מאיר אנטין נולד בשנת 1882 בעיר קובל שבפלך ווהלין שבאימפריה הרוסית (כיום באוקראינה), בנם של מרים לבית אידלזון ויהושע-השל אנטין. אביו היה בנם של נחמה ושל יעקב-אהרון (1814-1898) שהיה חסיד חב"ד נלהב ועשיר מופלג שקיבל זיכיון מהצאר וסלל את מסילת הברזל בקובל וסביבתה – מסילה שהייתה אז השנייה בגודלה ברוסיה וחיברה בין קייב, ורשה, לבוב ומינסק. הסב ובנו יהושע גם עסקו בבנייה רבת היקף בקובל, ובמסגרתה העסיקו מאות בעלי מלאכה יהודיים. דאגו לנזקקים, הקימו בית תפילה ומוסדות יהודיים בעיר. בנוסף תרמו כספים רבים למוסדות צדקה בארץ ישראל.
בשנת 1903 עלה אנטין לארץ ישראל עם דב וינשטיין, שני העולים הציוניים הראשונים מקובל. לפני נסיעתם נפגשו עם לילינבלום ודרויאנוב לקבלת מידע ראשוני. הם התיישבו במושבה רחובות על פי המלצת משה סמילנסקי ועבדו ב"מנוחה ונחלה".
אנטין רכש בכספו שטחי אדמה נרחבים ברחובות ופיתח משק חקלאי. היה הרוח החיה במושבה בקרב הנוער ומטובי המשתתפים בפעולות ובהצגות של להקת החובבים המקומית וביתר ענפי החיים החברתיים והתרבותיים.
ב-1909 נשא אנטין לאשה את מינה בת צבי הורביץ.
אנטין המשיך בפעילות ציבורית כאחד ממייסדי הבנק הראשון ברחובות, חבר ועד המושבה ואחר כך חבר המועצה המקומית במשך שנים, ממייסדי הוועד החקלאי ומפעילי חבריו. בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה היה מראשי הפעילים בארגון ה"חגיגה" בימי חול המועד פסח (ב-1913 וב-1914) ברחובות, ששימשה אז כעין מפגן ארצי להישגי היישוב החקלאי העברי בנפש וברכוש. שימש גם כשומר רוכב וראש שומרי המושבה במשך כמה שנים, וגם לאחר זמן היה מהפעילים בהגנת המקום והיישוב בכלל.
ביתו הפך למרכז חברתי ותרבותי לנוער מכל הסוגים, לאיכרים ולפועלים מהעלייה השנייה.
