היצירה מתוארכת לשהותו הראשונה של האמן במילאנו. היא הוזכרה לראשונה, תוך יחוס ללאונרדו דה וינצ'י, בשנת 1642, כחלק מהאוסף המלכותי של טירת פונטנבלו.
הציור ידוע באופן אוניברסלי בשם הצרפתי "לה בֶּל פֶרוֹנייר", שם שיוחס לו כתוצאה מטעות בקטלוג שנעשתה בשנת 1709, ואשר בלבלה בינו לבין ציור אחר באותו השם, של אישה בפרופיל. המשמעות המילולית של השם: "אשתו היפה של סוחר כלי המתכת", בהתייחסות לתכשיט (אנ') שהדמות עונדת על מצחה, תוך בלבול קל בין "תכשיט" ל"כלי מתכת".[1] לפני כן הציור נקרא "דיוקן של דוכסית ממנטובה".
ציור זה, שלעיתים קרובות סובל מהערכת חסר, הוא הדיוקן הידוע האחרון שאותו צייר דה וינצ'י לפני המונה ליזה, שאותה החל לצייר בפירנצה בשנת 1503.[3]
תיאור היצירה
היצירה תואמת לחלוטין יצירות אחרות מאותן שנים, כמו "דיוקנו של מוזיקאי" ו"הגבירה עם ההרמין" (שנוצרה מאותו גזע עץ אלון), ומשקפת את המחקרים האופטיים האינטנסיבים של אותה תקופה, דבר הניכר בהדהוד היפה של השמלה האדומה על לחי הפנים האניגמטיות.
הציור מציג חזה וראש של גברת צעירה על רקע כהה, מאחורי מעקה דמוי כן. הצבתה בצורה זו נועדה לעורר השוואה עם פרוטומות, שכן דה וינצ'י האמין שניתן לגרום לציור להראות יותר "אמיתי" מפסל, למרות חסרונו של המימד השלישי.[4]
הדמות מוצגת עם פיתול כפול, החזה מופנה שמאלה, והראש חזיתית, כאילו מישהו הסב את תשומת ליבה לעניין כלשהו. הפנים היפות מציעות עצמן לבחינת הצופה, אך היא מסיטה את מבטה הצידה, בלא לשמור על קשר עין, ומשדרת חוסר נגישות חידתי. הסטת המבט הפתאומית מעניקה תחושה של אנרגיה מאופקת וחיוניות יוצאת דופן, ומבטיחה התבוננות פסיכולוגית חודרת אל מחשבותיה הפנימיות.
כמו "הגבירה עם ההרמין", בגדי הגברת מעודנים מאוד, אך לא מפוארים וללא תכשיטים ראוותניים. היא לובשת שמלה עם מחשוף מלבני ושרוולים הניתנים להחלפה, על פי אופנת התקופה, אשר במקרה זה קשורים בסרטים המראים את שרוולי הפאף של החולצה הלבנה מתחתיהם. סביב צווארה כרוכה שלוש פעמים שרשרת בעלת שני גוונים, ועליה תלוי סרט בגובה החזה. היא עונדת על מצחה חוט דק אשר מייצב את שערה, כמו "הגבירה עם ההרמין", ותכשיט אודם קטן במרכז המצח.
זהותה של הדמות יוחסה בתחילה באופן דיסקרטי לפילגשו של פרנסואה הראשון, מלך צרפת. מאוחר יותר זוהתה כלוקרציה קריבלי, פילגשו של לודוביקו ספורצה, דוכס מילאנו בפועל ופטרונו של לאונרדו דה וינצ'י החל משנת 1483, כאשר עבר להתגורר בעיר. אפשרות נוספת היא שמדובר בצ'צ'יליה גלראני, פילגש אחרת של לודוביקו, בגיל מבוגר יותר מזה שבו הוא תוארה בציור הגבירה עם ההרמין. קיים דמיון ביטוי עדין (המבט קר הרוח) בין שתי הנשים.
עם זאת, לדעתם של חוקרי האמנות לוק סייסון ולארי קיית', הדמות המוצגת בציור היא ככל הנראה ביאטריצ'ה ד'אסטה, רעייתו של לודוביקו ספורצה. דה וינצ'י תיאר את תווי פניה בצורה כל כך קרובה לשלמות, תוך שימוש בפרופורציות גאומטריות אלוהיות, שייתכן ונחשבה ליפהפייה מושלמת.[4]
_by_shakko.jpg)
