PROFILPELAJAR.COM

מאגי לנה ווקר
Maggie Lena Walker
	ווקר, 1913
לידה	15 ביולי 1867; ריצ'מונד, ארצות הברית
פטירה	15 בדצמבר 1934 (בגיל 67); ריצ'מונד, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	Evergreen Cemetery

מגי לינה ווקר (באנגלית: Maggie Lena Walker;‏ 15 ביולי 1864 – 15 בדצמבר 1934) הייתה אשת עסקים, מנהלת בנק, ומורה אמריקאית ממוצא אפרו-אמריקאי. ווקר הייתה האישה הראשונה, והאדם הראשון ממוצא אפרו-אמריקאי, שהקימה סניף בנק וכיהנה כנשיאת הבנק, בארצות הברית, בתקופה בה לא היה אופק תעסוקתי דומה – לא לנשים ולא לבני אדם ממוצא אפרו-אמריקאי. ווקר נחשבת כאחת מהנשים ואחת מבני האדם השחורים שפרצו את תקרת הזכוכית בארצות הברית ולמעשה בעולם המערבי, כשהפכה לאישה הראשונה שהקימה והייתה בעלת בנק בארצות הברית. כישורי היזמות של ווקר שינו את דפוסי הקידום והניוד החברתי, בכך שהראתה את הדרך לאנשים שחורים אחרים ולנשים אחרות. כמנהיגה חברתית היא הצליחה לשפר משמעותית את אורח החיים עבור אפריקאים אמריקאים ונשים. בהמשך חייה הפכה נכה עקב שיתוק, נאלצה להתנייד באמצעות כיסא גלגלים והיוותה דוגמה גם לאנשים עם מוגבלויות. ביתה המשוחזר והמרוהט של ווקר בריצ'מונד, וירג'יניה, מוכר כיום כאתר מורשת לאומי, המופעל על ידי שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית.

ראשית חייה

ווקר נולדה כמגי לנה דרייפר בריצ'מונד, וירג'יניה, לאקלס קוטברט ואליזבת דרייפר, זמן קצר לאחר תום מלחמת האזרחים האמריקנית. אמה הייתה שפחה לשעבר ועוזרת לטבחית באחוזת היל צ'ארלס של אליזבת ואן לוו, שהייתה מרגלת בעיר הבירה של הקונפדרציה של ריצ'מונד באיחוד במלחמה, ואחר כך הייתה מנהלת הדואר של ריצ'מונד. ואביה הביולוגי היה חייל קונפדרציה ממוצא אירי וכתב ב"ניו יורק הראלד", שנהרג במלחמת האזרחים. כשהייתה מגי בת ארבע נישאה אימה לוויליאם מיטשל, אף הוא עבד משוחרר, שהתייחס למגי כבתו.

למעשה, מבחינת צבע עורה, הייתה ווקר בהירת עור באופן יחסי. אביה הביולוגי היה לבן ממוצא אירי, ואימה, שנחשבה "צבעונית" (colored) הייתה מעורבת אף היא, בת לאם שחורה (מעורבת), שפחה אף היא, ולבעל אדמות לבן. למרות זאת, לפי חוקי הגזע האמריקאיים באותה תקופה, בהיותה בת לאם "צבעונית", נחשבה גם ווקר ל"צבעונית", והיחס אליה היה כאל אדם שחור. לפיכך, באותה תקופה, לא היה צפוי לה אופק תעסוקתי או אפשרות לקידום חברתי ממעמד של עוני ונחשלות.

משפחת מיטשל עברה לבית משלהם בסמוך לכנסייה הבפטיסטית השחורה הראשונה באפריקה, שכמו כנסיות שחורות רבות באותה תקופה, הייתה מרכז כלכלי, פוליטי וחברתי עבור הקהילה השחורה המקומית. לאחר מותו בטרם עת של בעלה, תמכה אמה של מגי במשפחתה על ידי עבודה ככובסת. מגי הצעירה למדה בבתי הספר הציבוריים של ריצ'מונד ועזרה לאמה בעבודתה.

מנהיגה ואשת עסקים

כשהייתה ווקר בת ארבע עשרה, הצטרפה למועצה המקומית של המסדר העצמאי של לוק סנט. עמותה חברתית אמריקאית שהוקמה בשנת 1867 בולטימור, מרילנד, וסייעה לחולים ולקשישים. ווקר מילאה תפקידים רבים במסדר, וברבות הימים הגיעה לתפקידי הנהגה. בשנת 1899 נבחרה לתפקיד של ציר לוועידה הדו-שנתית, תפקיד אותו מילאה עד מותה.

במקביל, לפני הקמת הבנק, לימדה במשך מספר שנים בבית ספר לתלמידים שחורים. תלמידים שחורים לא היו רשאים ללמוד בבתי ספר עם תלמידים "לבנים", ורובם כלל לא למדו אלא עבדו מגיל צעיר לפרנסת משפחותיהם.

עם נישואיה נאלצה לפרוש מתפקידה כמורה, מאחר שבתי הספר לא איפשרו לנשים נשואות להמשיך ולעבוד כמורות.

ווקר לא נכנעה להגבלות החברה. בשנת 1902 החלה לפרסם את עיתון הארגון "סנט לוק הראלד", בתחילה עבור ארגון "סנט לוק" בו עבדה. היא הייתה מודעת לאפליה הקשה כלפי אפריקאים אמריקאים, ולכך שלבנים רבים אינם מעוניינים להעסיקם, אלא בעבודות פחותות ערך בשכר זעום, רק בגלל צבע עורם וזהותם. בין השאר, מנעו חוקי ההפרדה הגזעית מאנשים שחורים וצבעונים לקבל שירות במקומות בהם ניתן שירות לאנשים "לבנים". שחורים וצבעוניים כלל לא יכלו להפקיד כספם בבנק, מאחר שלא היו בנקים שהסכימו לקבלם כלקוחות ולתת להם שירות. מגי ווקר עודדה אמריקאים אפריקנים בריצ'מונד לרתום את כוחם הכלכלי על ידי הקמת מוסדות משלהם באמצעות העיתון.

ווקר מיקדה את מאמציה בחשבונאות ומתמטיקה. המאמץ העסקי הראשון שלה היה הקמת חברת ביטוח קהילתית לנשים. משם המשיכה בעשייה היזמית שלה. בשנת 1903 הקימה את בנק החיסכון "סנט לוק פני". ווקר הייתה האישה הראשונה, מכל מוצא, שייסדה בנק בארצות הברית. הבנק היה ייצוג חזק של עזרה עצמית שחורה בדרום, בו נהגה הפרדה בין שחורים וצבעונים לבין לבנים. בנק החיסכון שאותו יסדה משך לא רק מבוגרים. ווקר פעלה כדי לפנות גם לילדים ולבני נוער, שרבים מהם עבדו, על ידי עידודם לחסוך את כספם.

בשנת 1924 התפשט בנק החיסכון "סנט לוק פני" לחלקים אחרים בווירג'יניה וכלל יותר מ־50,000 לקוחות. בזמן שבנקים אחרים קרסו במהלך השפל הגדול, שרד בנק פני סנט לוק. לבסוף התאגד הבנק עם שני בנקים גדולים נוספים ועבר למרכז העיר ריצ'מונד. הוא פועל עד היום.

מורשת

עוד בימי חייה הייתה הכרה במגי ווקר כפורצת דרך. היא קיבלה תואר שני של כבוד מאוניברסיטת וירג'יניה יוניון בשנת 1925. לכבודה של ווקר נבנו שני בתי ספר. הראשון, בריצ'מונה, וירג'יניה, היה בית ספר תיכון גדול לבנים הצמוד לאוניברסיטת וירג'יניה. בית הספר התיכון על שם מגי ל. ווקר היה אחד משני בתי הספר באזור שנועדו לתלמידים שחורים, בתקופת ההפרדה הגזעית בבתי הספר. בית הספר השני שהוקם לזכרה היה בית הספר התיכון של ארמסטרונג. הוא נסגר ונפתח בשנית בשנת 2001, לאחר שיפוצים, כבית ספר ממלכתי על שם מגי ל. ווקר ללימודים ממשלתיים ובינלאומיים. בבניין סנט לוק, שבו החלה את דרכה המקצועית, נשמר משרדהשל ווקר כפי שהיה בזמן מותה בשנת 1934.^[1] הבניין הוכנס בשנת 1982 למרשם הלאומי למקומות היסטוריים.

שירות הפארקים הלאומי מפעיל את האתר ההיסטורי של מגי ל. ווקר בבית מגוריה לשעבר. בשנת 1978 נקבע הבית כאתר היסטורי לאומי ונפתח כמוזיאון בשנת 1985. באתר נכתב כי הוא "מציין את חייה של אישה אפרו-אמריקאית מתקדמת ומוכשרת. היא השיגה הצלחה בעולם העסקים והפיננסים כאישה הראשונה בארצות הברית אשר שרה וכיהנה כנשיאת בנק, למרות מצוקותיה הרבות. האתר כולל מרכז מבקרים המפרט את חייה ואת קהילת ג'קסון וורד בה התגוררה ועבדה ואת מגוריה שלושים שנה. הבית משוחזר במראה שנות השלושים שלו עם קטעים מקוריים של משפחת ווקר." ב־15 ביולי 2017 הוצב ברחוב ברוד בריצ'מונד, וירג'יניה, פסל של ווקר, שתוכנן על ידי אנטוניו טוביאס מנדז.^[2] פסל הברונזה, שגובהו כעשרה מטרים, מראה תיאור של חייה, כשמשקפיה מוצמדים לדש חולצתה ופנקס שיקים בידה.

משפחה

בשנת 1886, בזמן שעדיין עבדה כמורה בבית ספר, נישאה בריצ'מונד, לארמסטד ווקר ג'וניור (1860–1915), קבלן לבנים. ארמסטד עצמו התפרנס יפה, דבר שאיפשר לה לעזוב את ההוראה כדי לטפל במשפחתה, לעבוד עם המסדר העצמאי של לוק סנט, ובהמשך להיות יזמית ולהקים בנק, דבר שלא היה מובן מאליו באותה תקופה. מגי וארמסטד רכשו בית בשנת 1904. נולדו להם ארבעה ילדים: מרי פולי ווקר (1885–1967), ראסל אקלס טלמדג 'ווקר (1890–1923); ארמסטיד מיטשל ווקר (1893–1894); ו- מלווין דויט ווקר (1897–1935). ב־20 ביוני 1914, עקב אירוע תאונה מצער, ירה ראסל ווקר, בנה בן ה-24, בשוגג באביו, ארמסטד, לאחר שטעה וסבר שמדובר בפורץ, והרג אותו. ראסל נעצר והואשם ברצח. אחרי חמישה חודשים במעצר הוכרז כחף מפשע. אובדן בעלה והמלחמה על חפות בנה, הותירו את חותמם. ווקר עזבה את עבודתה והתמקדה לטפל בביתה. הבן ראסל מעולם לא התאושש מהאירוע ואחרי שמונה שנים שבהן נלחם בדיכאון ואלכוהוליזם, נפטר ב־23 בנובמבר 1923. לאחר מחלה בשנת 1928 נאלצה ווקר להשתמש בכיסא גלגלים. אף על פי שהייתה מוגבלת בתנועה, נותרה ווקר מנהיגה בקהילה האפרו-אמריקאית בריצ'מונד. ב־15 בדצמבר 1934 נפטרה מסיבוכים עקב סוכרת, והיא רק בת 67. תקרות הזכוכית אותן פרצה, הן כאישה והן כאדם צבעוני בארצות הברית באותה תקופה, נותרו עד היום, כהישג פורץ דרך, לא רק עבורה אלא עבור האוכלוסיות המוחלשות אותן ייצגה, והיא מהווה מודל לרבים. ביתה של ווקר בריצ'מונד הוגדר כאתר היסטורי לאומי על ידי שירות הפארקים הלאומיים.