מיד עם היוודע המצב בשעה אחת בצהריים (13:00), הוזנק מטוס קרב של חיל האוויר הישראלי לוודא את מיקומה המדויק של אלמוגית. עם מטוס הקרב (מדגם מוסקיטו) הוזנק גם מטוס תובלה (מדגם DC-3 דקוטה) כדי להוות תחנת ממסר אווירית בין הכוח הימי שהיה בספינה, לבין מטוס הקרב בסיור ומוצב הפיקוד הקדמי שהוקם בעיר אילת. אחרי שעתיים וחצי (בשעה 15:35) זוהתה הספינה בסעודיה במרחק 146 ק"מ מאילת. באגף המבצעים הוחלט לבצע פינוי אווירי. במקביל הוחלט לנסות גם פינוי ימי באמצעות אוניית חיל-הים שהפליגה לאזור השרטון ("ברזלית").
בלילה, שעה לפני חצות (23:00), המריא מטוס דקוטה לאזור השרטון הסעודי ממנו שודרה תוכנית החילוץ לחיל הים. בגלל דחיפות המבצע, הפקודות למבצע הועברו בקו טלפון רגיל (שאינו מאובטח) למפקדי כוחות האוויר אל"םעזר ויצמן, מפקד בסיס חיל האוויר ברמת דוד ורס"ן "גרישה" בראון מפקדטייסת הפייפרים. זו נבחרה, כי מטוסי פייפר אמינים ומתאימים יותר לתנאי השטח באזור.
לקראת חצות המריאו שבעה פייפרים בפיקוד סרן יצחק זוסמן-זמיר. ציוד רב הועמס על המטוס המוביל, שהוכן לנחיתה בתנאי קרקע קשים כמצופה. תנאי מזג האוויר היו קשים ואילצו את הטייסים לדחות ביום את המבצע כולו.
המבצע
בבוקר 3 באפריל (בשעה 07:30), בהפרש של חמש דקות בין מבנה למבנה, המריאה טייסת פייפרים מאילת בשלושה מבנים - שלישייה ושני זוגות. הם טסו דרומה בגובה נמוך במרכז מפרץ אילת, ולאחר כשעת טיסה פנו מזרחה לחוף סעודיה. מעליהם חג המוסקיטו כהגנה אווירית. מפקד הטייסת זיהה את הספינה התקועה על שרטון, ובמרחק לא רב ממנה נראתה ספינה גדולה נוספת עוגנת. מלבדה, ליד החוף נראתה סירתדייג. הטייסים ערכו הקפות לוודא שמדובר בספינת חיל הים בזיהוי מדויק, והמוביל התקשר עם הכוח הימי הלכוד על השרטון.
יום קודם אילתרו אנשי חיל הים מסלול נחיתה. עם יעף טייסת הפייפרים פתחו נר עשן על המסלול לסמן למוביל שנחת וזה אותת לשאר לנחות אחריו. שבעת הפייפרים פינו את לוחמי הכוח הימי, ובתנאי מזג-אוויר קשים במיוחד שבו לארץ. על מנת שכלי השייט לא יפול בידי הסעודים הוחלט להשמידו מהאוויר. ארבעה מטוסי מוסטנג, בפיקוד רס"ן מרדכי הוד, פתחו בירי רקטות ותותחים על האלמוגית והעלו אותה באש.
,_circa_in_1943.jpg)
