לוקה פאוליני
Luca Paolini

פאוליני, על הפודיום של אומלופ הט ניוסבלד 2013
לידה	17 בינואר 1977 (בן 47) מילאנו, איטליה
כינוי	Il Gerva
גובה	174 ס״מ
משקל	66 ק"ג
תחום	כביש
התמחות	רב גוני
קבוצות עבר	מאפי–קוויק סטפ (2000–2002) קוויק-סטפ דאוויטאמון (2003–2005) ליקוויגאס (2006–2007) אקווה & סאפונה (2008–2010) קטושה (2011–2015)
הישגי שיא	גרנד טורס: וואלטה אספנייה קטע אחד (2006) ג'ירו ד'איטליה קטע אחד (2013)  :חד-יומי גנט–וייפלחם (2015) אומלופ הט ניוסבלד (2013) חץ ברבנט (2004) ג'ירו דל פיימונטה (2002)
מאזן מדליות מתחרה עבור איטליה איטליה ארד ורונה 2004 עלית גברים כסף ורונה 1999 עד גיל 23

לוקה פאוליני (באיטלקית: Luca Paolini; נולד ב-17 בינואר 1977) הוא רוכב אופני כביש איטלקי לשעבר. פאוליני נחשב לרוכב מגוון ואת עיקר הישגיו השיג במרוצים חד יומיים, כשניצח את אומלופ הט ניוסבלד ב-2013, גנט–וייפלחם ב-2015, חץ ברבנט ב-2004 וג'ירו דל פיימונטה ב-2002. הוא ניצח קטע אחד בוואלטה אספנייה (2006) וקטע אחד בג'ירו ד'איטליה (2013) שלאחריו לבש את החולצה הורודה של מוביל המרוץ למשך ארבעה ימים.

נולד במילאנו. כבר כחובבן התבלט כשזכה במדליית כסף באליפות העולם עד גיל 23 שנערכה בורונה.

בשנת 2000 הפך פאוליני למקצוען לאחר שהצטרף למאפי קוויק-סטפ האיטלקית. בשנת 2001 ערך את הופעת הבכורה שלו בגרנד טור, כשנבחר לוואלטה אספנייה, והתבלט בקטעים 3 ו-4 כשסיים חמישי ושביעי בהתאמה. הוא סיים את הוואלטה במקום ה-106. לקראת סוף העונה סיים רביעי בג'ירו דל פיימונטה. באותה עונה השיג פאוליני את הניצחון הראשון שלו בקריירה, כשניצח את גרנד פרי לוגאנו. ב-2002 השיג פאוליני את הניצחון הגדול הראשון בקריירה שלו, כשניצח את ג'ירו דל פיימונטה לאחר ספרינט רב משתתפים.

ב-2003 הצטרף לקבוצה החדשה שנוצרה אחרי סגירתה של מאפי, קוויק-סטפ דאוויטאמון. הוא ערך עונה בולטת, שהתחילה עם מקום שישי בוואלטה אה אנדלוסיה ומקום תשיעי בטירנו–אדריאטיקו. הוא התחרה במונומנט מילאנו – סן רמו ויזם במעלה הפוג'ו די סן רמו (אנ') התקפה מתואמת עם בן קבוצתו, פאולו בטיני, שיצרה קבוצת בריחה משולשת שכללה גם את מירקו צ'לסטינו. קבוצת הבריחה שרדה עד הסיום כשפאוליני עובד עבור בטיני ומסייע לו לנצח במרוץ, כשפאוליני עצמו מסיים שלישי.^[1] לאחר מכן סיים שלישי גם בחץ ברבנט, 9 שניות ממיכאל בוחרד המנצח. בהמשך העונה ערך את הופעת הבכורה שלו בטור דה פראנס, ושימש כספרינטר של קבוצתו והתבלט בחלקים המישוריים של המרוץ, לאחר שבקטע 1 סיים שמיני, בקטעים 3 ו-5 סיים שישי, ובקטעים 16 ו-20 סיים רביעי. הוא סיים את הטור במקום ה-69 וחמישי בקטגוריית הנקודות, עם 156 כאלו.^[2] לאחר הטור עבר פאוליני להתמקד במרוצים חד יומיים, ואף ניצח את גראן פרמיו ברונו בגלי לאחר שניצח בספרינט מתוך דבוקה של ארבעה רוכבים. מלבד זאת סיים שמיני בפריז–טור, שני בקופה סבטיני, ושביעי בפריז–בריסל. באליפות העולם, סיים פאוליני שמיני, 12 שניות מהמנצח איגור אסטרלואה.

ב-2004 התוצאה הבכירה הראשונה שלו הייתה מקום חמישי בטרופאו לאיגווייה. הניצחון הראשון שלו בעונה הגיע בחץ ברבנט, לאחר שניצח בספרינט מתוך דבוקה של חמישה רוכבים. באולימפיאדת אתונה, סיים פאוליני במקום ה-39, כשבן נבחרתו פאולו בטיני מנצח את המרוץ. לאחר מכן הוא נבחר לוואלטה אספנייה, התוצאה הטובה ביותר שלו הייתה מקום חמישי בקטע ה-7, אך הוא נטש את המרוץ לפני תחילת קטע 19. לאחר הוואלטה התחרה באליפות העולם שנערכה בורונה, פאוליני היה חלק מקבוצה קדמית שכללה עוד 14 רוכבים, ובספרינט הסיום נכנע לאריק צאבל ואוסקר פריירה המנצח, וזכה במדליית הארד. ב-2005 הניצחון הראשון של פאוליני הגיע בקטע השלישי בטור דה וואלני, לאחר מכן הוא סיים שני ב-HEW Cyclassics, כשבן קבוצתו פיליפו פוצאטו מנצח, הוא המשיך להתמקד במרוצים חד יומיים כשסיים שמיני בג'י.פי. קווסט פראנס. יומיים לאחר מכן זינק לטור של בריטניה, ניצח שני קטעים (3 ו-6) ואת קטגוריית הנקודות במרוץ.

ב-2006 עבר פאוליני לליקוויגאס האיטלקית. הוא שיחזר את הישגו מ-2003 כשסיים בפעם השנייה במקום השלישי במונומנט מילאנו – סן רמו אחרי פיליפו פוצאטו המנצח ואלסנדרו פטאקי בספרינט רב משתתפים. שבוע לאחר מכן סיים שביעי ב-E3 פרייס פלנדרן, 1:42 דקות מטום בונן המנצח. בהמשך העונה נבחר לטור דה פראנס ושימש כספרינטר של קבוצתו, אך התקשה להתמודד עם ספרינטרים אחרים, כמו רובי מקיואן, תור הוסהובד ועוד. בקטע ה-1 וה-20 סיים במקום החמישי, שהיוו את התוצאות הטובות ביותר שלו במרוץ. גם בקטע ה-2 וה-3 בלט עם מקום שישי, ובקטעים 6, 8 ו-9 סיים שמיני. הוא סיים במקום ה-99 את המרוץ, כשאת קטגוריית הנקודות סיים שוב חמישי, הפעם עם 174 נקודות. לאחר הטור ניצח את GP Città di Camaiore, מרוץ חד יומי באיטליה. באוגוסט נבחר גם לוואלטה אספניה, וניצח את הקטע ה-12 במרוץ לאחר שהיה חלק מקבוצת הבריחה של השלב, והמשיך סולו. הוא נטש את הוואלטה לפני הקטע ה-16.

ב-2007 ניצח פאוליני את הקטע הראשון של שלושת הימים של דה פאנה-קוקסייד וסיים עשירי כללי את המרוץ. חמישה ימים לאחר מכן הוא התחרה במונומנט רונדה ון פלנדרן וסיים שלישי את המרוץ, 5 שניות אחרי אלסנדרו באלאן המנצח וליף הוסטה. פאוליני בעצם ניצח מהדבוקה השנייה את הספרינט על המקום השלישי, כשהוא מקדים את קרסטן קרון וולדימיר גוסב. בהמשך העונה תוצאותיו הבולטות היו מקום רביעי בקופה ברנוקי ומקום שלישי בג'ירו די רומאנה, מרוצים חד יומיים באיטליה.

לאחר שנתיים בליקוויגאס עבר פאוליני לאקווה & סאפונה, גם היא איטלקית. הניצחון הראשון שלו בעונה היה בטרופאו לאיגווייה. לאחר מכן הוא שיחזר את הישגו מהעונה הקודמת כשסיים עשירי בשלושת הימים של דה פאנה-קוקסייד, לאחר מכן סיים שישי בגנט–וייפלחם בספרינט רב משתתפים, כשאוסקר פריירה מנצח. בהמשך העונה סיים חמישי באליפות איטליה וב-GP Industria & Artigianato - Carnaghese. לקראת סוף העונה התרכז פאוליני במרוצים חד יומיים, והישגיו הבולטים היו ניצחון בטרופאו פלאקי ושני בג'ירו דל פיימונטה.

ב-2009 סיים פאוליני תשיעי במילאנו - סן רמו וניצח את הקטע האחרון ב-Settimana Ciclistica Lombarda By Berganasca. לקראת סוף העונה ניצח את קופה ברנוקי, סיים רביעי בג'ירו דל פיימונטה ובג'ירו די לומברדיה, כשהוא מוביל דבוקה של 10 רוכבים. את 2010 פתח עם מקום שישי בטרופאו לאיגווייה ולאחר מכן מקום רביעי באומלופ הט ניוסבלד, 18 שניות לאחר חואן אנטוניו פלשה שניצח לאחר בריחת יחיד, כשפאוליני שלישי מהפלוטון. בהמשך העונה המשיך לבלוט בקלאסיקות עם מקום עשירי במילאנו - סן רמו, מקום שישי בדווארס דור פלנדרן ועשירי בגנט–וייפלחם. לאחר מכן סיים שלישי בשלושת הימים של ברוז'-דה פאנה, 1:07 דקות מדייוויד מילר המנצח, לאחר שבקטע הראשון סיים פאוליני שני.

ב-2011 הצטרף לקטושה הרוסית. בקלאסיקות האביב מטרתו הייתה לסייע לפיליפו פוצאטו, בן קבוצתו החדש, אך האחרון אכזב ולא הצליח לנצח אף אחת מהקלאסיקות. פאוליני עצמו הספיק לסיים חמישי באומלופ הט ניוסבלד, 1:21 דקות מסבסטיאן לנגבלד המנצח. בהמשך העונה סיים עשירי באליפות איטליה ורביעי בקופה אגוסטוני. לאחר מכן נבחר לוואלטה אספנייה, לראשונה מאז 2006. התוצאה הטובה ביותר שלו הייתה מקום תשיעי בקטע ה-2, זו גם הייתה הפעם היחידה במרוץ בה סיים בעשירייה הראשונה, והוא סיים את המרוץ במקום ה-135. לאחר הוואלטה סיים שני ב-GP Industria & Commercio di Prato, עשירי בגראן פרמיו ברונו בגלי, שלישי בגראן פיימונטה, ו-11 בג'ירו די לומברדיה.

ב-2012 סיים פאוליני במקום ה-7 ברונדה ון פלנדרן, 38 שניות מתום בונן המנצח. שבוע לאחר מכן המשיך גם למקום 11 בפריז–רובה. בהמשך העונה נבחר לטור דה פראנס לראשונה מאז 2006. התוצאה הטובה ביותר שלו במרוץ הייתה מקום שמיני בקטע ה-6. לאחר מכן סיים תשיעי במרוץ הכביש באולימפיאדת לונדון, 8 שניות מאלכסנדר וינוקורוב המנצח. לאחר מכן התחרה כהרגלו במרוצים חד יומיים לקראת סיום העונה ובלט כמעט בכולם אך לא הצליח לנצח, כשסיים עשירי בג'יפי קווסט פראנס, רביעי בגרנד פרי קוויבק, תשיעי בגרנד פרי מונטריאול, רביעי בגרנד פרי דה ואלוני, שני ב-GP Industria & Commercio di Prato ושני בגראן פיימונטה.

ב-2013 השיג פאוליני את אחד מהניצחונות הגדולים בקריירה שלו, כשניצח את אומלופ הט ניוסבלד לאחר שגבר על סטיין ואנדנברח שהיה איתו בקבוצת הבריחה ששרדה עד סיום המרוץ בספרינט הסיום. בהמשך העונה הוא סיים חמישי במילאנו - סן רמו, לאחר שהיה חלק מדבוקה קדמית של עוד שישה רוכבים ובספרינט הסיום סיים שישי, כשג'רלד צ'יולק ניצח. לאחר מכן ערך את הופעת הבכורה שלו בג'ירו ד'איטליה, בקטע ה-3 התקיף פאוליני בירידה לקראת סיום השלב וניצח את הקטע, כשהוא מקדים ב-16 שניות את קאדל אוונס וריידר הסג'דל שהובילו את דבוקת הדירוג הכללי במקומות 2 ו-3 בהתמאה. בעקבות כך עבר פאוליני להוביל את המרוץ וללבוש אל החולצה הורודה של מוביל המרוץ עד הקטע 7, לאחר שסיים את הקטע במקום ה-53, 2:38 דקות ממנצח הקטע אדם האנסן, בעוד שאר רוכבי הדירוג הכללי סיימו בפער של 1:07 דקות מהאנסן. בסופו של דבר סיים את הג'ירו במקום ה-59. לאחר מכן זינק גם לוואלטה אספנייה, התוצאה הטובה ביותר שלו במרוץ הייתה מקום רביעי בקטע ה-12, כשפיליפ ז'ילבר מנצח. את הוואלטה סיים במקום ה-107 הכללי.

ב-2014 התחרה פאוליני בטור דה פראנס וסיים במקום ה-136 הכללי. ב-2015, ניצח פאוליני את גנט–וייפלחם, במהדורה קשה של המרוץ שכללה מזג אוויר מאתגר, שבעקבותיו רק 39 מתוך 160 רוכבים סיימו את המרוץ, פאוליני הקדים את ניקי טרפסטרה במקום השני ואת גריינט תומאס במקום השלישי ב-11 שניות. לאחר מכן התחרה בג'ירו ד'איטליה, התוצאה הטובה ביותר שלו במרוץ הייתה מקום שישי בקטע ה-3. הוא סיים את הג'ירו במקום ה-111, לאחר מכן התחרה בטור דה פראנס, אך נטש את המרוץ לפני הקטע השמיני לאחר שבדיקת הסמים שלו יצאה חיובית לקוקאין.

ב-2015, פאוליני יצא חיובי בבדיקת הסמים שלו במהלך הטור דה פראנס לקוקאין, ונזרק מהמרוץ אחרי קטע 7. פאוליני אמר לאחר מכן שהוא סבל מהתמכרות לסם השינה benzodiazepine. באפריל 2016 הוא קיבל ענישה של כשנה וחצי מה-UCI, בהם נאסר עליו להתחרות בתחרויות, פאוליני לא התכוון להפר את כללי האנטי סימום, מכיוון שה-UCI לא אוסר על שימוש בקוקאין מחוץ לתחרויות, למרות זאת, קטושה אישרה שהוא לא יחזור לקבוצה.

השעייתו של פאוליני הסתיימה בינואר 2017, בריאיון באותו החודש הוא אישר שהוא פרש מרכיבה לאחר שלא מצא קבוצה, והשקיע בבר קפה בקומו. באותו ריאיון גם חשף שהתגבר על ההתמכרות שלו לאותו סם שינה.

מדיה וקבצים בנושא לוקה פאוליני בוויקישיתוף

• לוקה פאוליני, באתר olympedia.org
• לוקה פאוליני, באתר Cycling Archives