באליפות אירופה בשחייה שנערכה בבולוניה, איטליה בשנת 1927 זכתה בראון במדליית זהב במשחה ל-400 מטר חופשי (6:11.8 דקות) ובשתי מדליות כסף במשחה ל-100 מטר גב (1:26.2 דקות) ובמשחה שליחות 4x100 מטר חופשי (5:11.6 דקות).
באולימפיאדת אמסטרדם (1928) זכתה בראון בשתי מדליות, אחת זהב ואחת כסף. מדליית זהב במשחה ל-100 מטר גב בתוצאה של 1:22.0 דקות, לפני אלן קינג (1:22.2 דקות) וג'ויס קופר (1:22.8 דקות) שתיהן מבריטניה, בשלב המוקדמות היא קבעה שיא עולם חדש של 1:21.6 דקות. מדליית כסף במשחה ל-400 מטר חופשי בתוצאה של 5:57.8 דקות, אחרי מרתה נורליוס שקבעה שיא עולם חדש של 5:42.8 דקות ולפני ג'וזפין מקים (6:00.2 דקות) שתיהן מארצות הברית. בשלב המוקדמות היא קבע תוצאה של 5:53.8 דקות. בנוסף, היא השתתפה במשחה שליחות 4x100 מטר חופשי, אך הרביעייה ההולנדית פסלה בשלב הגמר, בשלב המוקדמות הן קבעו תוצאה של 5:08.8 דקות, תוצאה שהייתה מספיקה למדליית ארד.
באליפות אירופה השלישית בשחייה שנערכה בפריז, צרפת בשנת 1931 זכתה בראון ב-3 מדליית זהב והייתה לשחיינית המצטיינת של האליפות. מדליות זהב, במשחה ל-400 מטר חופשי (5:42.0 דקות), במשחה ל-100 מטר גב (1:22.8 דקות) ובמשחה שליחות 4x100 מטר חופשי (4:55.0 דקות).
לאולימפיאדת לוס אנג'לס (1932) הגיעה בראון כמועמדת עיקרית לניצחון. היא עלתה לשלב הגמר בשני המשחים בהם השתתפה, במשחה ל-100 מטר גב בתוצאה של 1:23.8 דקות ובמשחה ל-400 מטר חופשי בתוצאה של 5:50.5 דקות, אך היא לא הצליחה להגן על תוארה משום שלקתה בחום כבד כתוצאה מעקיצת חרק ונלקחה לבית החולים. לאחר מכן, פרשה משחייה תחרותית.
השגים ותארים
בראון קבעה 6 שיאי עולם, 10 שיאי אירופה ו-25 שיאי הולנד חדשים.
בשנת 1980 זכתה בראון להכלל בהיכל התהילה הבינלאומי של השחייה.[2]
.svg){kind=small}
