מאיר פַייבֶל גֶץ (בצורה הרוסית: מאיר בֶּנצילוביץ' גץ; בכתיב היידי, שנהג בזמנו: געטץ; בכתב לטיני: Goetz (נכתב גם Getz,‏ Gettz,‏ Gotz); בליטאית: Gec;‏ 1853, ה'תרי"ג – 1 בינואר 1932, כ"ב בטבת ה'תרצ"ב) היה מחנך, פקיד ממשלתי, פובליציסט וסופר עברי ליטאי, עסקן ושתדלן יהודי באימפריה הרוסית ובסוף ימיו בריגה בירת לטביה. מלבד ספריו, פרסם גץ מאמרים בכתבי העת העבריים שנדפסו בתקופתו באירופה.

גץ נולד בשנת 1853 במשפחה יהודית בעיירה זאמוט^[1] שבאזור ליטא, האימפריה הרוסית.

גץ היה יהודי דתי ומשכיל. הוא שימש בתפקיד "היהודי המלומד" שעל יד המפקח על החינוך של מחוז וילנה. ניהל גימנסיה עברית במוסקבה ובריגה וניהל קורסים פדגוגיים של "צעירי ישראל" ולמען מורים של "יבנה" בקובנה.^[2] הוא הפעיל קרן עזרה לצעירים הרוצים להכשיר את עצמם להיות מורים במוסדות חינוך יהודיים.^[1]

• הדת והחִנוך (וילנה: דפוס ראם, תרנ"ו)
• עד מתי תחרישו: קול קורא לשלומי אמוני ישראל (וילנה: דפוס גארבער, תרס"ח) (תחת הפסבדונים פ' מ-ר)
• משטר החברתי והכלכלי ביהודה העתיקה על פי התורה והעתיד שלו (פרנקפורט: מוריה, תרפ"ו)
• מהות היהדות (ריגה, תרפ"ו)
• החנוך העברי בסכנה! (ריגה, תרצ"א)

זיכרונותיו:

• זכרונות פון אן אלטן שתדלן (ריגה תרצ"ב)

• מיכאל קיטייניק, "וולדימיר סערגייעוויטש סאָלאָוויאָוו און פייוול בענצעלאָוויטש געץ", סאָוועטיש היימלאנד 10 (1991), 79–92. (על הקשרים בין גץ וסולוביוב, ומלחמתם נגד האנטישמיות הנוצרית) (ביידיש)

• מאיר פייבל גץ, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• בן-ציון כ"ץ, השריד של התקופה הפטרבורגית: (למותו של מ. פ. גץ), 'מאזנים', לד (קלד) (י"ג בשבט תרצ"ב), 10–11, באתר JSTOR
• מאיר פיבל גץ (1853-1932), דף שער בספרייה הלאומית
• מאיר פייבל גץ, בלקסיקון הספרות העברית החדשה

ערך זה הוא קצרמר בנושא סופרים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.