לשחרר את סין: האומץ להאמין (בסינית:自由中国：有勇气相信) הוא סרט תיעודי של הבמאי מייקל פרלמן שעוסק בהפרת זכויות אדם בסין ובייחוד בקצירת איברים חיים. הוא הופק במשותף על ידי מר קין וונג וערוץ טלוויזיה חופשי של סין, NTDTV. הסרט הוקרן בהקרנות פרטיות בפרלמנטים, באוניברסיטאות[1] ובפסטיבלי סרטים כאשר הקרנות פרטיות בולטות נערכו בין היתר בכנסת[2], בקונגרס האמריקאי ובפרלמנט האירופי[3][4]. הסרט יצא לאור לקהל הרחב בארצות הברית ב-31 במאי 2013 ובעולם ב-4 ביוני 2013. הוא זכה בפרסים ושבחים רבים ברחבי עולם.
תוכן הסרט
הסרט עוסק בסיפורם של ג'ניפר דזנג וצ'ארלס לי אשר נרדפים בידי המשטר בסין. פאלון גונג היא שיטה המערבת טאואיזם ובודהיזם אשר התפשטה בסין במשך שנות ה-90 (יותר מ-70 מיליון מאמינים). לאחר שהמשטר מעריך שקיימים יותר אנשים האוחזים באמונה הרוחנית מאשר אנשים החברים במפלגה הקומוניסטית, הוא אוסר את האמונה בחוק ומתחיל דיכוי אכזרי של המאמינים.
דזנג היא חברת מפלגה קומוניסטית המאמינה בשיטת פאלון גונג ולי הוא אמריקאי ממוצא סיני המנסה להרחיב את חופש הביטוי בסין. דזנג ולי נכלאים במחנות עבודה בהם הם חווים עינויים ושטיפת מוח במסגרת תוכנית לחינוך מחדש. כמו כן נחשפת בסרט שיטה מסחרית של סחר באיברים[5], לפיה כאשר נערכת הזמנה להשתלת איברים בסין לוקחים את המאמין בשיטת ה"פאלון גונג" וחותכים ממנו את האיבר בעודו בחיים, כדי לשמור על טריות האיבר (ידוע גם כ"קצירת איברים"). לאחר מכן רוצחים אותו.
דזנג מצליחה לברוח לאוסטרליה, שם היא מפרסמת ספר רב מכר אודות הרדיפות בסין ומתאחדת עם משפחתה. לי חוזר לסין במאמץ לסתור את התעמולה נגד אמונת הפאלון גונג[6].
מרואיינים בסרט
ג'ניפר דזנג - חברת מפלגה קומוניסטית לשעבר, כותבת רב המכר "עדים להיסטוריה: מאבקה של אישה סינית אחת לחירות"
ד"ר צ'ארלס לי - איש עסקים אמריקאי ממוצא סיני ואסיר לשעבר במחנה עבודה סיני
דייוויד קילגור - מזכיר המדינה לשעבר של קנדה, אחד משני המחברים של דו"ח קילגור-מטאס.
כריס סמית - חבר קונגרס אמריקני
איתן גוטמן - מחבר הספרים: "Losing The New China" "לאבד את סין החדשה: סיפורו של המסחר האמריקני, תשוקה ובגידה"[7] ושל הספר: "הטבח: הרג המוני, קציר איברים, והפתרון הסודי של סין לבעיית מתנגדי המשטר"[8], כותב במגזין וול סטרייט אסיה
ביקורות ופרסים
הסרט זכה לתשבחות רבות בשל המסר הנוקב וחשיפת ראיות אודות קציר האיברים הסיני. ראש מחלקת ניו-יורק של ה-CNN לשעבר, קרן קרי, אמרה כי הוא "מרתק ואינטנסיבי". חבר הקונגרס האמריקני, כריס סמית, מקווה ש"הסרט הזה ישנה את כללי המשחק".
הסרט זכה לפחות ב-6 פרסים בפסטיבלי פרסים, רובם בארצות הברית[9].
