לימוד מקרא במהלך הלילה נאסר בידי חלק מהמקובלים, ובראשם האר"י, ובידי הפוסקים שהושפעו מהם. לשיטה זו, את התורה שבכתב יש ללמוד רק במהלך היום, ואילו בלילה יש ללמוד תורה שבעל פה בלבד. טעמיו של האיסור מעוגנים בקבלה ובתורת ארבעת העולמות.

מקור האיסור הוא בכתבי האר"י שכתב תלמידו רבי חיים ויטאל:

...בשאר לילי השבוע אין ראוי לקרא מקרא... אבל בליל שישי כיון שיום שישי מכין לשבת, והרחמים מתעוררים בו, לכן יכולים לקרא מקרא אף בלילה

— שמונה שערים, שער המצוות, ואתחנן

עוד קודם לאר"י, כתב רבי מנחם רקנאטי שתורה שבכתב יש ללמוד ביום ותורה שבעל פה בלילה. אולם, הוא אינו מזכיר נימוק קבלי לקביעה זו, ומבסס אותה על מדרש פרקי דרבי אליעזר המספר שמשה רבנו למד בהר סיני את התורה שבכתב בימים ואת התורה שבע"פ בלילות:^[1]

ודע שצריך האדם לעסוק בתורה שבכתב ביום, ובתורה שבע"פ בלילה, דבר כפי ענינו, וכמ"ש רז"ל בפרקי ר' אליעזר, כל אותן ארבעים יום שעמד משה בהר היה קורא מקרא ביום ושונה בלילה

— יתרו, דף מה

האחרונים מצאו לקביעת האר"י סימכין ורמזים שונים בדברי חז"ל במדרשים:^[2]

• בתרגום הארמי לשיר השירים על הפסוק "דודי צח ואדום": "בכן שריאת כנישתא דבית ישראל למשתעי בשבחיה דמרי עלמא, וכן אמרת, רעותי למפלח ביממא דעטיף באצטלא כתלג חיור, ועסיק בעשרים וארבע ספרין דאורייתא ופתגמי נבואה וכתיבי. ובלילה עסיק בשיתא סדרי משנה.
• במדרש תנחומא^[3] (סוף פרשת כי תשא סימן לו) ”ומנין היה יודע משה אימתי יום ואימתי לילה, אלא כשהקב"ה היה מלמדו תורה שבכתב היה יודע שהוא יום, וכשהיה מלמדו על פה משנה ותלמוד היה יודע שהוא לילה”.^[4]
• פרקי דרבי אליעזר (פרק מו): ”כל אותן ארבעים יום שעמד משה בהר היה קורא מקרא ביום ושונה בלילה”.

הברכי יוסף הזכיר איסור זה,^[5] המשנה ברורה לא הביא את האיסור בספר עצמו, אך בשער הציון נאמר: "כתב בבה"ט שאין לקרוא מקרא בלילה, ובפמ"ג משמע דיכול לקרוא מקרא". בסיום דבריו הוא כותב כך: ”ונראה דאפילו להמחמירין לית בזה איסורא, אלא שלכתחילה יותר טוב ללמוד מקרא ביום. ונובע דבר זה ממה דאיתא במדרש שהיה הקדוש ברוך הוא לומד עם משה מקרא ביום ומשנה בלילה” (סימן רלח בשער הציון א).

מספר פוסקים סברו שאיסור זה נסתר ממעשים המוזכרים בתלמוד, ועל כן אין הלכה כהאר"י.^[6]

הראי"ה קוק (כמו גם פוסקים נוספים) העיר כי לא ראוי שחומרא באיסור זה תגרום לביטול תורה:^[7] ”וכמה טפשאי הני אינשי דעדיף להו לבטל מן התורה מללמוד מקרא בלילה” (שו"ת עזרת כהן סימן לד).

רבים כתבו שהאיסור נאמר רק למי שבקיא בתורה שבעל פה ויכול ללמוד אותה בלילה במקום מקרא, אך מי שאינו יודע ללמוד אלא מקרא יכול ללמוד מקרא בלילה, ועדיף שלא לגרום לביטול תורה.^[8]

פוסקים רבים הגבילו את זמן האיסור: בליל שבת^[9] ויום טוב^[10] התירו כל הפוסקים ללמוד מקרא. בדברי האר"י נכתב שבליל שישי מותר לקרא כ"ו פסוקים של חק לישראל, והיסוד ושורש העבודה (שָם) למד מכך שכלל האיסור אינו אמור בליל שישי, הרב יעקב משה הלל חלק על דבריו וכתב שההתר הוא רק לפסוקים אלו. יש שהתירו גם במוצאי שבת, לכל הפחות עד לאחר מלווה מלכה.^[11] המלבי"ם כתב שמותר ללמוד מקרא אף בליל חמישי.^[12] ברם הרב עובדיה יוסף והרב אליעזר ולדינברג הסבירו שכוונתו ליום חמישי בלילה, כלומר ליל שישי.^[13]

היסוד ושורש העבודה (שער הניצוץ פרק ב) התיר לקרא מקרא בצורה שמפרש לעצמו את הנלמד מילה במילה, פוסקים אחרים התירו גם כשמפרש בצורה כללית,^[14] הרב יעקב הלל ביאר שכשמפרש את הנלמד מוגדר כתורה שבעל פה.^[15]

הרש"ש כתב שבכלל האיסור אף נ"ך,^[16] היפה ללב^[17] כתב שאיסור זה נאמר רק על חמישה חומשי תורה ולא על נ"ך.

מספר דעות נכתבו בספרי הפוסקים לגבי קריאת תהלים בלילה:

• רבי משה זכות כתב להתיר לקרוא תהלים בלילה.
• מספר פוסקים התירו לקרוא תהלים בלילה במניין.^[18]
• החיד"א הביא בשם הרש"ש שייתכן שיש להתיר לקרוא תהלים ויש להחמיר.
• רבי יעקב ניניו^[19] ורבי חיים פלאג'י^[20] כתבו שמותר לקרוא תהלים לאחר חצות הלילה, וכך הקלו פוסקי דורנו.^[21]

• הרב עובדיה יוסף, שו"ת יביע אומר, חלק ו או"ח סימן ל.^[22]
• הרב גדליה אוברלנדר, איסור לימוד מקרא ואמירת תהלים בלילה, אור ישראל <מאנסי>, גיליון טז (שנה ד ד), עמ' קל, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)