PROFILPELAJAR.COM

מבצעי בוסתן הם סדרה של פשיטות של כוחות חי"ר מוסק לעומק מצרים שנערכו במסגרת מלחמת ההתשה במטרה לפגוע במטרות צבאיות או אסטרטגיות ובכך להביא לרגיעה בחזית התעלה.

הרקע

לנוכח תקריות הגבול בקו המעוזים לאורך תעלת סואץ והנפגעים לצה"ל הוחלט לחדש הפשיטות כנגד מטרות בעומק מצרים ובכך להביא להפחתת מספר התקריות שיזמו המצרים כפי שאירע לאחר מבצע הלם המוצלח מבחינתה של ישראל. מאחר שארצות הברית הטילה מגבלות שימוש בנשק מתוצרתה לצורך תקיפת מדינות ערב במטרה לשמור על נייטרליות, הוחלט לעשות שימוש בכוחות חי"ר שיונחתו במסוקים צרפתיים שיעילותם נמוכה ממטוסי הסקייהוק שהיו ברשות חיל האוויר באותה התקופה ושהיו מסוגלים להנחית פצצות במשקל מאות ק"ג. סדרת מבצעי בוסתן גרמה לנזק כלכלי ומוראלי בשלטון וצבא המצרי. חלקם פורסמו על ידי דובר צה"ל חרף הכחשות מצריות וחלקן לא פורסמו.

המבצעים

מבצע בוסתן 22 – בליל 29 באפריל 1969 בשעה 21:46 המריא מסוק סופר פרלון שקברניטו היה סרן נחמיה דגן ובו שישה לוחמים מסיירת צנחנים ובפיקוד גד נגבי מא-טור שבסיני. הכוח הונחת סמוך לעיר לוקסור שבמצרים, כ-300 ק"מ ממערב סיני שהיה אז גבול מדינת ישראל. החיילים גררו את מטעני החבלה על גבי עגלות שנבנו במיוחד לשם כך והניח אותם בצמוד לשישה עמודי מתח גבוה שהובילו חשמל מתחנת הכוח בסכר אסואן צפונה לעמק הנילוס ולקהיר וכן חיבל באנטנת קשר.

לאחר שהכוח הצמיד את חומר הנפץ לעמודים כמתוכנן, נשלח מסוק סופר פרלון אחר לפנותו. בקרי חיל האוויר הודיעו על הזנקת מיגים לאזור הפעילות אך הכוח הישראלי הספיק לחזור לסיני ללא מגע עם המיירטים המצריים. בשעה 03:50 נחת המסוק הישראלי ובו ששת החיילים. תוצאות המבצע היו הריסת ששת עמודי המתח הגבוה, הפסקות חשמל באזור הדלתא של הנילוס ובקהיר והרס של אנטנת הקשר. לא היו נפגעים לצה"ל^[1].

בדומה לתגובת המצרים לאחר מבצע הלם גם הפעם הכחישו כי נפגעו מתקני החשמל על ידי ישראל. גם הפעם פרסמה ישראל בתגובה תצלומי אוויר שבהם נראו עמודי המתח העליון הפגועים וצוותים מצריים שמתקנים אותם.

מבצע בוסתן 37 – בליל 30 יוני 1969 בשעה 20:20 המריא מסוק סופר פרלון, ובו כוח של שבעה חיילים מסיירת צנחנים ומפקדם המ"פ מוטי פז^[2], לאזור נגע חמאדי. המסוק נחת כ-50 מטרים מאחד מעמודי החשמל הכוח נשא הפעם את מטעני החבלה על גבי אלונקה מאחר שהעגלות שנעשה בהם שימוש במבצע הקודם שקעו בחול התפצל לשתי חוליות והצמיד מטעני חבלה בשישה עמודי מתח גבוה שהובילו חשמל מתחנת הכוח בסכר אסואן צפונה לעמק הנילוס ולקהיר. לאחר שהכוח הצמיד את חומר הנפץ לעמודים כמתוכנן, נשלח בשעה 21:20 מסוק סופר פרלון אחר לפנותו. תוצאות המבצע היו הריסת חמישה עמודי המתח הגבוה, והפסקות חשמל באזור הדלתא ובקהיר. העמוד השישי ניזוק אך לא נפל. לא היו נפגעים לצה"ל. לאחר המבצע הודיע דובר צה"ל על המבצע אך דובר ממשלת מצרים הכחיש כי קיימת תקלה במערכת החשמל. בתגובה פרסם דובר צה"ל את צילומי העמודים ההרוסים שצילם הכוח לאחר הפיצוץ.

גם במבצע זה הכחישו המצרים את הודעת דובר צה"ל בדבר פעולה מוצלחת בנגע חמאדי. ושוב פרסם צה"ל את תמונות העמודים לאחר התקיפה שצולמו ביום המחרת.

מבצע בוסתן 25א – בליל 1 ביולי 1969 בשעה 22:40 המריאו מראס סודר שבסיני שלושה מטוסי סופר פרלון ועליהם צנחנים מגדוד 202 מחולקים לשני כוחות האחד בפיקוד המג"ד יעקב חסדאי והשני בפיקוד המ"פ חגי לוי ובנוסף 24 לוחמים מגדוד 890. אל הכוח התלוו שני מסוקי בל 205 לחיפוי מטייסת 124. שני מסוקי סופר פרלון הנחיתו את כוחות הצנחנים בסמוך לנקודות משמר צבאית לאורך כביש ראס זעפרנה בשעה 23:00 לערך. בהסתערות הצנחנים על העמדות נהרגו 12 חיילים מצריים, ארבעה נפצעו ואחד נלקח בשבי. בנוסף, הכוחות השמידו מתקנים, פוצצו שני עמודי טלפון והטמינו במקום מטענים ממולכדים. כתוצאה מהחבלה בקווי הטלפון נותק הקשר בין מפקדת הגזרה הצפונית של פיקוד ים סוף לבין מפקדת הגדוד בראס זעפרנה. קברניט מסוק הסופר פרלון השלישי טעה בניווט, ונחת כשמונה ק"מ מהמטרה, מפקד הכח קיבל אישור לתקיפת עמדה חילופית כראות עיניו. בשעה 1:23 זיהה הכוח נקודת משמר והחליט להסתער עליה אך היא התבררה כריקה. הכוח שבה שני אזרחים שהיו בה. במהלך הטיסה חזרה לישראל נתגלו המסוקים על ידי המצרים. כ-20 דקות לאחר הגילוי ניתנה במצרים התראת חדירה כוללת ולאחר כ-18 דקות נוספות הוזנק מיג 21 משדה תעופה מנצוריה ולאחר זמן מה מיג 21 נוסף ומטוס איליושין Il-28. במקביל הזניק חיל האוויר זוג מטוסי מיראז' 3 אך לא נוצר מגע בין המטוסים ובכך סיים הכוח את חזרתו לראס סודר בשעה 2:50 לערך.

מבצע בוסתן 38 – למחרת, ב־2 ביולי 1969 נערך מבצע המשך, שבו פשטו לוחמי צה״ל על שלושה מוצבי משמר בחוף ראס אסרן וראס אבו באכר, על הכביש הראשי המוליך ממצרים לסודאן. בפשיטה נהרגו 13 חיילים מצריים ואחד נשבה.

מבצע בוסתן 39 – בליל 27 באוגוסט 1969 בשעה 20:45 המריאו שלושה מסוקי סופר פרלון מבסיס צה"ל בסיני, כאשר המסוק הראשון נשא כוח של פלוגה מסייעת מגדוד 13 של גולני^[3]^[4] וצנחנים בפיקוד סמג"ד 890 סרן יצחק מרדכי, במסוק השני שתי מרגמות כבדות 120 מ"מ ובמסוק השלישי 70 פגזי מרגמה. לאחר טיסה של כשעתיים בגובה נמוך במסלול שעקף את אזורי כיסוי המכ"ם הונחתו הצנחנים בשעה 22:45 מאחורי גבעה במרחק כחמישה קילומטרים מדרום לבסיס הצבאי העורפי הגדול "מנקבאד" שבו מפקדת פיקוד המרכז המצרי ומשרתים בו כאלפיים חיילים. הבסיס ממוקם באזור העיר אסיוט כ-300 ק"מ מדרום לקהיר. הצנחנים וגולני פרקו את הפגזים באמצעות עגלות מיוחדות שנבנו לשם כך, כל כוח הציב את שתי המרגמות באזימוט 25 מעלות והחלו להפגיז את המחנה המצרי. אחד ממסוקי הסופר פרלון נשאר לרחף מעל הכוח (לצורך כך נצטייד המסוק בדלק לחצי שעת ריחוף נוספת) ומפקד טייסת 114 רס״ן אברהם פרי שהיה במסוק ושימש במבצע כ"קצין תצפית ארטילרית" דווח לרגמים על הפגיעות ותיקן את כוונון הירי. שלושת הפגזים הראשונים שנורו היו פגזי זרחן שזיהוי מסלולם על ידי צוותי המסוקים קל יותר. המצרים האפילו בהדרגה את המחנה והחלו יורים אש נ"מ מסיבית אך בלתי יעילה לעבר פצצות התאורה שירה הכוח.^[5]

בסך הכל ההפגזה נמשכה 25 דקות ובמהלכה נורו 62 פצצות מרגמה לעבר המחנה. מספר מבנים במחנה נהרסו, מערכת החשמל ניזוקה וקווי הטלפון נותקו. הכוח פוצץ את הציוד שנותר בשטח באמצעות מטען השהייה (לרבות שמונת הפגזים שלא נעשה בהם שימוש) וחזר במסוקי הסופר פרלון לישראל. המצרים לא דווחו על התקיפה ולא ידוע על מספר הנפגעים בפעולה זו. מאוחר יותר פורסם בעיתון אמריקאי הוושינגטון פוסט כי מספר קצינים מצריים בכירים נהרגו בהתקפה ובהם קצין בדרגת בריגדיר גנרל. על פי הפרסום הפעולה ערערה את אמונתם של המצרים שיש בכוחם להתגונן מפני מבצעי העומק של צה"ל. לא היו נפגעים לצה"ל במבצע^[6].

לימים, סיפר טייס המסוק המוביל, אברהם פרי, שסייע בטיווח המטרה, שלאחר הסכם השלום עם מצרים נסע במסגרת טיול לבקר במקום הנחיתה ומצא את ארגזי התחמושת הצה"ליים שנותרו עדיין במקום.

תוצאות המבצעים

כתוצאה מהמבצעים ומפשיטות אחרות בעומק מצרים בתקופת מלחמת ההתשה הוקם על ידי הצבא המצרי כוח משימה מיוחד שנקרא המיליציה העממית שתפקידו היה להגן על מתקנים אסטרטגיים בעומק מצרים מפני פשיטות של צה"ל.

לימים כתב רמטכ"ל צבא מצרים סעד א-שאזלי בספרו חציית התעלה כי הצורך בהקמת "המיליציה העממית" גזל חלק מעתודות הצבא המצרי ובשל כך ההשוואות המספריות של סדרי הכוחות בין צבא מצרים לבין צה"ל אינן נכונות וכי יש להשוות רק את הכוחות המוקצים ללחימה בחזיתות בשני הצבאות.