מאז ימי קדם המומיו היה מרכיב המשמש ברפואה העממית בכל מיני אזורים בעולם: אפגניסטן, הודו, איראן, סין, פקיסטן, נפאל, מרכז אסיה וטיבט. השתמשו בו ברפואה עממית עתיקה וברפואה אלטרנטיבית כבר יותר מארבעת אלפים שנה.[4] ההשפעות המרפאות שלו למחלות שונות מוזכרות בכתבים של אריסטו, אל-ראזי, אל-בירוני, אבן סינא ואחרים.[5][6]
בכתביו של ד'הרבלו, מזרחן ממוצא צרפתי, נמצא תיעוד משנת 1821 בו נכתב שהפרסים השתמשו בחומר שנקרא mumiay או mummyכתרופה חזקה לטיפול בשברי עצמות ומחלות.[7]
תפוצה
ניתן למצוא מרבצים של מומיו באזורים שונים בעולם, בין היתר בקווקז, רוסיה, הודו, מונגוליה, נפאל, אפגניסטן ומדינות צפון מזרח אפריקה. לחומר הזה יש שמות שונים ברחבי העולם.[8] מחקר מטעם מרכז חקר גאוגרפי מרכזי של המדינה הראה שמרבצים של החומר נדירים מאוד, וכמות החומר במאגרים אלו מוגבל. הוא נמצא בסלע אבן גיר, סלע מותמר וסלע משקע במרכז אסיה,[9]רפובליקת טובה, ימת באיקל, קווקז ואזורים נוספים.[10]
היווצרות
ישנה דעה רווחת שהמומיו נוצר כתוצאה מפירוק של סלעי נפט על ידי מיקרואורגניזמים. ההרכב הכימי של החלק האורגני של התמצית (כ-50% פחמן ו-10% מימן) תומך בהשערה הזו למקור של המומיו.[11] על פי ניתוח אחר מקור המומיו הוא צמחי, וככל הנראה, הוא תוצר פירוק איטי מאוד של חומר צמחי.[12] חלק מהחוקרים משערים שהמומיו מיוצר על ידי פירוק או אידוי של חומר צמחי מלטקס ושרף מצמחים שונים (Euphorbia royleana ו־Trifolium repens) במשך תקופה של מאות שנים.[13][14]
הרכב
למרות שהמומיו מכונה לעיתים גם זפת מינרלית או שרף, ההרכב שלו הוא בעצם שילוב של השניים. הוא חומר צמיג מאוד בדומה לזפת או שרף, צבעו חום כהה מאוד ואף שחור אך בניגוד לזפת ושרף המומיו מסיס במים בקלות אך אינו מסיס באתנול. הוא מכיל יותר מ-20 יסודות, בין היתר: סידן, מגנזיום, נתרן, עופרת, כרום. הוא מכיל גם אלקאן, מוצקים, חלבונים, פחמימות, חומצות אמינו, חומצות שומן ואלכוהול.[10] תכולת המינרלים בו היא 15-20% יחד עם יסודות קורט כולל סלניום.[15] דגימות של החומר נחקרו בשיטות אנליטיות:
^Source study and textual criticism of monuments of medieval sciences in the countries of Central Asia: a collection of scientific works. (1989). Russia: "Science," Siberian Branch.
^Wilson E, Rajamanickam GV, Dubey GP, Klose P, Musial F, Saha FJ, Rampp T, Michalsen A, Dobos GJ (ביוני 2011). "Review on shilajit used in traditional Indian medicine". J Ethnopharmacol (Review). 136 (1): 1–9. doi:10.1016/j.jep.2011.04.033. PMID21530631. {{cite journal}}: (עזרה)
.jpg)
