו ברגאליה, בתפקיד בלה, RAI
• 1958 -המנהרה (Il Tunnel) מאת מייבל קוסטנדורוס והווארד האג, בבימוי ג'אקומו וקארי, בתפקיד מיירה נורת', RAI
• 1958 - "מונט-אוריול" לפי הרומן מאת גי דה מופסאן, בימוי:קלאודיו פינו, בתפקיד קריסטיאנה, בת המרקיז,RAI
• 1958 -הכיסא השלושה עשר (La tredicesima sedia) מאת באיאר-וייה, בימוי:אלברטו גיירדלי, בתפקיד אלנה או'ניל.RAI
• 1958 - "הדב והפחה" מאת אז'ן סקריב, בימוי:לוצ'אנו סאלצ'ה, בתפקיד רוסלאנה,RAI
• 1959 - "התרמית" (L'imbroglio) לפי ספרו של אלברטו מורביה, בבימוי ג'אקומו וקארי, בתפקיד סנטינה רינלדי
• 1959 אנשים הולכים, אנשים באים (Gente che va, gente che viene ) - תוכנית טקסטים הומוריסטיים מאת צ'כוב, אדוארדו דה פיליפו, ג'וזפה מארוטה, קורטלין, קפקא, גיימס ת'רבר, ארקדי אוורצ'נקו, טרויו. בימוי:אנצו טראפאני.RAI
• 1962 לילות לבנים לפי דוסטויבסקי, בימוי: ויטוריו קוטאפאווי, בתפקיד "היא", RAI
• 1962 - האדון בגיל העמידה (Il Signor in mezza età) מאת מרצ'לו מרקזי, בימוי:ג'אנפרנקו בטטיני, תפקיד בשני מערכונים, לצד ג'אני מורנדי ואחרים, RAI
• 1978 - הצילינדר - מאת אדוארדו דה פיליפו, בבימוי המחבר, בתפקיד ריטה, RAI

בשנת 1980 השתתפה בתוכניות טלוויזיוניות שהוקדשהו לחייה ולפעילותה האמנותית - Qualcosa di Monica, בבימוי רוברטו רוסו, "מה שלומך...צוחקת?!" - La fugidiva.

• הופיעה ב-1971 כאורחת בתוכנית "בוא נקרא את הקטלוג -IIIB Facciamo l'appello עם בוגרי האקדמיה לאומנויות הבמה ברומא, ב-1972 בתוכנית השירים "קנצוניסימה" לצד ויטוריו גסמן,ב-1978 -בתוכנית "אלף אורות" (Milleluci) יחד עם מינה ורפאלה קארא, בתוכנית "אלף פרצופים של חווה" (על דמויות נשיות בקולנוע), בתוכנית "Passione mia" (התשוקה שלי) המוקדשת לאמנות הקולנוע (1985)

אוטוביוגרפיים:

• 1993 - Sette sottane (שבע שמלות תחתונות)
• 1995 -Il letto è una rosa (המיטה היא ורד)

• Laura Delli Colli -Monica Vitti: filmografia e ricerche, Gremese editore, Roma 1987

• Cristina Borsatti- Monica Vitti, L’Epos, Palermo 2005
• Cristina Corciovescu, Bujor T.Rîpeanu- Dicționar de cinema, Univers enciclopedic,București 1997
• Oriana Fallacci Intervista con il mito, Rizzoli, Milano 2010

הפרק 5 - ריאיון עם מוניקה ויטי, 1963

• Marga Cottino Jones - Women,Desires and Power in Italian Cinema,Palgrave MacMillan 2010
• Maria Ornella Marotti (ed):Italian Women Writers from the Renaissance to the Present:Revising the Canon,Pennsylvania University Press, University Park, PA 1996, Marga Cottino Jones - ch.Monica Vitti:The Image and the Word

• מוניקה ויטי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• מוניקה ויטי, באתר AllMovie (באנגלית)
• מוניקה ויטי, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• מוניקה ויטי, באתר Metacritic (באנגלית)
• מוניקה ויטי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• מוניקה ויטי, באתר Discogs (באנגלית)
• מוניקה ויטי, באתר DNCI, הדיסקוגרפיה הלאומית של שירים איטלקיים
• הערך מוניקה ויטי - מאת סטפאנו מאזי - באנציקלופדיה טרקאני של הקולנוע Enciclopedia del Cinema 2004
• ריאיון עם מוניקה ויטי, באתר magazines שנה 6, 17 בפברואר 2002 מאת מריה גרציה רקנטי
• האנציקלופדיה האיטלקית טרקאני - מילואים ה',1995, הערך "מוניקה ויטי" מאת מינו ארג'נטיירי - Mino Argentieri
• פדריקה פסקטורי - רוויו לספר של קריסטינה בורסאטי על מוניקה ויטי, 2005, באתר Treccani, Cultura italiana
• כתבה מאת פולביה קפרארה, לרגל מלאת 80 - בעיתון לה סטמפה, 17.10.2011
• מוניקה ויטי, איטלקייה בין הכוכבים - מאמר מאת תמרה מרצ'לי

Tamara Marcelli Paloscenico:Monica Vitti, un'italiana tra le stelle 4.11.2015 באתר Gli Scrittori

• אורי קליין, גיבורת העל המקסימה ביותר, באתר הארץ, 15 במרץ 2016
• מוניקה ויטי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)