הירונימוס כותב בספרו כרוניקון (נכתב בסביבות שנת 380), כהערה לערך העוסק בשנת 94 לפנה"ס: "נולד טיטוס לוקרטיוס, משורר. אחר שנטרפה דעתו משיקוי אהבה, ואחר שבין טירוף לטירוף כתב כמה ספרים שהגיהם קיקרו, שלח יד בנפשו בשנתו הארבעים וארבע".[2] עם זאת, אין סימוכין לטענותיו של הירונימוס ויכול להיות שניסה להוריד מערכו.
סטאטיוס בספרו סילוויי מזכיר את לוקרטיוס במילים ”docti furor arduus Lucreti” (טירופו הנשגב של לוקרטיוס המלומד).[3]
יצירתו הגדולה של לוקרטיוס היא בשיר "על טבע היקום" (De Rerum Natura) - שיר דידקטי רחב-יריעה במשקלהקסמטרי, המופנה לידידו גאיוס ממיוס ומסכם לו את עיקרי תפיסת האסכולה האפיקוראית, מהווה את הסיכום המלא והממצה ביותר לתורת אפיקורוס שנשתמר עד ימינו אנו.
רעיונות אסורים
״על טבע היקום״ מנסח רעיונות מהפכניים שעוררו התנגדות רבה, והספר הוחרם על ידי הכנסייה ולמעשה נעלם מההיסטוריה למשך כ-1600 שנה.
הוא חזר להיות מופץ ומתורגם רק בראשית עידן הנאורות, ויש סברה שהוא העניק השראה לדמויות מרכזיות בה, כמו גלילאו, דרווין, דקארט, מקיאוולי ואפילו שייקספיר.[5]
רעיונות אלה כוללים:
היקום בנוי מחלקיקים זעירים שמרחפים בחלל ריק ומקיימים ביניהם אינטראקציות.
יותר מ-2000 שנה אחרי שנכתב, חלק מהרעיונות הכתובים ב״על טבע היקום״ נחשבים לערכים מודרניים על ידי ציבורים רחבים בעולם המערבי, וחלק מהתזות שלו אף הוכחו מדעית.
תרגומי יצירתו לעברית
לוקרטיוס, על טבע היקום, תרגם מלטינית והוסיף מבוא, הערות ומילון: שלמה דיקמן, מוסד ביאליק, ירושלים, תשכ"ב 1962.
