PROFILPELAJAR.COM

לילה אחמד
ليلى أحمد
לידה	1940 (בת 85 בערך); הליופוליס, מצרים
מדינה	מצרים, ארצות הברית
מקום לימודים	אוניברסיטת מסצ'וסטס אמהרסט
שפות היצירה	אנגלית
פרסים והוקרה	פרס גרומאייר (2013)

לילה אחמד (בערבית: لیلى أحمد; נולדה ב-1940) היא סופרת ופעילה פמיניסטית מצרית-אמריקאית, העוסקת בכתביה באסלאם ובפמיניזם באסלאם, והאישה הראשונה ששימשה כפרופסור בבית הספר ללימודי דת באוניברסיטת הרווארד בארצות הברית. זוכת "פרס גראומאייר" (2013) בתחום הדת מטעם אוניברסיטת לואיוויל.

קורות חיים

נולדה ב-1940 בשכונת הליופוליס בקהיר לאב ממעמד הביניים ואם ממוצא טורקי מהמעמד הגבוה. ילדותה עוצבה מערכים מוסלמים מצריים וכן מעקרונות הליברליות של האליטה של מצרים תחת השלטון הטורקי. לאחר הפלת המושל האחרון של מצרים על ידי תנועת הקצינים החופשיים ב-1952, השתנו חיי משפחת אחמד; אביה, שהיה מהנדס אזרחי במקצועו, התנגד לבנייתו של סכר אסואן שיזם גמאל עבד אל נאצר בשל סיבות אקולוגיות, ולכן נרדף על ידי המשטר.

אחמד קיבלה תואר דוקטור מאוניברסיטת קיימברידג' בשנת 1960. לאחר מכן עברה לארצות הברית כדי ללמוד ולכתוב, שם קיבלה ב-1981 את דרגת הפרופסור בחוג ללימודי נשים ולימודי המזרח הקרוב באוניברסיטת מסצ'וסטס. בשנת 1999 קיבלה דרגת פרופסור בלימודי נשים ודת בבית הספר ללימודי דת באוניברסיטת הרווארד, בה היא מרצה וחוקרת כיום.

כתביה

אוטוביוגרפיה

בספרה "A Border Passage" שהתפרסם ב-1999, אחמד מתארת את החינוך הרב-תרבותי שקיבלה בקהיר וחייה בוגרים כגולה ומהגרת במערב. היא מספרת איך למדה על האסלאם מסבתה בילדותה, והיא מבדילה אותה "האסלאם הרשמי" כפי שמלמדת האליטה הדתית הגברית. תובנה זו מהווה בסיס לספרה הראשון, "Women and Gender in Islam", העוסק בהיסטוריה של האסלאם, פמיניזם מוסלמי, ותפקידן ההיסטורי של נשים באסלאם.

אחמד מתארת את החוויה שלה באירופה ובארצות הברית ככרוכה במתח ובלבול, כאשר ניסתה ליישב בין הזהות המצרית המוסלמית לבין ערכי המערב. לדבריה היא התמודדה עם גזענות ודעות קדומות נגד מוסלמים. לאחר התמודדותה עם אמונות מסורתיות גבריות בתרבותה, החלה לפעול נגד מיתוסים ותפיסות מוטעות המקובלות במערב על האסלאם ועל נשים מוסלמיות. כיום, אחמד ידועה בזכות עבודתה בתחום ההשקפה האסלאמית על נשים והמעמד ההיסטורי והחברתי שלהן בעולם המוסלמי.

אחמד מתחה ביקורת על הלאומיות הערבית במצרים ובמזרח התיכון. היא הקדישה פרק שלם באוטוביוגרפיה שלה לשאלת הלאומיות הערבית, ולסקירת הגורמים והמאמצים שהושקעו בבניית זהות ערבית למצרים לאחר ההפיכה הצבאית בה. אחמד טענה כי הרעיון שהמצרים היו "ערבים" כמעט ולא היה מקובל גם במאה ה-20. היא מתארת את הלאומיות הערבית, כמו צורות אחרות של לאומיות, כסוג של אימפריאליזם תרבותי המכרסם בגיוון וביצירתיות התרבותיים הן של דוברי הערבית והן של מיעוטים שאינם דוברי ערבית במזרח התיכון ובצפון אפריקה.

נשים ומגדר באסלאם

בספרה "Women and Gender in Islam" ‏(1992) טענה אחמד כי דיכוי הנשים במזרח התיכון נובע משכיחות גבוהה של פרשנויות פטריארכלייות של האסלאם, ולא בשל האסלאם עצמו.

לטענתה, בתחילת דרכו של האסלאם נתן הנביא מוחמד לאסלאם שני קולות:

מבנה אתי שדוגל בשוויון מוסרי ורוחני של בני האדם.
מבנה היררכי כבסיס ליחסי גבר ואישה, היררכיה על בסיס מגדרי-מיני.

אחמד טענה כי הדוקטרינה האסלאמית התפתחה בתוך חברה שוביניסטית-מיזוגינית בתקופת שושלת בית עבאס בעיראק (1258-750). חברה זו הדגישה ומיסדה קול היררכי ומגדרי והשתיקה את הקול של הגינות וצדק. האסלאם כדת הפך לשיח של האליטה הפוליטית השולטת - החברה הגברית. היו סימנים מוקדמים להתנגדות בהקמת האסלאם. לדוגמה מחשבות של קבוצות סופיות וקרמטיות, פילוסופים כגון אבן אל-עראבי, והעמדה הליברלית של משפחות ויחידים רבים כלפי בנותיהם בנושאי נישואים וחינוך (למשל הכנסת דרישה למונוגמיה בחוזי נישואים, או דרישה לחינוך פרטי).

על פי אחמד, למרות התנגדות זו, ביסוס האסלאם לא עמד בפני אתגר רציני עד לתקופת הקולוניאליזם האירופאי בתחילת המאה ה-19. האינטרס האירופי היה כלכלי במהותו, אך שחרור האישה שימש כטיעון ומתן לגיטימציה לפלישה הגאו-פוליטית למדינות האסלאם. פמיניזם קולוניאלי היה שיח מערבי של דומיננטיות; הרעיון המרכזי שהוצג היה כי יש קשר בין תרבות למעמד האישה, ולכן קידומן של נשים יכול להתרחש רק אם ינטשו את תרבותן. באופן בלתי נמנע, התגובה הראשונית לכך הייתה דחייה של ערכים מערביים על ידי הפוליטיקאים המוסלמים. דחייה זו ביטאה את הערבוב בין האסלאם והתרבות, כך האותנטיות האסלאמית הפכה למוגדרת במונחים של אותנטיות תרבותית, ובמיוחד תפקידן של נשים בתוך האסלאם. הדבר הוביל לאישור מחודש של מנהגים מקומיים בנושאים הנוגעים לנשים, ולשיקום של המנהגים והחוקים של החברות האסלאמיות בעבר. הנחת היסוד הייתה שיש פרשנות אותנטית של האסלאם שמבוססת על הטקסטים ומוסדות שפותחו בתקופת העבאסים בעיראק. כך, לדברי אחמד, המשמעות של מגדר ומעמדן של נשים בתוך האסלאם הפכה לחד משמעית ומוחלטת.

מאז תגובה ראשונית זו, חוקרי נשים מוסלמיים טענו כי הערכים של העידן העבאסי בעיראק אינם אוניברסליים לאסלאם, אלא היו ספציפיים לזמן, לתרבות ולאנשים מסוימים. לטענתם, טקסטים ומוסדות אסלאמיים צריכים להיות מופרדים מהתרבות הפטריארכלית, ויש לפעול לפי מונחים של שוויון וצדק. אחמד מסכמת את עמדות הפמיניסטים המוסלמים והמערביים, וטוענת כי יש לבצע זאת תוך התייחסות לגיוון המורשת הדתית והתרבותית באזורים שונים במזרח התיכון.

מפרסומיה

ספרים

"Edward W. Lane: A study of his life and works and of British ideas of the Middle East in the Nineteenth century". London: Longman. 1978. ("אדוארד ליין: מחקר על חייו ויצירתו ורעיונות בריטיים של המזרח התיכון במאה התשע עשרה")
"A Traditional Ceremony in an Islamic Milieu in Malaysia" Muslim Women. 1984. ("טקס מסורתי בסביבה אסלאמית במלזיה")
"Between Two Worlds: The Formation of a Turn-of-the-Century Egyptian Feminist," in Life Lines: Theorizing Women’s Autobiography. 1988. ("בין שני עולמות: האמת על ההיווצרות של הפמיניזם המצרי")
"Arab Women: 1995, The Next Arab Decade: Alternative Futures. 1988. ("נשים ערביות: 1995, העשור הערבי הבא: העתיד החלופי")
"Feminism and Cross-Cultural Inquiry: The terms of discourse in Islam" In coming to terms: Feminism, Theory and Politics. Ed. Elizabeth Weed. New York, Routhledge. 1989. ("פמיניזם ובין חקירה תרבותית: המונחים של השיח באסלאם")
"Women and Gender in Islam: Historical Roots of a Modern Debate" New Haven: Yale University Press. 1992. ("נשים ומגדר באסלאם: שורשים היסטוריים של דיון מודרני")
"A Border Passage: From Cairo to America — A Woman's Journey". New York: Farrar Straus & Giroux. 1999. ("מעבר גבול: מקהיר לאמריקה - מסע של אשה")
"A Quiet Revolution: The Veil's Resurgence, from the Middle East to America". New Haven. Yale University Press. 2011. ("מהפכה שקטה: התחייה של הרעלה, מהמזרח התיכון לאמריקה")

מאמרים

“Women in the rise of Islam.” The new Voices of Islam : Rethinking Politics and Modernity : a Reader. Ed. Mehran Kamrava. Berkeley, CA: University of California Press, 2006. 177-200.
“The Discourse of the Veil.” Post Colonialisms: an Anthology of Cultural Theory and Criticism. Ed. Gaurav Desai and Supriya Nair. New Brunswick, NJ: Rutgers University Press, 2005. 315-338.
“The Veil Debate Again: a View from America in the Early Twenty-first Century”. On Shifting Ground: Muslim Women in the Global Era. Ed. Fereshteh Nourale-Simone. New York: Feminist Press at the City University of New York, 2005.
“Gender and literacy in Islam.” Nothing Sacred: Women Respond to Religious Fundamentalism and Terror. Ed. Betsy Reed. New York: Thunder’s Mouth Press/Nation Books, 2002.
“The Women of Islam”. Transition 83 (2000): 78-97.
“Early Islam and the position of Women: the problem of interpretation.” Women in Middle Eastern History: Shifting Boundaries in Sex and Gender. Ed. Nikki R. Keddie, Beth Baron. New Haven: Yale University Press, 1993.
“Arab Culture and Writing Woman’s Bodies.” Gender Issues 9.1 (March 1, 1989): 41-55.
“Women and the Advent of Islam.” Signs 11.4 (Summer, 1986): 665-691.
“Feminism and Feminist Movements in the Middle East, a Preliminary Exploration: Turkey, Egypt, Algeria, People’s Democratic Republic of Yemen.” Women and Islam. Ed. Ellen Skinner. Virginia: Pergamon Press: 1982. 153.
“Western Ethnocentrism and Perceptions of the Harem.” Feminist Studies 8.3 (Autumn, 1982): 521-534.
Ahmed, Leila, Krishna Ahooja-Patel, Charlotte Bunch, Nilufer Cagatay, Ursula Funk, Dafna N. Izraeli, Margaret McIntosh, Helen I. Safa, and Aline K. Wong. “Comments on Tinker’s ‘A Feminist view of Copenhagen”. Signs 6.4 (Summer, 1981): 771-790.
“Encounter with American Feminism: A Muslim Woman’s View of Two Conferences”. Women’s Studies Newsletter 8.3 (Summer, 1980): 7-9.