PROFILPELAJAR.COM

לודביק סבובודה
Ludvík Svoboda
לידה	25 בנובמבר 1895; Hroznatín, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	20 בספטמבר 1979 (בגיל 83); פראג, צ'כוסלובקיה
מדינה	צ'כוסלובקיה
מקום קבורה	Municipal cemetery in Kroměříž
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית של צ'כוסלובקיה
בן או בת זוג	Irena Svobodová (11 ביוני 1923–20 בספטמבר 1979)
	30 במרץ 1968 – 28 באוקטובר 1975; (7 שנים)
	→ אנטונין נובוטניי גוסטב הוסאק ←
פרסים והוקרה
	פרס אגון קיש (2010); גיבור הרפובליקה הסוציאליסטית הצ'כוסלובקית (30 במאי 1975); אזרחות כבוד של פלזן (1968); אזרחות כבוד של טשביץ' (19 בדצמבר 1945); מדליית הניצחון והחירות 1945 (1945); מסדר צלב גרונוולד, דרגה 1 (1948); מדליית "אומץ מול האויב" (1945); אזרחות כבוד של ברנו (2 באפריל 1946); Order of February 25, 1st class (1949); אזרחות כבוד (1946, Nové Město na Moravě); הצלב הגדול של מסדר הוורד הלבן של פינלנד עם צווארון (20 בספטמבר 1969); אזרחות כבוד של פראג (1946); אזרחות כבוד של טשביץ' (19 בדצמבר 1945); גיבור הרפובליקה הסוציאליסטית הצ'כוסלובקית (30 באפריל 1970); גיבור הרפובליקה הסוציאליסטית הצ'כוסלובקית (11 בנובמבר 1965); גיבור ברית המועצות; הצלב הגדול של מסדר פולוניה רסטיטוטה; קצין בכיר בלגיון הכבוד; עיטור מהפכת אוקטובר; פרס לנין לשלום; מפקד בלגיון ההצטיינות; מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945; הצלב הגדול עם כוכב של וירטוטי מיליטארי; אזרחות כבוד של חב; אביר מפקד במסדר האמבט; מדליה לציון 2500 שנה להקמת האימפריה האיראנית; מדליית הנצחת קרב מעבר דוקלה; לגיון ההצטיינות של ארצות הברית בדרגת לגיונר; מסדר האריה הלבן; מדליית המלחמה 1939-1945; עיטור סובורוב דרגה 2; מדליה ללוחמים בגזרת האודר, נייסה והים הבלטי; גיבור יוגוסלביה; מדליה על שחרור פראג; מסדר סובורוב, דרגה 1; גיבור יוגוסלביה; צלב המלחמה של צ'כוסלובקיה 1939–1945; עיטור מסדר ניצחון פברואר; מסדר קלמנט גוטוולד; עיטור לנין; בפסקה זו 9 רשומות נוספות שטרם תורגמו ;
חתימה

לודביק סבובודה (בצ'כית: Ludvík Svoboda;‏ 25 בנובמבר 1895 – 20 בספטמבר 1979) היה גנרל, מפקד יחידות צ'כוסלובקיות בצבא האדום במהלך מלחמת העולם השנייה, נשיא צ'כוסלובקיה בין השנים 1968–1975.

ביוגרפיה

במלחמת העולם הראשונה

לודביק סבובודה נולד ב-25 בנובמבר 1895 בכפר רוזנטין Hroznatin שבדרום מזרח צ'כיה (אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית) למשפחת איכרים. פרוש השם סבובודה ברוסית על פי מילון אבניון הוא חופש, חירות.

לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה גויס לצבא האימפריה האוסטרו-הונגרית, ונשלח להילחם בחזית המזרחית. בשנת 1915 נפל סבובודה בשבי הצבא הרוסי. בשנת 1916, בעודו בשבי, התנדב לשרת בלגיון הצ'כוסלובקי, אשר אורגן על ידי הרוסים משבויי מלחמה צ'כים וסלובקים. במסגרת הכשרתו בלגיון עבר קורס קצינים והוענקה לו דרגת סגן משנה. במסגרת הלגיון לחם במערב אוקראינה נגד הצבא הגרמני והצבא האוסטרו-הונגרי.

ב-28 באוקטובר 1918 הצהירה הוועדה הלאומית בפראג על הקמת מדינה צ'כוסלובקית עצמאית – הרפובליקה הצ'כוסלובקית הראשונה^[1].

בשנת 1918, לאחר חתימת חוזה ברסט-ליטובסק ויציאת רוסיה מהמלחמה, עזב הלגיון את החזית והחל במסע ארוך (בן כמעט שנתיים) חזרה לאירופה. בשנת 1920 חזר סבובודה בדרגת סרן לצ'כוסלובקיה יחד עם שאר חיילי הלגיון, כאשר בדרך הוא עבר את סיביר, המזרח הרחוק ויפן^[2].

בין המלחמות

לאחר חזרתו למולדת עבד סבובודה כשנתיים במשק של אביו, אך בשנת 1922 שב לשירות צבאי. הוא שירת בתפקידים פיקודיים ברגימנט חי"ר שהוצב באזור זקרפטיה בגבול עם הונגריה והתגורר בעיר אוזהורוד. בשנים 1931–1934 שימש מדריך באקדמיה צבאית בהרניצה. בשנת 1938 הועלה לדרגת קולונל (אלוף-משנה) והתמנה לתפקיד מפקד רגימנט חי"ר.

במלחמת העולם השנייה

בשנת 1939 לאחר סיפוח צ'כוסלובקיה בידי הנאצים, נמלט סבובודה לפולין יחד עם קומוניסטים וסוציאל-דמוקרטים ועם חיילים וקצינים מצ'כוסלובקיה שחששו מפני רדיפות בשל פעילותם האנטי גרמנית. בפולין פיקד על הלגיון הצ'כוסלובקי במסגרת הצבא הפולני החל מה-12 ביוני 1939 ואחרי המפקדים הקודמים של היחידה – הסגן קאלטה, סרן קראל וסרן וסלי.

לאחר הפלישה הגרמנית לפולין הסתבר שצבא פולין, מפקדיו ואף הציבור הרחב לא היו מוכנים למלחמה. לאחר שחיילי הלגיון הצ'כוסלובקי סייעו בקרבות בטרנופול ולאחר שהרוסים חתמו הסכם עם הגרמנים לחלוקת פולין ביניהן, הוא קיבל פקודה לסגת צפון מערבה. המשמעות הייתה ליפול לידי הגרמנים, אך סבובודה לא ציית להוראות הפולנים ונסוג עם יחידתו למזרח פולין, שם הם נפלו בשבי הסובייטים, אשר פלשו לפולין מהמזרח. ב-21 בספטמבר 1939 הוסעו כל אנשי הלגיון הצ'כוסלובקי לקסרקטינים בעיר קמניץ-פודולסק והיו תחת כיבוש סובייטי.

ב-22 ביוני 1941, עם פלישת גייסות היטלר לברית המועצות ולאחר שממשלת בריטניה העניקה הכרה מלאה לממשלה הצ'כוסלובקית הגולה, הסכימה ממשלת ברית המועצות לאחר פניות רבות אליה, להקמת יחידות צבאיות צ'כוסלובקיות בתחומה. הוקמה בריגדה צ'כוסלובקית בפיקודו של סבובודה שלחם עם הגדוד הצכוסלובקי בסוקולובו בגזרת חראקוב^[3]. כך קרה שתחת צבא ברית המועצות (הצבא האדום) הוקמו יחידות צ'כיות. הגרעין להן היו שרידי הלגיון הצ'כי בפיקודו של סבובודה שהוקם לפני הפלישה הגרמנית לפולין שהגיעו אחר כך לברית המועצות^[4]. בהתחלה שירתו בו כ-260 יהודים, 25 מהם עוטרו באותות הצטיינות סובייטים. הוקמה גם דיוויזיה אווירית צ'כוסלובקית שפעלה אף היא במסגרת חיל האוויר הסובייטי. האישורים וההתארגנות להקמת הבריגדה ארכו ובפברואר 1942 החל סבובודה בהקמת גדוד צ'כוסלובקי באזור בוזולוק^[5]. ב-29 בנובמבר 1942 התחילו אימונים ראשונים בנשק לאחר גיוס חיילים, מתנדבים והצטיידות בתותחים, מרגמות מקלעים, רובים, אקדחים, טלפון שדה ואתי חפירה. במרץ 1943 השתתף הגדוד שכלל כבר כ-1,000 חיילים, מתוכם יותר משני שלישים מתנדבים יהודים, בקרבות באזור חרקוב. במאי 1943, לאחר קליטת מתנדבים רבים הפך הגדוד לחטיבה, אשר נקראה החטיבה הצ'כוסלובקית הראשונה 1st Czechoslovak Army Corps. ב-29 באפריל 1943 החליטה הוועדה הצבאית סובייטית-צ'כוסלובקית על הקמתה של בריגדה צ'כוסלובקית עצמאית בבריה״מ. מקום כינון הבריגדה בפיקודו של אל"ם סבובודה היה בנובוחופרסק. קלמנט גוטוואלד בנוכחות ההנהגה המוסקבאית של המפלגה הקומוניסטית מינה את אל"ם סבובודה כמפקדה העתידי של הבריגדה לאחר שכבר פיקד על התקפות הנגד הקשות בסוקולובו בגזרת חראקוב. התעמולה הרשמית האדירה את תהילת קרב סוקולובו ודאגה להפיץ את דבר גבורתם של החיילים הצכוסלובקים בתחומי ברית המועצות ומחוצה לה. עובדה זו סייעה בגיוס מתנדבים צכוסלובקים רבים ממחנות השבויים, מהדיוויזיות הסלובקיות ומפלוגות העבודה ההונגריות שאנשיהן נפלו בשבי הסובייטים. יחד עם יתרת החיילים מהקרבות בסוקולובו הצליח סבובודה להקים את הבריגדה הצכוסלובקית. בבריגדה זו שירתו גם יהודים פולנים שלא רצו לקבלם לצבא הרלינג הפולני. החטיבה בפיקודו של סבובודה השתתפה בקרבות לשחרור אוקראינה. מבחינה מספרית החיילים היהודים בבריגדה לא היוו גורם דומיננטי אך מבחינה ארגונית ותפקודית הם היוו את עמוד השדרה של הבריגדה בקרבות הקשים לשחרור קייב שנכבשה ב-6 בנובמבר 1943 ובקרבות מעבר דוקלה. מהלך הקרבות על קייב פורסם אך באף מקום לא פורטה ולא יוחדה פעילותם הקרבית ותרומתם של הקצינים והחיילים היהודים. בציר התקדמותה לאורך 2 ק"מ הסבה הבריגדה הצ'כית לגרמנים הרוגים ופצועים רבים ונזקים למטוס, לטנקים, לתותחים מתניעים, משאיות, מקלעים כבדים וקלים ואמצעי לחימה נוספים. מהבריגדה נהרגו 30 חיילים, נפצעו 80 ו-11 חיילים נעדרו.

בסוף אותה שנה הועלה לודביק סבובודה לדרגת גנרל. באפריל 1944 הוקם קורפוס (גיס) צ'כוסלובקי בברית המועצות, אך גנרל אחר – יאן קראטוצ'וויל, מונה למפקדו. סבובודה מונה לפקד על אחת החטיבות האחרות של הקורפוס. באוגוסט 1944, ספג הקורפוס הצ'כוסלובקי אבדות כבדות בעת הקרב על מעבר דוקלה^[6] בגבול בין פולין לסלובקיה בהרי הקרפטים ובעקבות זאת הדיח הפיקוד הסובייטי את מפקד הקורפוס ומינה את לודביק סבובודה למפקד הקורפוס. לבריגדה הצכוסלובקית הוענק אות הצטיינות גבוה על ידי נשיאות הסובייט העליון. נשיא הרפובליקה דר׳ בנש העניק לדגל הבריגדה אות צ'כוסלובקי על עוז רוחה וגם ל-294 קצינים וחיילים מהבריגדה. בין קצינים אלה נמצאו גם כל המפקדים היהודים של היחידות הלוחמות של הבריגדה. הקרבות של מעבר ההרים ב-Dukla נערכו באוקטובר 1944 בצפון מזרח הקרפטים בגבול פולין. קרבות אלה נחשבו לקשים בקרבות מלחמת העולם השנייה. בקרבות מרים בתנאי שטח הרריים קשים אלה נהרגו אלפי חיילים רוסים וצכוסלובקים, המשימה הושלמה והמעברים נפתחו לעבר מרכז אירופה. ב-6 באוקטובר 1944 חדרו יחידות הסיור הצכוסלובקיות בפעם הראשונה לכוון צ’כוסלובקיה ודגל הלאום הצכוסלובקי הונף ליד תמרור הגבול במעבר הדוקלה^[7].

ב-17 במאי 1945 נערכו יחידות הארמייה למצעד ניצחון בככר המרכזית בפראג, צ’כוסלובקיה. על בימת הכבוד ישב מפקד הגדוד – הבריגדה – הארמייה – המיניסטר להגנה לאומית גנרל לודביג סוובודה.

לאחר המלחמה

לאחר שחרור צ'כוסלובקיה מהשלטון הגרמני, מונה סבובודה לשר ההגנה של צ'כוסלובקיה על תקן של אישיות בלתי מפלגתית ב-4 באפריל 1945.

בפברואר 1948, בעת תכנון ההפיכה הקומוניסטית בצ'כוסלובקיה, סירב סבובודה, שנודע כאיש שמאל ובעל קשרים עם המודיעין הסובייטי^[8], לקחת חלק פעיל בהפיכה, אך מנגד נמנע מלהפעיל את הצבא נגד הקושרים^[9] וב-23 בפברואר 1948 התייצב בכנס של הקומוניסטים. בשלב זה גם הצטרף למפלגה הקומוניסטית^[10].

באפריל 1950 הוא הוצא ממשרד ההגנה כדי לפנות מקום לחתנו של קלמנט גוטוולד ומונה לתפקיד סגן ראש הממשלה ויושב ראש מועצת הספורט הלאומית^[10]. לקראת סוף שנת 1951 במסגרת הטיהורים שערך הנשיא גוטוולד במפלגה הוא הודח גם מתפקידים אלו ולקראת סוף שנת 1952, הוא נעצר לתקופה קצרה^[11]^[12]. במשך כשלוש שנים עבד כמנהל חשבונות בקולחוז^[13]. בשנת 1954, ניקיטה חרושצ'וב ועמיתיו בהנהגת ברית המועצות לא שבעו נחת ממחליפו של סבובודה בתפקיד שר ההגנה, ובקשו להחזיר את סבובודה להנהגה. חרושצ'וב אמר למנהיגי צ'כוסלובקיה שברצונו לבקר את סבובודה כמי שלחם איתו יחד כנגד הנאצים והביקור התקיים למרות התנגדותם. זמן מה לאחר הביקור עזב סבובודה את הקולחוז והצטרף לארגון צבאי של מתנדבים^[14]. בשנים 1954–1964 היה סבובודה חבר באספה הלאומית ובמשך שנים רבות היה סגן יושב ראש איגוד הלוחמים האנטי-פשיסטיים. בשנים 1955–1958 היה מנהל האקדמיה הצבאית בפראג ולאחר מכן היה מנהל המכון להיסטוריה צבאית ובתקופה זאת כתב את ספרו "מבולזוק לפראג" על חלקו במלחמת העולם השנייה^[10].

בעת האביב של פראג, ב-30 במרץ 1968 נבחר סבובודה, אשר נהנה מפופולריות רבה בשל היותו גיבור מלחמה, לנשיא צ'כוסלובקיה ברוב של 282 כנגד 6 באספה הלאומית של צ'כוסלובקיה^[15]^[16]. דו"ח של ה-CIA ציין שהיה לו מעט ניסיון פוליטי והוא נבחר כמועמד ביניים ללא התלהבות ציבורית שהיה אמור לשמש חותמת גומי. ההערכה הייתה שהוא נבחר כמועמד שיהיה מקובל גם על שלטונות מוסקבה וגם על דעת הליברלים בצ'כוסלובקיה^[17].

סבובודה לא נעצר עם המנהיגים האחרים במהלך הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה, אלא ניסה להגיע עם ברית המועצות להסדר תוך הצגת עמדה פטריוטית ונטען שהוא הצליח להגיע לפשרות עם ברית המועצות. סבובודה סירב לקבל ממשלת בובות של ברית המועצות ודרש מליאוניד ברז'נייב שישחרר את חברי הממשלה שנעצרו וינהל שיחות עם אלכסנדר דובצ'ק וחברי ממשלתו^[18]. בשנת 1970 זכה בפרס לנין לשלום יחד עם שבעה אישים נוספים, ביניהם הכימאי האמריקאי ליינוס פולינג והעיתונאי השוודי ברטיל סוואנסטרום^[19].

לודביק סבובודה המשיך לכהן בתפקיד נשיא צ'כוסלובקיה עד לשנת 1975, כאשר אולץ לפרוש בשל בעיות בריאותיות. הוא נפטר ב-20 בספטמבר 1979 בביתו בפראג.

סבובודה זכה לפופולריות רבה בקרב הצ'כים והסלובקים כאחד. בשנת 1978, תחת השלטון הקומוניסטי, הוא זכה במקום שני בסקר של הצ'כי הגדול בכל הזמנים. אך גם לאחר נפילת השלטון הקומוניסטי ומחיקת הנצחתם של מנהיגים קומוניסטים בצ'כוסלובקיה, רחובות ברחבי צ'כיה וסלובקיה נקראו על שמו, ובשנת 2003 הוא היה במקום העשירי בסקר של הצ'כי הגדול בכל הזמנים^[20]. עם זאת, תפקודו ב-1948 וב-1968 שנוי במחלוקת. יש הרואים בו איש של פשרה שמנע שפיכות דמים ולא רצה עוד מלחמה, ולעומתם יש הרואים בו אדם שניצל את מעמדו הפופולרי כדי לפנות את הדרך להשתלטות קומוניסטית^[10].