סוגיית הממתינים מזרע ישראל באתיופיה היא אחת הסוגיות הלאומיות המורכבות והכאובות בעבור הקהילה האתיופית בישראל. משפחות רבות הגיעו לישראל בזמן שקרוביהם נותרו מאחור והמתינו שנים רבות לעלות ארצה. מרבית הממתינים עזבו את הכפרים בהם חיו והתגוררו סביב שני מתחמים באדיס אבבה ובגונדר, חלקם כבר מאז שנות ה-90, שם חיו בתנאי מחיה קשים, בחוסר ודאות ובציפייה להתאחד עם בני משפחותיהם. רבים מהם נסמכו כלכלית על קרוביהם בישראל או על כספי תרומות, וזאת לאחר שעזבו את רכושם ואדמתם עם הגעתם למתחמים[דרוש מקור].
עם התפרצות נגיף הקורונה בעולם הוחרף מצבם של הממתינים. המשבר הכלכלי שנלווה למשבר הבריאותי הוביל להתייקרות מחירי המזון באתיופיה ולכך שרבים מהממתינים סבלו מתת תזונה[2], בהם שנמצאו בסיכון חיים ממשי. בנוסף לכך, הסיוע הכלכלי אותו קיבלו חלק מהממתינים ממשפחותיהם שנמצאות בישראל כמעט ופסק גם הוא, כיוון שהמשפחות אשר סייעו התקשו כלכלית גם הן[דרוש מקור].
בדיקות עיניים במחנה הממתינים באדיס אבבה
בדו"ח שפורסם על ידי ד"ר מוריס הרטשטיין, מומחה ישראלי לרפואת עיניים שהתנדב במחנות באתיופיה, עלה כי עוד לפני התפרצות מגפת הקורונה סבלו הממתינים מתת-תזונה חריגה לפי הקריטריונים של ארגון הבריאות העולמי, ומאז ההתפרצות החמיר מצבם הבריאותי. בין היתר, נמצא כי כ-50% מילדי הקהילה היהודית סבלו מבעיות של תת-תזונה. מבחינת סטיית תקן, לא עמדו הילדים ברף מבחינת גובה, משקל ומשקל ביחס לגובה. לדברי ד"ר מוריס "אנחנו עומדים בפני אסון הומניטרי, מאות ילדים במצוקה של ממש מתת-תזונה. ילדים עם ראש גדול מדי ויד רזה כמו קיסם."
בחודש אוקטובר 2020 פרצה באתיופיה מלחמת תיגראי, כתוצאה ממנה מצאו עצמם ממתיני העלייה שמחנה העלייה בגונדר בסכנה[דרוש מקור]. בנוסף, מכת ארבה שפגעה ביבולים הגבירה את מצוקת הממתינים במחנות. מצב זה של הממתינים באתיופיה. מטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה קיים מספר הפגנות לאור המצב באתיופיה, בהשתתפות אלפי מפגינים ובדרישה מהממשלה לקיים מבצע להעלאת כלל הממתינים.[3]
ב-12 באוקטובר 2020 התקיימה ישיבת ממשלה, ובה נקבע כי 2,000 ממתינים יועלו עד לסוף חודש ינואר 2021. בהחלטה פורטו הקריטריונים לעלייה, ולפיהם יאושרו המועמדים אשר הוריהם נכנסו לישראל מכוח החלטות קודמות בעוד שהילדים נותרו באתיופיה. עוד הודגש בהחלטה, כי מועמדים אלו יוכלו להביא יחד עמם את בני זוגם הנשואים להם, את ילדיהם הקטינים, את ילדיהם הבגירים שהם רווקים וללא ילדים, ואת ההורה האחר שאינו בארץ.
עוד הוחלט בממשלה כי שרת העלייה והקליטהפנינה תמנו שטה תגיש מתווה המשך להעלאתם הכוללת של כלל הממתינים במחנות באתיופיה, אך בשל פיזור הממשלה לא יצאה החלטה זו לפועל.
תקציב ההחלטה עמד על כ-380 מיליון שקלים. ב-15 במרץ 2021 הסתיים המבצע, לאחר שהובאו לישראל 2,000 עולים מאתיופיה.
מרבית הממתינים לא נתפשים כיהודים לפי הרבנות בישראל, אולם הם מוגדרים "זרע ישראל" ועם הגעתם לארץ הם עוברים "גיור לחומרא". הגעתם ארצה מתאפשרת באמצעות חוק הכניסה לישראל ובהחלטת ממשלה בלבד. החלטת הממשלה, כמו קודמותיה, לא הושתתה על חוק השבות ותכליותיו, אלא על חוק הכניסה לישראל ועל הנסיבות ההומניטריות שנוצרו לאורך השנים"[2].
ההחלטה קבעה עוד כי משרדי העלייה והקליטה ומשרד הפנים יגבשו מתווה כולל לסיום סוגיית הממתינים באתיופיה. יוקם צוות בין-משרדי שיבחן את זכותם של יתר הממתינים וייתן תשובה סופית מי זכאי להגיע לישראל.[4] המטרה היא סגירת מתחמי ההמתנה באתיופיה וחזרה לבחינה הרגילה של עמידה בתנאי חוק השבות עבור המבקשים לעלות מאתיופיה[1].
התחדשות המבצע
לאחר כשנה של הפסקה, ב-1 ביוני 2022 התחדש המבצע בהעלאתם של 181 עולים, ולמחרת עוד 160 עולים נוספים.[5]
מתחילת המבצע ועד 1 בדצמבר 2022 הועלו 1,550 ממתינים.[6]
ב-14 ביולי 2023 עלו אחרוני העולים במבצע, ומתחילת המבצע עלו 5000 עולים. בשלב זה אין היערכות להעלאת עולים חדשים אשר מספרם נאמד בכ-9000 מבקשים.[4]
