PROFILPELAJAR.COM

מהומות הגיוס בניו יורק
	מהומות הגיוס בניו יורק, על פי ציור בעיתון בריטי
	מהומות הגיוס בניו יורק, על פי ציור בעיתון בריטי
מידע כללי
סוג	מהומה
מדינה	ארצות הברית
קואורדינטות	40°43′00″N 74°00′00″W / 40.716666666667°N 74°W
תאריך	יולי 1863
נפגעים
הרוגים	120

מהומות הגיוס בניו יורק (באנגלית: New York Draft Riots), התרחשו בין 13 ל-16 ביולי 1863, בעיצומה של מלחמת האזרחים האמריקנית, בעיר ניו יורק. היו אלה המהומות החמורות ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית.

העילה המיידית להתרחשותן הייתה אישורם, על ידי הקונגרס האמריקני, של חוקי הגיוס של האיחוד (מדינות הצפון אשר לא פרשו מארצות הברית). חוקים אלה הפלו בין המועמדים לגיוס על פי מצבם הכלכלי, ולפיהם ניתן היה לקנות פטור מגיוס תמורת סכום של 300 דולר אמריקני (שווה ערך לכ-$9,000 כיום). המהומות הפכו בהמשך להתפרעויות על רקע גזעי – רוב המפגינים היו מהגרים מאירלנד שתקפו אנשים שחורים ברחבי העיר. ברקע של אותן התפרעויות עמדו הלכי רוח נוספים, כמו התנגדות למלחמה ולמטרותיה, או להתמשכותה על פני שנים, וכן התנגדות למנהיגותה של המפלגה הרפובליקנית בראשות אברהם לינקולן, שעמדה בראש האיחוד.

לצורך דיכוי המתפרעים הופנו לאזורי המהומות גדודי מיליציה וחיילים מתנדבים של צבא האיחוד. אלה נעזרו לצורך הדיכוי באמצעים צבאיים ואף בארטילריה.

תחילת המהומות

כבר מתחילת המלחמה רווחו בניו יורק הלכי רוח המשקפים אי נחת ממנה, חלקם נבעו מקשריה ההדוקים של העיר לענף הכותנה, הדומיננטי במדינות הדרום. קודם לתחילת המהומות נעשה מאמץ לאזרח מהגרים דוברי אנגלית מאירלנד מתוך חישובים פוליטיים של ציפיות לגבי דפוסי הצבעתם. העילה המיידית להתרחשותן הייתה אישורם, על ידי הקונגרס האמריקני, של חוקי הגיוס של האיחוד. חוקים אלה הפלו בין המועמדים לגיוס על פי מצבם הכלכלי, ולפיהם ניתן היה לקנות פטור מגיוס תמורת 300 דולר, סכום כסף ניכר באותם ימים. כך בעלי אמצעים שחפצו בפטור מגיוס, יכלו להשיגו. כשעבר בקונגרס החוק לגיוס חובה, גילו אותם מהגרים שלהתאזרחותם ישנה משמעות נוספת ^{[דרושה הבהרה]} מעבר לזכות ההצבעה. כך, כשהחלו פעולות הגיוס בניו יורק, ב-13 ביולי 1863, כמה מאות איש התפרעו, השליכו מרצפות רחוב מבעד לחלונות הבניין ששימש כלשכת גיוס, חדרו לתוכו והעלוהו באש. בין המתפרעים היו פועלים ממוצא אירי שלא ששו למחשבה שיאלצו להתחרות בשוק העבודה עם עבדים משוחררים. ג'ון אלכסנדר קנדי (Kennedy), מפקד המשטרה, אשר הגיע לסקור את המצב, זוהה אף שהיה ללא מדים, הוכה קשות, ובנוסף הותקף בסכין ונפגע. כוחות המשטרה, שהפעילו אלות, ואף אקדחים, לא הצליחו להשתלט על המהומה בשל יתרונם המספרי הגדול של המתפרעים, אך בכל זאת הצליחו להגביל במידת מה את התפשטותה לחלקים אחרים של העיר.

המשך המהומות

המהומות התפשטו מאזור לשכת הגיוס לחלקים סמוכים של ניו יורק. המתפרעים העלו באש מלון אשר סירב לספק אלכוהול, שתי תחנות משטרה ואת ביתו של ראש העיר, יחד עם עוד בתים נוספים. בנוסף, המתפרעים פנו לכיוון מערכת העיתון הרפובליקני ניו יורק טריביון (New York Tribune) ונהדפו ביריות. בהמשך, כוחות הביטחון הדפו מתפרעים שניסו לתקוף בית נשק. אחד התוקפים נהרג. המתפרעים פנו לתקוף, כשעיר לעזאזל, שחורים עליהם יכלו להניח את ידם, אותם ראו כמתחרים על מקומות עבודה, וכן כגורמים לפרוץ המלחמה. כך הוכו, עונו ונרצחו שחורים שנפלו בידי ההמון. בית יתומים, ששימש מקלט למאות ילדים שחורים הותקף אף הוא, אלא שהמשטרה הצליחה לעכב את התוקפים לזמן מה, כך ששוכניו הספיקו להימלט. גשם שירד בלילה שלח רבים מהמתפרעים לבתיהם וכן סייע לכיבוי התבערות, אך המהומות התחדשו למחרת, ב-14 ביולי. כיוון שעסקים רבים סגרו שעריהם בשל האלימות, נוספו למתפרעים חלק מעובדיהם של אלה. המתפרעים ניסו לפגוע בבתיהם של מנהיגים רפובליקנים שהתגוררו בעיר ניו יורק. כ-800 חיילים שחנו בקרבה יחסית הובאו לעיר ניו יורק, וכן ניתנה הוראה למיליציה המקומית, שיצאה בטרם פרצו המהומות למשימת סיוע בפנסילבניה, לחזור לעיר.

בניסיון להרגיע את המהומות, טען המושל של מדינת ניו יורק, הורשיו סימור מהמפלגה הדמוקרטית, שההליך שעל פיו מתבצע הגיוס אינו חוקתי.

השבת הסדר על כנו

ביום המחרת, ה-15 בחודש, הכריזו השלטונות על השעיית הגיוס במתכונתו הנוכחית. ואכן, פרסום הדבר סייע להרגעת חלק מן המתפרעים. בנוסף, המיליציות נקטו באמצעים קשים לצורך דיכוי המתפרעים הנותרים. כוחות פדרליים (של צבא האיחוד), כולל ארטילריה, וכוחות מיליציה של מדינת ניו יורק המשיכו לזרום לעיר והחלו בהדרגה להתגבר על המתפרעים, ומטרתם הושגה באופן סופי ביום המחרת.

סוף דבר

אין נתונים מדויקים על תוצאות המהומות, אבל ההערכות הן שהיו קרוב ל-120 הרוגים ואלפי פצועים. רוב ההרוגים היו שחורים (11 מהם נתלו). נזק רב נגרם לרכוש וכחמישים בתים נשרפו עד היסוד. במהלך ההתפרעויות נהרסו ונשרפו בנייני ציבור רבים, שתי כנסיות פרוטסטנטיות, ובתים רבים של שחורים ושל פעילי זכויות האדם. כמו כן נשרף בית יתומים לשחורים.

לאחר המהומות עזבו רוב השחורים את מנהטן ועברו לאזורים כמו ברוקלין, ואפילו למדינות אחרות כמו ניו ג'רזי. המהומות השפיעו באופן ניכר על הדמוגרפיה בעיר, ובסוף שנת 1865 מספר האפרו-אמריקאים בעיר ירד מתחת ל-11,000 לראשונה מאז 1820. כתוצאה מזה העובדים הלבנים החזירו לעצמם את הדומיננטיות בשוק העבודה.

ב-19 באוגוסט, כחודש לאחר תום המהומות, חודש הגיוס למרות מחאות של פוליטיקאים מן המפלגה הדמוקרטית, על כך שאינו חוקתי. בזו הפעם עבר המהלך ללא אירועים חריגים.

בתרבות

עלילת הסרט כנופיות ניו יורק, מתרחשת בחלקה על רקע אותן מהומות.

לקריאה נוספת

Asbury, Herbert (1928). The Gangs of New York. Alfred A. Knopf.
Barnes, David M. (1863). The Draft Riots in New York, July 1863: The Metropolitan Police, Their Services During Riot. Baker & Godwin.
Bernstein, Iver (1990). The New York City Draft Riots: Their Significance for American Society and Politics in the Age of the Civil War. Oxford University Press.
Cook, Adrian (1974). The Armies of the Streets: The New York City Draft Riots of 1863.
Fry, James Barnet (1885). New York and the Conscription of 1863.
McCabe, James Dabney (1868). The Life and Public Services of Horatio Seymour. Oxford University Press.
McPherson, James M. (2001). Ordeal by Fire: The Civil War and Reconstruction.
New York Evangelist (1830–1902); July 23, 1863; 33, 30; APS Online pg. 4.
Nicolay, John and John Hay (1890). Lincoln, volume vii.
Schecter, Barnet (2005). The Devil's Own Work: The Civil War Draft Riots and the Fight to Reconstruct America.
Schecter, Barnet (2007). "The Civil War Draft Riots". North & South - The Official Magazine of the Civil War Society Volume 10 Number 1, pg. 72.
United States War and Navy Departments (1889). Official Records of the American Civil War, volume xxvii, part ii.
Walling, George W. (1887). Recollections of a New York Chief of Police, Chapter 6.