מבצר ארבוני

מבצר ארבוני (עיר היסטורית)
Էրեբունի
מדינה ארמניהארמניה ארמניה
ממלכה אוררטו
הממלכה האחמנית ממלכה
חבל ארץ בין מחוז נור ארש ומחוז ורדשן, ירוואן
גובה 1017[1] מטרים
סוג יישוב יורש עיר
יישובים יורשים ירוואן
קואורדינטות 40°08′26″N 44°32′17″E / 40.140647°N 44.537949°E / 40.140647; 44.537949 
מפה

מבצר אֶרֶבּוּנִי (בארמנית: Էրեբունի), הידוע גם בשם אֶרִין בֶּרְד (בארמנית: Արին Բերդ; שפירושו "מבצר של דם"), הוא עיר אוררטו מבוצרת מהמאה ה-8 לפנה"ס, הממוקמת בירוואן, ארמניה. הוא נמצא 1,017 מטר מעל פני הים.[2] המבצר היה אחד מתוך מספר מצודות שנבנו לאורך החלק הצפוני של גבול אוררטו, והיה אחד המרכזים החשובים ביותר מבחינה פוליטית, כלכלית ותרבותי בממלכה. השם ירוואן עצמו נגזר מן השם ארבוני.[3]

אטימולוגיה

בכתובת קיר שנמצאה בהריסות קרמיר בלור (עיר בירה עתיקה אוררטית), הפועל "ארבו-ני" שימש במובן של "לאחוז, לשדוד, לגנוב, או לחטוף" כשלאחריו מושא. חוקרים משערים כי המילה, כשהיא משמשת כמושא ישיר, יכול גם להיות "לקחת" או "לכבוש" ובכך הן מאמינים כי משמעות השם ארבוני, בעת הקמתו עיר המבצר, היה "לכידה", "כיבוש", או "ניצחון".[4]

ההיסטוריון הצ'רקסי אמג'ד ג'ימוחה מציע אטימולוגיה אלטרנטיבית:[5] :ארי" (המתייחס ללאום "אר", אשר התגוררו באזור) + "בוני", מילה בשפת הנאך, שהיא הבסיס למילה הצ'צ'נית "באן" אשר משמעותה מקלט או בקתה; שורש עם זאת פשוט אומר המאורה או מחסה. על פי השורשים האינדו-אירופאים שלה, בארמנית מקור המילה "באן" היא במילה "בוין" שפירושה "קן ציפורים" או "מאורה". מהפרוטו-אינדו-אירופאית *bʰeuH-no-. לא-, מ *bʰeuH - (""להיות" או לגדול"). המילה היא אולי המקור למילה "ואן" בארמנית (שפה עם שורשים אוררטים חזקים), אם כי ייתכן שמשורש שונה, שכן המילה האוררטית "ביאני" פירושה גם "מקלט" או מחסה. כששמו מפורש באופן זה, משמעות הדבר שהמבצר היה עיר הבירה בני האר.

היסטוריה

רפרודוקציה מודרנית של ציורי הקיר העתיקים במבצר ארבוני.

ארבוני נוסדה על ידי המלך האוררטי ארגישטי הראשון (שחי בסביבות 785–753 לפנה"ס) ב-782 לפני הספירה.[6] המבצר נבנה על ראש גבעה שנקראת ארין ברד, המשקיפה על עמק Arax, כדי לשמש כמעוז צבאי ולהגן על הגבולות הצפוניים של הממלכה.[7] העיר תוארה כ"מעוצב כמרכז מינהלי ודתי גדול, במלוא המובן של בירה מלכותית."[8] על פי מרגריט ישראליאן, ארגישטי החל את הבנייה של ארבוני לאחר כיבוש השטחים הצפוניים של ירוואן וממערב לאגם סוואן, בערך במיקום העיר אבויאן כיום. הוא השתמש באסירים ששבה במהלך מערכות אלה, גברים ונשים, בבניית עירו.[9]

בסתיו 1950, משלחת ארכאולוגית בראשותו של קונסטנטין הובהסיניאן, גילתה כתובת קיר בארין ברד, המוקדשת לייסוד העיר ואשר נחצבה במהלך שלטונו של ארגישטי. שתי כתובות זהות נמצאו במבצר ארבוני. הכיתוב הוא:

בעזרת גדולתו של האל חאלדי, ארגישטי, בן מנואה, בנה את המצודה הגדולה הזו והכריז עליה כארבוני, לפאר ביאנילי (אוררטו) וכדי להטמיע פחד בקרב אויבי המלך. ארגישטי אומר: הארץ הייתה מדבר, לפני העבודות הגדולות שאני ביצעתי בה. בשם גדולתו של חאלדי, ארגישטי, בן מנואה, הוא מלך גדול, מלך ביאנילי, ושליט טושפה.[10]

ארגישטי השאיר כיתובים דומים גם בבירה האוררטית טושפה (ואן הנוכחית), לפיהם הוא הביא 6,600 שבויי מלחמה מחאטה וצופאני כדי לאכלס את העיר החדשה.[11] בדומה לערים אוררטיות אחרות של התקופה, ארבונו נבנתה בצורה משולשת על גבי גבעה, מאחורי סוללות בגובה 10 מטר. מאחורי החומות, הבניינים היו מופרדים על ידי קירות מרכזיים ופנימיים, שנבנו ממגוון רחב של חומרים, כולל בזלת, טוף, עץ וחימר. ארגישטי בנה שם ארמון מפואר, ובחפירות שנערכו התגלו מבנים בולטים נוספים, ביניהם היכל אסיפות מלכותי, מקדש המוקדש לחאלדי, מצודה, שם חיל המצב התגורר, אגפי מגורים, מעונות ומחסנים.[12] הקירות הפנימיים היו מעוטרים בעושר רב עם ציורי קיר וקישוטים אחרים המציגים סצנות מהדת והתרבות.[13]

שליטים אוררטים רצופים בחרו בארבוני כמקום מגוריהם במהלך המערכות הצבאיות שלהם נגד הפולשים מהצפון, והמשיכו את עבודות הבנייה כדי לחזק את הגנת המבצר.[14] המלכים סרדורי השני ולרוסה הראשון גם השתמשו בארבוני כאתר היתכנות צבאית למסעות כיבוש לכיוון צפון.[15] בתחילת המאה ה-6, הממלכה האוררטית, שסבלה מפלישות תמידיות, התמוטטה.

האזור עד מהרה נפל תחת שליט הממלכה האחמנית. המיקום האסטרטגי של ארבוני נותר חשוב גם לכובשים, והעיר הפכה למרכז חשוב של מחוז ארמניה בממלכה.[16]

למרות פלישות מרובות על ידי כוחות זרים ברצף, העיר לעולם לא ננטשה לגמרי, ונותרה מיושבת במהלך המאות הבאות, בסופו של דבר צמחה והסתעפה והפכה לעיר ירוואן.[17] הקשר הקרוב בין ארבוני לירוואן נחגג בפסטיבל גדול שנערך בספטמבר 1968, לכבוד 2,750 להולדה של ירוואן.

אדריכלות

החומות של ארבוני 

מבצר ארבוני נבנה על ראש גבעת ארין ברד, שגובהה 65 מטרים, כמיקום אסטרטגי המשקיף על ערבות אררט ועל הדרכים הראשיות המובילות אל המצודה.[18] הוא גם השקיף על עיירה אוררטית שצמחה למרגלות הגבעה.

הכניסה הראשית למבצר הייתה ממוקמת בשיפוע העדין יותר בצד הדרומי-מזרחי של הגבעה. היא הובילה לחצר המרכזית של המצודה, שם נערכו טקסים של השומרים של ארגישטי ושל החיל המוצב במבצר.

בחלק הדרום-מערבי של החצר היה מקדש של האל חאלדי. המקדש היה גדול ומלבני עם גרם מדרגות שהוביל אל הגג של מגדל זיגוראת. סביב האולם של המקדש היו שנים עשר עמודים באכסדרה פתוחה עם ספסלים לאורך הקירות. ליד הקיר המזרחי היה מזבח לקורבנות. הקירות היו מעוטרים בציורי קיר צבעוניים המתארים ייצוגים של דמויות אדם, אלים, דפוסים גאומטריים ועיצובים פרחוניים. אחד מציורי הקיר שנחשפו מראה את האל חאלדי עומד על גבו של אריה עם מגן לשמאלו וכתר קרניים על ראשו. הציור היה אופייני לייצוגים של חאלדי שנמצאו באתרים אחרים. הרצפה של המקדש עמדה בניגוד גדול אל שאר הקומפלקס, כי הייתה בנויה מקרשי עץ קטנים, בעוד שחדרים אחרים במצודה רוצפו באדובי עם משטחי אבן.

חפירות

חפירות מוקדמות נערכו במהלך המאה ה-19 בעוד שחפירות שיטתיות יותר נערכו בארבוני ב-1952, תחת חסות משותפת של המכון לארכאולוגיה ואתנוגרפיה של האקדמיה הארמנית למדעים והמועצה לשימור ושיקום מונומנטים ארכיטקטוניים של מוזיאון פושקין. הצוות הובל על ידי קונסטנטין הובהניסיאן ובוריס פיוטרובסקי, אשר שימש כיועץ באתר.[19] במהלך השנים הראשונות של החפירות (1950–1968), חשפו את הארמון של ארגישטי, היכל הכינוס המלכותי, מקדשים, ומעל מאה חדרים. עשרות חפצים אוררטיים ואחמנים התגלו, ביניהם: כלי חרס, אבזמים, צמידים, חרוזים, כלי שתייה, קסדות, חצים, מטבעות כסף, ועוד. מצאו גם את שברי ציורי הקיר המעוטרים בתמות דתיות, כולל "תהלוכות של אלים, חיות הקודש, עצי חיים", כמו גם סצנות של חיי היומיום, בו מוצגות סצנות של ציד, גידול בקר, חקלאות."[20]

אזורי אחסון לתבואה, שמן, ויין גם נחשפו. על הדלתות של המחסנים הונחו כתובות על דלתות הכניסה המתארים את מי שבנה את המחסן וכמות הפריטים שהונחו בהם. אחד כזה נכתב בערבית:

בשם גדולתו של האל חאלדיס, סרדורי, בן ארגיסטיס, בנה בית זה, וגם יצר את אסמים אלו. באחד מהם היו 12,600 קאפי, ובשני 11,500 קאפי, בסך הכל 24,000 קאפי. סרדורי, בן ארגיסטיס, מלך גדול, מלך הארץ ביאנינילי, ושליט העיר טושפה.

נמצאו קנקני חרס ענקיים שהחזיקו יין ושמן. כלי חרס קטנים יותר נמצאו ששימשו לבישול בירה משעורה. השני הרבה יותר גדול כלי שימשו לאחסון מזון ויין. עגולים קטן סימנו את הכלים והצביעו על הכמות שאפשר לאחסן בהם. הכלים הגדולים יותר בדרך כלל היו קבורים למחצה באדמה אשר באופן טבעי שמר על קירור תכולתם.

כיתובים רבים בכתב יתדות החקוקים על בזלת נמצאו ברחבי המתחם. חלקם מוצג עדיין על חומות המבצר, בעוד אחרים מוצגים במוזיאון ארבוני. מוזיאון ארבוני להיסטוריה נוסד ב-1968. הפתיחה שלה מתוזמנה להתרחש יחד עם חגיגות ה-2750 של ירוואן. המוזיאון מציג פריטים שנחשפו במהלך החפירות בקרמיר בלור וארין ברד ומציג את ההיסטוריה של האתר.

גלריה

  • דגם של מבצר ארבוני
    דגם של מבצר ארבוני
  • הקירות הפנימיים של המצודה, מעל ירוואן
    הקירות הפנימיים של המצודה, מעל ירוואן
  • מקדש סוסי
    מקדש סוסי

לקריאה נוספת

  • (בארמנית) Israelyan, Margarit A. Էրեբունի: Բերդ-Քաղաքի Պատմություն (Erebuni: The History of a Fortress-City). Yerevan, Armenian SSR: Hayastan Publishing Press, 1971.
  • Hovhannisyan, Konstantine. The Wall Paintings of Erebuni. Yerevan: Armenian Academy of Sciences, 1973. In Armenian, Russian and English.
  • Piotrovsky, Boris. The Ancient Civilization of Urartu: An Archaeological Adventure. New York: Cowles Book Co., 1969.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מבצר ארבוני בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ מעל פני הים, גבעת ארין ברד היא בגובה 65 מטר מעל פני האדמה
  2. ^ Erebuni Fortress Elevation and Position
  3. ^ Israelyan, Margarit A (1971). Էրեբունի: Բերդ-Քաղաքի Պատմություն (Erebuni: The History of a Fortress-City). Yerevan: Hayastan Publishing Press. pp. 8–15.
  4. ^ Israelyan. Erebuni, pp. 12-13.
  5. ^ Jaimoukha, Amjad. The Chechens: A Handbook. Page 29. Available at Google Books: https://books.google.com/books?id=PnjAlei9fe0C&pg=PA29&lpg=PA29&dq=Dvals+Nakh&source=bl&ots=cBdFzCg2sy&sig=bdh7fSoSDfDFUb_DrlkA1PmpA6A&hl=en&ei=dn4bTMHAIYSBlAeZ593mCQ&sa=X&oi=book_result&ct=result&resnum=6&ved=0CCcQ6AEwBQ#v=onepage&q&f=false
  6. ^ Arutjunjan [Harootunian], N.V. (1959). "Երևանի հիմնադրման ժամանակի հարցի շուրջը". Patma-Banasirakan Handes [Historical-Philological Journal]. Academy of Sciences of Armenia. 2–3: 78–96. נבדק ב-15 באוגוסט 2014. {{cite journal}}: (עזרה)
  7. ^ Barnett, R. D. "Urartu" in The Cambridge Ancient History, Volume 3, Part 1. John Boardman et al. (eds.) Cambridge: Cambridge University Press, 1982, p. 345.
  8. ^ R. D. Barnett (1982). "Urartu". In John Boardman, I. E. S. Edwards, N. G. L. Hammond, E. Sollberger (ed.). The Cambridge Ancient History, Vol. 3, Part 1: The Prehistory of the Balkans, the Aegean World, Tenth to Eighth Centuries BC (2nd ed.). Cambridge University Press. p. 346. ISBN 978-0521224963.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: editors list (link)
  9. ^ Israelyan. Erebuni, pp. 139-140.
  10. ^ Israelyan. Erebuni, p. 9.
  11. ^ (בארמנית) Hovhannisyan, Konstantine. «էրեբունի» (Erebuni). Armenian Soviet Encyclopedia. vol. iv. Yerevan: Armenian Academy of Sciences, 1979, pp. 90-91.
  12. ^ Chahin, Mack (2001). The Kingdom of Armenia. Richmond: RoutledgeCurzon. p. 79. ISBN 0-7007-1452-9.
  13. ^ Chahin. The Kingdom of Armenia, pp. 158-160.
  14. ^ Hovhannisyan, Konstantine (1973). The Wall Paintings of Erebuni. Yerevan: Armenian Academy of Sciences. p. 57.
  15. ^ Israelyan. Erebuni, pp. 137-138.
  16. ^ Van de Mieroop, Marc (2006). A History of the Ancient Near East ca. 3000-323 BC. Cornwall: Blackwell. p. 217. ISBN 1-4051-4911-6.
  17. ^ Bournoutian, George A. (2006). A Concise History of the Armenian People. Costa Mesa, California: Mazda Publishers. p. 12. ISBN 1-56859-141-1.
  18. ^ Deschamps, Stephane. "Erebuni in the context of Urartean fortresses in the Ararat plain: Sources and problems". Quaternary International. 395: 208–215. doi:10.1016/j.quaint.2015.08.056.
  19. ^ (בארמנית) Hovhannisyan, Konstantine. «Արին Բերդ» (Arin Berd). Armenian Soviet Encyclopedia. vol. ii. Yerevan: Armenian Academy of Sciences, 1976, p. 60.
  20. ^ Chahin. The Kingdom of Armenia, p. 118.